I need to hate you

פרק23

מאגנוס
שבוע.
שבוע עבר מאז שסיליה שלי עזבה אותי מבלי להודיע.
טכנית,היא לא הייתה שלי.
וטכנית,היא לא הייתה חייבת להודיע לי.
אכפת לי?לא.
אני מתגעגע,כל-כך, אני יודע שאין לי שום זכות,בכל זאת,הכיתי אותה.
אבל הלב שלי מנותק מהמחשבות שלי,ובמקום להקשיב להגיון הוא צועק את שמה של סיליה שתחזור אליו,וכרגע,אני בצד של הלב שלי.
זאת כבר הכוס הרביעית שאני מכניס לגופי,מקווה שהרעל המתוק יגרום לי לשכוח אותה.
אני נמצא בבר מוזנח במזרח העיר,עם ברדס על ראשי על מנת שלא יזהו אותי.לא רוצה למשוך תשומת לב מיותרת.
"צרות בגן עדן?"אני שומע קול עבה לידי
אני מסובב את ראשי ורואה אישה גבוהה,ערומה יותר משלבושה ומבט פתייני.
"כן,פחות או יותר"אני עונה ומחזיר את מבטי אל הכוס עם המשקה הענברי,מקווה שתבין את הרמז שאיני מעוניין לדבר.
"אני יכולה לגרום לך לשכוח מזה הלילה"היא רוכנת ולוחשת לאוזניי,במבט צדדי אני יכול לראות את חזה החשוף מבצבץ מבעד לבד השקוף שאמור להצניע את איבריה.
"לא תודה"אני עונה ביובש.
מבטה מאוכזב ובעיקר מופתע,היא אכן יפיפיה ואני מתאר לעצמי שמעולם לא סירבו לה,ובכן,תמיד יש פעם ראשונה.
"חבל,אני יכולה לעשות לך טוב..."היא ממשיכה להצמד אליי ועכשיו ידה מונחת על ירכי ומדרימה מעלה.
היא ממשיכה לטפס עד שאני תופס בידה לא בעדינות רבה ועוצר אותה.
"אמרתי לא תודה,לא הייתי ברור?"כעת אני מרים את ראשי וכתוצאה מכך הברדס נופל מראשי ופניי נגלות.
עיניה נפערות כשהיא רואה את הצלקת,סימן ההיכר הנצחי שלי.
"ה..הוד מעלתך,אני כ..כל-כך מצטערת"היא אומרת בגמגום.
אני מגלגל את עיניי ועוזב אותה והיא בורחת כמו כלבלב מפוחד.
אני ממשיך אל המשקה החמישי והשישי ומרגיש שיכור לגמרי.
לפתע אני שומע קריאות שכרות מכיוון הדלת
"וואוו"צעקה מלווה בצחוק נשמעת.
"תראו מי הגיעה!!"
"הפרינססה שלנו"
יש התקהלות די גדולה וכנראה מישהי חשובה הגיעה.
הסקרנות גוברת עליי ואני ניגש לראות מה המהומה.
גבותיו מתרוממות אוטומטית כשאני רואה את קליאונה עומדת ומתחבקת עם חבורת השיכורים,ואפילו מנשקת כמה על שפתם,המופקרת הזאת.
נראה שהיא מרגישה כאן בבית כשהיא נכנסת אל מאחורי הבר ומתחבקת עם השף הגבוה והמלצרית המבוגרת.
"דושי,מה נשמע?"היא מנשקת בחיבה את המלצרית המבוגרת
"אני בסדר דושה,מה איתך,עם אמא?"
הן ממשיכות בשיחה הקטנה שלהן עד שבלוס עוטה מגבת על כתפה ופונה אליי,ואני מכופף את ראשי ומתכסה שוב בברדס.
"נראה ששתית מספיק היום,מה אתה אומר על כוס לימונדה עם קרח?"היא פונה אליי ואני מהנהן קלות,והיא מוזגת לי לכוס את המשקה.
"היי,אתה בסדר?"היא שואלת ולפני שאני מספיק לענות מישהו מחבק את גופה ומנשק את לחיה.
"ליאווו"הגבר צועק וממשיך להמטיר נשיקות על לחייה.
"היי טימותי"היא מצחקקת.
"אמרתי לך כבר שאני שונאת שקוראים לי ליאו"היא נוזפת בו והוא מצחקק
"למה לאחים שלך מותר??"
"ככה"
"זאת תשובה מטופשת"
"אז אל תשאל שאלות מטופשות."
הוא עושה פרצוף לא מרוצה והיא מצחקקת.
"לכי תשבי,אני אהיה עם הלקוחות"הוא טופח על כתפה ולוקח את המגבת ממנה.
"בטוח?"
"ברור,לכי"
היא מנשקת את לחיו בחיוך הולכת להתיישב עם חבורת השיכורים המקועקעים שמריעים לה בקולות ומגביהים את כוס משקם בשמחה.
היא מתיישבת על ברכו של אחד מהם והם מתחילים בשיחה צפופה ביניהם,בוגדת.
אחרי שלוש דקות שאני צופה בשניהם, אני קולט את תיאון נכנס,סורק את איזור המושבים עד שמבטו נופל על קליאו.
להפתעתי,הוא לא נראה מופתע או לא מרוצה אלא הוא רק עוטה חיוך נעים וניגש אליה,הוא מנשק את לחיה ומתיישב עם הבחורים לכוס בירה.
הוא לא מקנא.
נכון,אני שונא את תיאון,אבל לא מגיע לאף אחד שיבגדו בו.איך זה לא מזיז לו?!
כעסי גואה בי,היא משחקת בכולם!
אני מחליט לשים לזה סוף וניגש אל שולחן השיכורים.
גביהם של קליאו ותיאון מופנים אליי,לכן הם לא שמים לב לבואי,רק האנשים היושבים למותם מביטים בי בסקרנות,כובעי עליי וראשי מושפל ולכן הם אינם מזהים אותי,וזה נותן לי יתרון.
כשאני מרחק הישנה מהם אני מפשיל את כובעי ונהנה מעיניהם הפעורות של היושבים המביאים בי.
אני מחייך חיוך חתולי כשאני מניח את ידי על כתפה של קליאו,שמרוכזת בלפתוח את גרעין הפיסטוק העקשן.
כשהיא מרגישה את מגעי היא קופאת.
"ובכן,תראו תראו מי זאת אם לא קליאונה בלוס,הפרוצה של הממלכה" אני מכריז וכמה ראשים מסתובבים לכיווננו.
קריאות השתנקות רבות מגיעות מחבריה לשולחן וכוסות הבירה שלהם מוטחים בכעס על השולחן,וקליאו רק מרכינה את ראשה.
אני יכול לראות אותה מגובהי שהיא מאדימה מבושה.
"חשבתי שאמרתי לך לא להתקרב אלינו"תיאון אומר בכעס.
"באמת?מוזר,בפעם האחרונה שבדקתי אני הנסיך מאגנוס דאמורה ואתה..אה כן,סתם אזרח פשוט ואין לך שום זכות לצוות עליי,כך שלמילים שלך אין משמעות מבחינתי.חוץ מזה,למה את מגן על הפרוצה הזאת בכלל?עיניך עיוורות,או שאתה פשוט רגיל לעובדה שהיא בוגדת בך?"
הגברים האחרים שבשולחן מתרוממים גם הם,חוץ מהאחד שקליאונה יושבת עליו.
הוא רק כורך את ידו סביבה ומנגבת דמעה קטנה מלחיה
"היי,כדאי לך להפסיק לדבר עליה כך"אחד הגברים מזהיר.
"באמת..?"אני מתקרב אליו בראש מורם וגם הוא מתקרב אליי,מתנדנד מעט משכרות.
"באמת,אני דורש שתתנצל בפניה,מיד"הוא אומר לי באומץ.
הגברים האחרים נעמדים גם הם,וכעת האדם שקליאונה ישבה עליו נמצא איתם והיא נמצאת בזרועותיו של תיאון.
"ואם לא..?"אני מתגרה בהם,מסתיר בהצלחה את החשש שלי מפניהם,בכל זאת,הם חמישה גברים חסונים וגבוהים ואני גבר אחד חסון וגבוה,ולא,לא נראה לי שהגובה שלי זה מה שיעצור אותם,למרות שאני גבוה כמעט מכולם.
"אם לא,אז הסיפור הזה ייגמר בך,קבור עשרים מטרים מתחת לאדמה,"
"ואתם חושבים שתצליחו לחמוק מעונש"אני מתעלם מהעובדה שאיים על חיי כרגע, האלכוהול מכניס הרבה אומץ.
"לא נתחמק מעונש,אבל זה יהיה שווה את זה"הוא מחייך בזחיחות וכשהוא עושה צעד אחד קדימה,קול נמוך בוקע מהצד.
"מספיק"קליאו מכריזה.
"ג'ון,תפסיקו עם זה"במקום שהבחורים יתרעמו הם חוזרים למקומם כמו כלבלבים נאמנים,אך לא חוסכים במבטים מלאי שנאה שכמעט עושים בי חורים.
"מאגנוס,אוכל לדבר איתך,בארבע עיניים?"היא קוראת לי בשמי הפרטי ואינה נראית מתחרטת על כך.
"קליאו.."תיאון מתחיל למחות אך היא עוצרת בעדו.
"זה בסדר"היא פונה אל אחד החדרים,לא מוודאת אם אני אחריה.
אחרי מחשבות קצרות אני מחליט לבוא אחריה,סקרן למילותיה.

שבוע טוב,אוהבת ברמותתתתתת❤❤
••••••••••
אני רק רוצה להבהיר משהו.
רוב רובם של הסיפורים פה בוואטפד מכילים תכנים מיניים.
לכן אני מצאתי שנכון לציין שהסיפור שלי לא יכיל תכנים מיניים כלשהם.
אז מי שפה בשביל פרקים מלאי תשוקה,חבל על המאמץ,כי אין את זה פה.
הסיפור שלי הוא כן סיפור אהבה ואני לא חוסכת בפרטים.
אני סהכ יודעת שיש הרבה קוראים קוראות צעירים בגלאי 12 ואפילו פחות.ואני מתארת שיש כאלה שלא רוצים להחשף לדברים האלה.
לכן החלטתי לא לערב בסיפור הזה תכנים כאלו,כולל קללות ומחשבות זדוניות וכל היוצא מזה.
סהכ אני רוצה שהקוראים שלי יהנו מתוכן נעים,ולהראות שאפשר גם לכתוב סיפור מבלי להשתמש בדברים האלו.
מצטערת אם אכזבתי מישהו....