אני נועצת מבט בגבו של מאגנוס המתרחק ומרגישה... חרטה?
הוא ראה את הטבעת,ולמרות שזאת הסיבה שהיא על אצבעי אני מרגישה אשמה.
נשיקה רכה על מצחי מוציאה אותי ממחשבותיי
"זה היה צריך לקרות"הוא מנסה להרגיע אותי
"אני יודעת"אני מצטנפת ומנסה למצוא נחמה בזרועותיו.
אנחנו יוצאים אל החצר המרכזית ומתיישבים בכסאות המסודרים,ממתינים לתחילת הטקס
אחרי דקה אני רואה את מאגנוס יוצא אל החצר למקבל מבט נוזף מאביו אך מתעלם ממנו בגלוי.
מאגנוס מתיישב ליד בת זוגתו בדיוק מולי כך שפניו מול פניי,הוא רואה את ידו של תיאון שמחה על ברכי ומחייך בזחיחות לפני שטורף את זוגתו.
אני מגלגלת את עיניי,מאוד בוגר מאגנוס.
לפתע מנגינת נבל מתחילה להתנגן ואני רואה את החתן המיועד צועד אל הבמה שבתחילת השביל.הוא מלווה באביו ובאבי הכלה ונראה מרוגש מאוד.
אני שומעת נחרת זלזול ופונה להביט למקור שלה מופתעת כשמגלה שהיא הגיעה ממאגנוס.
הוא רואה את מבטי ורק מגלגל את עיניו לעברי.
החתן מגיע לבמה וכעת המנגינה משתנה מעט.כמה השתנקויות נשמעות כשהכלה נעמדת בתחילת השביל.
היא... יפיפייה.
היא מתחילה לפסוע באיטיות,מעולם לא ראיתי אושר כמו שיש על פניה,מבטה מפוקס אך ורק באהובה והיא מחייכת אליו בביישנות.
כשהיא מגיעה ונעמדת לידו הוא מנשק את ידה ומשתחווה לפניה בהערצה
"התכנסו כאן היום..."האיש בחליפה המוזרה מתחיל לדבר.
האיש מדבר על הקסם שבנישואים,על הטוהר שהאהבה וכמה דמעות זולגות על פניי אך אני ממהרת לנגב אותם ובודקת שאף אחד לא שם לב.
תיאון מרוכז בטקס וכך גם כולם,ואני עומדת לנשום בהקלה אך נתקלת במבטו של מאגנוס,הוא קלט אותי,התגובה שלו היא גחגוך מזלזל. "רכיכה" הוא אומר לי בשפתיו ומביט בי בהתנשאות
זה פגע בי.
כל האשמה שהייתה בי נעלמה בן רגע.
אני עסוקה מדי במחשבות שלי כשאני קולטת שהטקסט כמעט הסתיים,החתן והכלה נשבעים זה לזה וחותמים בנשיקה.
אני גם רוצה אהבה כזו.אני גם רוצה שיהיה לי מישהו שאני אהיה כל עולמו,שיהיו בי כאילו אני האישה היחידה בעולם.
דמעות שוב מופיעות על פניי והפעם מרחמים עצמיים,כשאני מבינה שכנראה לעולם לא אזכה לדבר כזה,מי ירצה משרתת עלובה כמוני?!
הנסיך חושק בי,או יותר נכון לאמר חשק בי,אך ורק. בגלל שחשב שאני עלמה חשובה,הוא אפילו לא יודע את פניי.
"מתוקה שלי את כל-כך רגישה"תיאון מצחקק ומנשק את דמעותיי
"כן..." אני משקרת.לא אומרת לו שאלו לא דמעות התרגשות.
תיאון נוטל את ידי ואנחנו נכנסים חזרה לאולם.בטני מקרקרת כשאני מריחה את ריחות המטעמים,אולי האוכל יסיח את דעתי..
~סטופ כדור הארץ~
טוב אז...היי!
רק רציתי להבהיר משהו.
ניסיתי לעשות את טקס החתונה מעורפל קצת ולא להזכיר אנשים או טקסים שקשורים לדתות.
הסיפור שלי הוא דמיוני,בעולם דמיוני בארץ לא קיימת ולכן אני לא רוצה להכניס את הדברים שיכולים להזכיר את זה.אני מרגישה שאם אכניס דברים מהעולם שלנו הסיפור ייהרס ...סורי הייתי חייבת להבהיר את זה כאן
~בחזרה לסיפור 😉~
"רעבה?"תיאון מצחקק כשהוא מסתכל עליי כאילו יש בבטני מיני התפרצות הר געש.
"אם אני לא אקבל אוכל בשניות הקרובות אני כנראה אוכל לך את היד"אני אומרת ברצינות רבה ובוחנת את ידו של תיאון..שוקלת את האפשרות.
הוא מעיף את ידו מאחיזתי
"תתרחקי ממני משוגעת"הוא אומר הזעזוע ואני צוחקת.
כשאנחנו נכנסים לאולם האוכל אנחנו מקבלים כרטיס שאומר לנו את מספר השולחן.
כשאנחנו מגיעים אל השולחן אני מגלה שהיא מלאה באנשים שאני לא מכירה,והם מביטים בי בסקרנות בגלל המסכה שעל פניי
"תיאון.."אני תופסת את זרועו בחרדה
"אל תדאגי,אני כאן"אומר לי בביטחון
המנה הראשונה מוגשת,כולם מתחילים לאכול בהנאה בעוד אני בוחנת את המנה שלי בסקרנות.
"את הולכת לנתח את זה?"תיאון צוחק כשפיו מלא בירקות מוקפצים.
"ברגע שאבין מה זה"
"תפתחי את הפה"הוא אומר כשהוא אוסף למזלג כמות נכבדת מהמנה שלי
אני פותחת את הפה ועוצמת את עיניי
הוא מכניס לפי את המזלג ועולם של טעמים מתפוצץ לי בפה.
"וואו,מה זה??"אני שואלת לבסוף
"פשטידה"
"של מה?"
"לשון"הא?!
"תסלח לי?"
"לשון,לשון."
"כן אם תחזור על המילה ההכרה לא תיפול עליי פתאום"
"זה לשון של פרה,ללללשון"הוא מגלגל את לשונו כדי להבהיר.
"תיאום,אתה הכנסת לי לפה עכשיו לשון?!"אמרתי בקול גבוה מדי שמשך את מבטי הסועדים,שהסתכלו עליי בנזיפה.פה הבנתי שמה שאמרתי לא נשמע טוב בכלל.
"אוי שיט לא התכוונתי .."פניי האדימו כסלק ואני קוברת את פניי בידיי.
צחוק רם נשמע מכיוון תיאון ואני דורכת על רגלו בחזקה והוא משמיע השתנקות.
"את לא יכולה להגיד שלא היה לך טעים..."הוא מנסה להצטדק.
"תיאון,בוא אני אסביר לך משהו.כשהפרה אוכלת,הוא לועסת בולעת ואז הופ.מקיאה לתוך הפה שלה ומה היא עושה? בולעת שוב!את הקיר שלה!אז סליחה באמת שאני לא רוצה לאכול מלשון שהיה עליה קיא של פרה..."רק המילים האלו מעלות בי בחילה.
"אני יוצאת לנשום קצת"אני מודיעה לתיאון שרק צוחק מהתיאור שלי.
אני יוצאת אל המרפסת ומביטה בנוף ופתאום מרגישה צמרמורת בגופי,לימרוס קפואה,בערב עוד יותר.וכל מה שעל גופי זו שמלה דקיקה.
אני משפשפת את זרועותיי במטרה לחמם אותם ומפסיקה כשאני מרגישה נשיקות חמות על צווארי. וזרועות חמות מנסות לחמם אותי.ז
אני מצחקקת
"תיאון נשיקות לא יעזרו.אני לא סולחת לך על שהאכלת אותי בלשון של פרה"
"צודקת,גם אני לא הייתי סולח לטיפש הזה"אני שומעת את קולו ומתקשחת.
בשניה אני מתרחקת מנשיקותיו
"מ..מאגנוס..מה אתה עושה?"אני מנסה להשמע כועסת אבל רעד קל נשמע בקולי
"מחמם אותך?"הוא מוריד את הג'קט שלו ומלביש עליי אך אני מתנערת ממנו.
"נ...נישקת אותי.. למה?"
"אני לא יכול לעמוד בפנייך"הוא רוכן לנשק אותי שוב אך אני סוטרת לו באינסטינקט.
"אוי,אני מצטערת כל-כך"אני ממהרת להתקרב אליו ולבדוק שהוא בסדר.
אבל הוא רק צוחק ומשפשף את פניו.
"יש לה כח "הוא ממלמל לעצמו.
"אני מוכן לסלוח לי בתנאישתצאי איתי לדייט.
"מאגנוס אמרתי לך,אנחנו לא יכולים להיות יחד"
"זה בגלל הטיפש?"הוא אומר בזלזול
"אל תקרא לו ככה,ולא,זה לא בגללו"
"אז למה?למה את לא רוצה להיות איתי,למה את לא מוכנה לחשוף את פנייך היפות בפניי?"
אני לא עונה,אין לי תשובה
"אם לא תעני לי,אנשק אותך ומפה לא תהיה לך דרך מוצא,כי ארדוף אחרייך עד שתהיי שלי"
הוא צועד אליי,קרוב מדי
"תעני לי סיליה,למה אנחנו לא יכולים להיות יחד?"הוא שואל הסתגרות לצעוד עוד צעד אליי.שפתו כמעט נוגעת בשלי
"כי..כי.."אני מתחילה למלמל
"כי..?"הוא חוזר אחריי
"כי אני ניצלתי אותך"אני אומרת את הדבר הראשון שעולה במוחי
"שטויות"הוא אומר
"מאגנוס אני...אני ניצלתי אותך,ניסיתי לגרום לתיאון לקנא,והנה זה עבד...הוא לא התייחס אליי בהתחלה ועכשיו כל תשומת ליבו עליי"
מאגנוס מתרחק ממני באבחה אחת ואני מרגישה קור פתאומי.
תחזור
בבקשה תחזור
"תגידי לי שאת משקרת"הוא אומר כלא מאמין
"ל..לא,אני מצטערת אם פגעתי בך מאגנוס אבל.."אני לא מספיקה לסיים את משפטי כשיש חזקה פוגשת את לחיי.אני נופלת מהעוצמה וכשאני מרימה את מבטי אני רואה את מאגנוס.מבט שמעולם לא ראיתי נמצא כעת על פניו,חסר רחמים,אכזרי.
"תגידי לי שאת משקרת!"הוא נובח ומתכופף להקים אותי בכל.אני נעמדת מולו ודמעות של כאב נוזלות על פני
אני מנענעת את ראשי לשלילה.
מאגנוס צורח בשיגעון,הוא תופס אגרטל ומנפץ אותו,ואני צורחת בבהלה.
"אני שונא אותך!"הוא צורח עליי,הוא מכווץ את אגרופו ומטיח אותו בבטני ואני משתנקת.הוא מכה אותי.כמה אגרופים נוספים מוטחים בבטני ואז הוא תופס בשערותיי ומכריח אותי להסתכל בעיניו,זעם טהור נשקף מהם.
"תראי מה גרמת לי לעשות!!""הוא צורח כמשוגע
"גרמת לי להכות אותך!! אני שונא אותך,אני שונא את זה שאת משגעת ליאת הראש,אני שונא את זה שאני לא עומד בפנייך,אני שונא את זה שאני אוהב אותך!!"
אם לא היינו במצב הזה כנראה שהלב שלי היה מפרפר לשמע מילותיו,אך אני לא מאמינה לאף מילה שלו.
אני מייבבת ומתחננת ללא מילים שישחרר אותי.
הוא משחרר את ידו ואני מוטלת ארצה.
"את הפכת אותי למי שאני עכשיו,וכל מה שאעשה,יהיה על ראשך,ואני מאוד מקווה שלא תוכלי לישון בלילה מהזוועות שאני אעולל בגללך" הוא יורק עליי,ליטרלי,יורק עליי ועוזב,בלי להביט אחורה.
אני מתכווצת בכאב ומתבוססת בדמי.
"קליאו?"אני שומעת צעקה מעומעמת.אני פותחת את עיניי ורואה את תיאון רץ לקראתי.
זה הדבר האחרון שאני זוכרת לפני שהכל הופך לשחור
~~~~~~~~~
אעועאעאעאעאעאעא
מה אומרים?!?
לא לשכוח להגיב ולהצביע ואשמח גם אם תעקבו אחריי😊
אוהבת מלאאאאאאא אעאעאאעאעאעא
לילט,טוב,ביי
YOU ARE READING
I need to hate you
Romance''לימרוס'',ממלכות קרה שנשלטת על ידי המלך גאיוס דאמורה האכזרי. קליאונה בלוס,משרתת בארמון המלוכה של לימרוס...היא חוותה כמה רגעים קשים בחייה והמשפחה שלה נהרסה האכזריות על ידי משפחת דאמורה, היא אמורה לשנוא את המשפחה הזו ולאחל למותה,אבל איך היא יכולה,כשה...
