תיאון
(פעם ראשונה מנקודת מבט שלו אעאע *מתה*)
אני עושה פטרולים מחוץ לחדר של מאגנוס,שומע אותם מדברים.
הוא מברך אותה לשלום ומזמין אותה להתיישב.
אני שומע רשרושים של סכו"ם מוטח בצלחת ומבין שהם אוכלים,אך אחרי לא יותר מחמש דקות אני שומע את קליאו מדברת והרעשים מתרחקים,הם כנראה יצאו למרפסת...
אני יורד במורד המדרגות לכיוון מבוך העצים הנמצא תחת מרפסתו של מאגנוס.
הם יושבים שם.
קליאו יושבת בצד אחד של הנדנדה והוא מתיישב בשני.
אני מתקרב ומעמד מאחורי אחד העצים,מסתתר.
אמנם חשוך אך שערי בולט בשל צבעו המנוגד לחשכת הלילה.
אני קרוב מספיק בכדי לשמוע אותם אך לא יכול לראות אותם.
"לפני ש..נתחיל,אני רוצה לבקש סליחה" אני שומע את מאגנוס מתחיל ואומר.
"הכאבתי לך,סיליה.ואני כל-כך מתחרט על כך.
אני לעולם לא אסלח לעצמי על מה שעשיתי.
לראות אותך מתפלשת בדמך,זה..הרג אותי."
כנראה שקליאו רוצה לענות אך הוא קוטע אותה.
"תני לי לסיים,בבקשה.
אני לא מצדיק את ההתנהגות שלי,ואני מבין אם לא תרצי לראות אותי יותר לעולם.
אבל חשוב לי שתדעי,שאת באמת יקרה לליבי.
הפכת לחלק חשוב מחיי.
מעולם לא היה לי אכפת מאף אחד חוץ מאחותי הקטנה,אך כשראיתי אותך לראשונה,בנשף המסכות.
היית כל-כך עדינה ונראית אבודה כל-כך...ידעתי שאני אבוד,שאני שלך
סיליה שלי...אני אוהב אותך"
אני אהרוג אותו
אני זה שאוהב אותה!!
אני נאבק בדחף שלי לעלות מעלה ולתלוש לו את הראש מהמקום,כי אני מבין שלדבר כזה לא בדיוק תהיה השפעה טובה,חוץ מהעובדה שלא אצטרך לסבול את הראש סלק הזה,כן הוא ראש סלק!
אני מנסה לשכך את הצלצולים שנשמעים באוזני מנסים כדי לשמוע את התשובה שלה.
"מאגנוס אני...זה נורא מחמיא לי אבל ..." היא נקטעת וכנראה מחפשת מילים לתרץ.
"אבל..?"הוא לא מוותר לה.
"זה לא יכול לקרות מאגנוס.."
אני רק מדמיין את הפנים שלו צונחות וחיוך קט עולה על שפתי.
"מה..למה?זה בכלל שהכיתי אותך?" אהמ..אתה באמת שאלת את זה עכשיו?! אדיוט.
"לא..זאת אומרת כן,גם,בין היתר.
אבל זה לא רק זה"
"אז למה?"
כי היא איתי טיפש.
"כי..."היא נשמעת אבודה
"אהובתי .."הוא אומר והצלצולים חוזרים לאוזניי
"כי אני לא אוהבת אותך מאגנוס"
היא צועקת ואז שקט.
חיוך ניצחון מתנוסס על פניי,ככה עושים את זה ילדונת!!
נראה מה יש לך לאמר עכשיו אדון סלק!
"זה בסדר,את תלמדי לאהוב אותי,רק תני לזה הזדמנות" ברצינות?
"לא מאגנוס.."
אני שמוע תזוזות וזז מעט כדי לראות מה קורה שם.
אני זז מהעץ ורואה את מאגנוס מלטף את פניה של קליאו,אל תיגע בה אדיוט!
"די.."היא מתרחקת מידו
"למה את כל-כך עקשנית?" הוא אומר בטון מעוצבן
"אני לא רוצה אותך מאגנוס,אין לי רגשות אליך, אמרתי לך ואתה זה שממשיך להתעקש"
"תורידי את המסכה"הוא דורש ממנה ואני רואה אחת נכנסת לפאניקה,תירגעי מתוקה שלי.
"מה..?לא!"
"את משקרת לי,אני רואה את זה,את לא סומכת עליי." הוא שוב מלטף את פניה ואני מרגיש כבר את האוזניים שלי אדומות,בעיקר בגלל שהיא לא מרחיקה אותו שוב.
"זה לא שאני לא סומכת עליך מאגנוס..זה פשוט..."היא נקטעת עלי ידי שפתיו המטונפות שמוטחות על שלה
היא מנסה להתנגד אך הוא לא נותן לה ,ממזר.
לאט לאט אני רואה שההתנגדות שלה שוכחת. והיא...מחזירה לו נשיקה?
מה?
למה?
קליאו....
אני מתחנן שהיא תרחיק אותו ממנה,אולי היא עובדת עליו,מנשקת אותו כדי שישחרר אותה ואז לא יראה אותה לעולם?!
אולי היא פוחדת ממנו?אולי הוא מאיים להכות אותה אם לא תחזיר לו נשיקה?!
אין לך מה לפחד מתוקה,אני כאן,אני שומר עלייך!רק תתרחקי ממנו!!בבקשה
התקווה שלי גוועת כשאני רואה את ידיה מונחות על פניו והיא מלטפת אותו.
לא..
לא!
מתוקה...
אני מרגיש...נבגד,פגוע,כאוב.
אני רוצה להסיט את המבט אבל לא יכול,מרותק למחזה.
הגוף שלי מתמלא זרמים כשאני רואה את לשונו נשלחת החוצה ומלטפת את שפתיה.
אני רוצה להקיא,אני רוצה להרוג אותו,אני רוצה למות,לא משנה לי באיזה סדר.
לבסוף הם גואלים אותי מייסורי והיא מתרחקת ממנו,מבט של אשמה על פניה...כן כדאי לך להרגיש אשמה,בגדת בי.
בבקשה...בבקשה שזה חלום,שאני עומד להתעורר כל רגע כשקליאו בזרועותיי.
דמעות של כעס וכאב עומדות בעיניי אך אני עוצר אותם.
"הפה שלך יגיד כמה שהוא רוצה שאת לא רוצה אותי.
הגוף שלך אומר אחרת..ואני מקשיב לגוף שלך,כי בו אין לך שליטה,ומה שהוא משדר זו האמת,ומה שהוא משדר לי עכשיו..." מאגנוס לוחש לה בקול רווה תשוקה.
"זה שאת רוצה אותי,מאוד"
"מאגנוס.."
"זה בסדר,אני מבין שאת מבולבלת,אניח לך, לבנתיים"הוא נושק למצחהואז נושק קלות לשפתייה ונכנס לחדר.
אני רואה את סערת הרגשות שעל פניה.
היא נעמדת ונשענת על המעקה.
היא מביטה קדימה אל האופק ונושפת.
ואז עינינו ננעלות.
היא רואה שאני מסתכל והמבט שלה מלא חרטה ואשם.
אני מביט בה עוד רגע אחד,מביט בעיניה העצובות ונעלם בחשכה.
"תיאון...תיאון חכה בבקשה"אני שומעת את קליאו רצה אחריי אך ממשיך ללכת.
איך לא ראיתי את זה?!איך הייתי כל-כך טיפש?
רגשות של כעס עצמי מתמלאים בתוכי ומחליפים את רגשות הפגיעות והבגידות.
"תיאון.. בבקשה! תן לי להסביר"היא מתחננת ואני נעצר לפתע.
אני מסתובב אליה ועיניים רושפות.
"להסביר?!אין פה מה להסביר קליאו,בגדת בי!"אני צועק והיא מתכווצת.
"תיאון...הוא נישק אותי!"
"ואת נישקת אותו חזרה!"אני מחזיר לה באותו טון.
היא משתתקת ומשפחה את מבטה .
"תסתכלי עליי"אני דורש והיא מרימה את עיניה לשלי.
"רק תגידי לי דבר אחד.."אני מרים אצבע אחת מול פניה.
"יש לך רגשות אליו?"אני שואל ועיניה נפערות..
אני מתפלל בליבי שהיא תגיד שלא,שזאת הייתה טעות!אבל היא שותקת.
שתיקה מרעישה כל-כך
שתיקה שהרעידה את כל עולמי.
"כן.."היא משפילה את ראשה כמתוודה על חטא.
קרעאק
שמעתם את זה?
זה היה הלב שלי כשהוא משבר לאלפי רסיסים.
"אני רק רוצה שתדעי,שהוא לעולם לא יאהב אותך כמו שאני אוהב אותך"
אני מסתובב וממשיך ללכת
"תיאון.." אני מרגיש את ידה על כתפי וממהר להעיף אותה.
המגע שלה מרגיש לי כרגע כמו סכינים.
"אל..." אני מזהיר וממשיך ללכת אל עבר החשכה.
החשכה שנקראת הלב שלי
•••••••••
אני בוכה פה את החיים שלי!!!
YOU ARE READING
I need to hate you
عاطفية''לימרוס'',ממלכות קרה שנשלטת על ידי המלך גאיוס דאמורה האכזרי. קליאונה בלוס,משרתת בארמון המלוכה של לימרוס...היא חוותה כמה רגעים קשים בחייה והמשפחה שלה נהרסה האכזריות על ידי משפחת דאמורה, היא אמורה לשנוא את המשפחה הזו ולאחל למותה,אבל איך היא יכולה,כשה...
