במשך שנים ניסה המלך למחוק את בעלי האוב - הכשפים הגדולים - מהעולם הזה. חלקם אכן נעלמו ואף הפכו עם הזמן לאגדות ילדים. אחרים ברחו ואילו אלו שנותרו, הסתירו את עצמם תחת מסכה אנושית.
אילייה הייתה אחת מהם.
היא הסתירה את זהותה ומעולם לא השתמשה בכוח שניתן לה...
שלום לכולם, סליחה על חוסר הפירסום בימים האחרונים, מקווה שתאהבו את הפרק ולא יהיה מבלבל מדי!
קיבלתי פאנארט מהמוכשרת aiko2u ליום ההולדת שלי ורציתי לחלוק איתכם! כנסו לפרופיל שלה - יש לה ספרי אומנות וכן גם ספר עלילתי "נסיכה אחרת":)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
שתהיה לכם קריאה מהנה!
***
הנזיר
צרחה אימתנית התפשטה מסביבנו; כאשר האדמה התעוררה לחיים ושלחה את שורשיה לקראת הלוחמים של המלך - עוטפת וחונקת אותם למוות.
אילייה עמדה עם גבה אליי, בעוד שידה הייתה מושטת קדימה וגופה מכווץ בלחיצות קלה; יכולתי להרגיש את הרטט והעוצמה שנבעה ממנה והתפשטה לאורך האדמה ומשם אל העצים, שהתעוררו לחיים ותקפו את כל אשר עמד כנגדם.
ניסיתי להתרומם ממקומי, אך גופי הפצוע היה מקובע למקום - נשימתי הכבידה וראשי הסתחרר מבעד למאמץ שעשיתי; כאשר השפלתי את מבטי למטה וראיתי ששורשי העץ עליו נשענתי התעטפו מסביב למותניי, חזי וצווארי והצמידו אותי בחנק לגזע העץ.
"אי-אי... אי-אילי-לי-יההה..." פלטתי מבעד לחניקה שלחצה מסביב לגרוני ואיימה לקחת את חיי. "אי... אי..." פי הפעור ניסה להוציא צליל או מילה כלשהי - כאשר חזרתי להביט בה - אך הבנתי שניסיונותיי היו לשווא.
הענף אשר עטף מסביב לצווארי והצמיד אותי אל העץ, מנע ממני מלדבר וכן תהיתי, אם הדבר אמר שהיער לקח שליטה נוספת מעליה, או שהייתה זאת היא וכוחותיה החדשים. האם היא הייתה נתונה תחת הכישוף של המקום? האם היא עמדה לשחרר אותו? האם היא עמדה להיקבר כמו בפעם הקודמת?
אילייה...
הזמן עצר מלכת, ליבי האט את פעימותיו ויכולתי להרגיש את דמי ממלא את ראשי כמים - אני עמדתי לאבד את הכרתי וידעתי את זה; עיניי פזלו לעבר אפי מבעד לסחרחורת איומה והתחושה שחנקה אותי בניחומיה.
