מאגנוס
"אתה מאחר" אלו מילותיו הראשונות שאבי אומר לי כשאני נכנס לחדר הישיבות.
בשולחן הדיונים יושבים שלושה אנשים.
מורדון-זהו שר הצבא של לימרוס,הוא נושק לגיל החמישים והוא האדם הכי ממורמר שאני מכיר,תמיד רוטן ואף פעם לא מרוצה,אני שונא אותו.
לידו יושב אליאס- הוא יד ימינו של אבי וחברו הטוב ביותר, הוא גם אחראי לענייני הכספים של לימרוס. חוץ מאחותי וכמובן סיליה,הוא האדם היחיד שאני..לא שונא.
הוא בתחילת גיל הארבעים אך הוא חסון כך שמראהו נראה צעיר יותר.
בראש השולחן יושב מי אם לא אבי.
מבטו כועס וממוקד בי.
אני רק מגלגל את עיניי כשאני עונה "הייתי עסוק"
"עם הנערה שלך?"הוא שואל בטון מזלזל.
"זה לא עניינך"
"
אם העובדה שאתה איתה גורמת לך לזלזל בתפקידך אז זה בהחלט ענייני,בקרוב אתה תמלוך מאגנוס,אתה נוטה לשכוח את זה."
"אל תתעסק בחיים הפרטיים שלי,אבא,זה לא העסק שלך מה אני עושה איתה.
עכשיו,מה המטרה שלשמה התכנסנו כאן?"
אליאס מכחכח בגרונו,על מנת להפיג קצת מהמתח שנוצר.
"אנשים בשטחים האדומים מתחילים להתפרע,הם מורדים ומפגינים,וודאי שמתם לב שעובדי הארמון התמעטו,זה משום שרובם הם מהאזור האדום,והם החליטו להתפטר מתפקידם."
עיר הבירה של לימרוס מחולקת לשניים.
יש את החלק הצפוני שאנו קוראים לו האזור הכחול,רוב התושבים בו הם עשירים ובעלי מעמד גבוה,הארמון ממוקם באזור הצפוני.
החלק השני של העיר נקרא האזור האדום, חיים בו אנשים פשוטים ועניים,הם מעמד הפועלים.
האנשים שם הם חסרי תרבות והעובדה שהם מתנהגים בפראיות לא מפתיעה אותי.
"ובכן,נעשה מה שאנחנו עושים תמיד כשהם משתוללים,נשלח להם שומרים שיהרסו להם את השוק-מקור הפרנסה של רובם,זה ישתיק אותם לזמן מה" מורדון מציע ואני מגלגל את עיניי באנחה,בשביל זה הם קראו לי?
"השומרים הם לא יעילים והם לא מרתיעים אותם יותר, כפי שידוע,הם ממשיכים למרוד."אני אומר בטון משועמם
"ובכן בני,יש לך הצעה טובה יותר?"אבי מרים את גבותיו בהתגרות
"כן,למה שלא נשמע למה שיש להם להגיד?" אבי והשניים האחרים מחליפים מבטים ביניהם.
"מה כבר יש לכפריים הפראיים האלו לאמר?" מורדון שואל בעייפות.
"הם בני אדם,עם רגשות,יש שם ילדים ומבוגרים,והם חיים כמו חיות.." אני מפתיע את עצמי ואומר
"מתי הפכת לרכרוכי כל-כך בן?" אבי נשמע חשדן.
"אני בסך הכל אנושי"
"עד עכשיו מעולם לא הפריעה לך העובדה שאנחנו פוגעים בכפריים"
"השתניתי,הבנתי דברים" אני סוגר את השיחה.
"מה הבנת, בן?"
"הבנתי שאלימות במקרה הזה היא לא הפתרון,האנשים האלה מתפרעים כי הם רוצים לדבר,ואנחנו סותמים אותם.
זה גורם להם להרגיש עבדים,חסרי ערך והם פגועים.
הם חלק מהעם שלנו,וכמה שנרצה,לא נוכל להתעלם מכך.
אני חושב,אבא,שתקשיב להם,אתה לא חייב ליישם את דעתם,אך אם תראה להם שאכפת לך מהם,אני בטוח שלא נשמע מהם יותר" כשאני מסיים את מה שאמרתי אני קם.
"עכשיו, אם תסלחו לי רבותיי,אבל אני צריך ללכת" אני משאיר אותם המומים ויוצא מהחדר.
אני צועד לכיוון החדר שלי,לא יכול לחכות להפתעה שאני מכין לסיליה.
כשאני פותח את הדלת אני מגלה את סיליה כשהיא מסדרת את מיטתי ושרה לעצמה.
אני מתגנב מאחוריה וכורך את זרועותי סביבה והיא קופצת בבהלה.
היא מסובבת את ראשה ופוגשת במבטי המבולבל.
"מה את עושה?"
"אה...מסדרת?"היא שואלת יותר משאומרת.
"כן,את זה אני רואה,השאלה היא למה את מסדרת את מיטתי?"
"היה לי משעמם"
"יש לך דרך יצירתית ביותר להעביר שיעמום" אני מגחך.
"טוב עזוב את זה,מתי תתן לי את ההפתעה שלי??"היא שואלת בציפייה.
"עכשיו,כל מה שהייתי צריך לעשות עשיתי,כך שהיום זה רק אני ואת"
"אז קדימה למה אנחנו מחכים?"היא מושכת בזרועותי מובילה אותי לכיוון הדלת.
"חכי רגע חתלתולה,קודם צריך לקשור לך את העיניים" אני צוחק מההתלהבות שלה.
"למה?"
"כי אז ההפתעה תיהרס קדימה תתקשרי את העניים ותסמכי עליי" אני מושיט לה סרט שהשגתי בדרך לחדר.
היא נראית מהססת "אבל..אם אני מכסה את עיניי,זה אומר שאצטרך להוריד את המסכה"
"נכון" אולי סוף סוף יזכה לראות את פניה בשלמותן.
"אני..אני לא יודעת מאגנוס"
"אם אסתובב בזמן שתכסי את עיניך,תרגישי יותר טוב?"
"כן"היא אומרת בשקט.
כואב לי שהיא עדיין לא סומכת עליי,אבל אני בטוח שזה יבוא.
"אוקיי" אני מסתובב ואחרי כמה שניות אני מסתובב חזרה,סיליה עומדת מולי כשעיניה מכוסות והמסכה בידיה.
"קדימה"אני משלב את ידה בשלי ומוביל אותה החוצה
"את סומכת עליי?"אני לוחש לאוזנה
"כן"היא אומרת נחרצות.
אני נושק ללחיה ברכות ולוחץ את ידה
"אז קדימה"
שבת שלום❤
YOU ARE READING
I need to hate you
Romance''לימרוס'',ממלכות קרה שנשלטת על ידי המלך גאיוס דאמורה האכזרי. קליאונה בלוס,משרתת בארמון המלוכה של לימרוס...היא חוותה כמה רגעים קשים בחייה והמשפחה שלה נהרסה האכזריות על ידי משפחת דאמורה, היא אמורה לשנוא את המשפחה הזו ולאחל למותה,אבל איך היא יכולה,כשה...
