מאגנוס
"יש משהו שאני צריכה לספר לך" היא מתחילה לאמר .
"קדימה"
היא מסתכלת עליי בהיסוס, נושכת את שפתה וכאילו מנהלת מלחמה בינה לבין עצמה.
"מאגנוס, אני... אני זאת..---"
צעקה קוטעת את המשפט.
שנינו מביטים לכיוון שבו האחים שלנו משחקים.
כשאני רואה את סופי רצה אליי בבכי אני קם במהרה.
"היי סוף, מה קרה?" מבלי להתכוון אני נותן מבט חד וכועס בתאומים שרצו אחריה בדאגה.
הם קולטים את מבטי ומבטם הופך למפוחד והם מתחבאים מאחורי שמלתה של אחותם.
"אני...אני נפלתי מאגי, שיחקנו תופסת וניק שרדף אחריי רץ ממש מהר ובלי לשים לב נתקעתי באבן"
היא מספרת ביבבות ומצביעה על קרסולה.
אני מביט ברגלה ומבחין במכה היבשה ובקרסול הנפוח.
הפעם אני נותן בכוונה מבט כועס אל הילדים, איך הם יכלו להיות כלכך חסרי אחריות?
קליאונה מתעלמת ממבטי מתכופפת אל סופיה
"היי מתוקה, תני לי לראות את הרגל שלך אוקיי?" סופיה מהנהנת בהיסוס ואוחזת בחולצתי.
קליאו נוגעת בעדינות באזור שכבר הכחיל, מזיזה את הרגל באיטיות ובודקת את התגובה של סופי.
"זה רק נקע, את צריכה לשים קרח על האזור ולחבוש, תוך כמה ימים הכאב ייעלם, את ממש גיבורה קטנה" קליאו מדגדגת אותה וסופי מצחקקת.
"סליחה סופי" ניק אומר בשקט ומביט בי בפחד.
סופי מחייכת אליו ואני מרגיש רע על שכעסתי עליו, הוא רק ילד...
אני קורץ לו בחצי חיוך והוא מחזיר לי חיוך מבויש.
"קדימה ילדים, זה הזמן שלנו לחזור הביתה" קליאו אומרת להם והם נפרדים לשלום מסופיה.
"רגע" אני תופס בידה.
"מה הדבר שרצית לספר לי?"
היא ממלמלת משהו שנשמע כמו 'לא חשוב' ויוצאת מהחצר עם הילדים.
אני מביט בגבה המתרחק כמה שניות ואז מרים את סופי "קדימה ילדונת בואי נחבוש אותך"
קליאו
"אני לא יודעת איזי..." אני משפשפת את עורפי בהתלבטות
"קדימה ליאו, את צריכה את הסגירת מעגל הזאת, לכי ליום ההולדת של מאגנוס ותגמרי את זה אחת ולתמיד"
"היא צודקת לונה" תיאון נעמד מאחורי איזי ומחבק אותה.
"הוא ישנא אותי,גם בתור קליאו וגם בתור סיליה"
"אין לך מה להפסיד קליאו " תיאון מחבק אותי ואני נאנחת, אין לי ברירה.
איזי מסתכלת עליי באהדה
אני נאנחת
״אני צריכה למצוא שמלה לנשף״
איזי קורצת לי ומיד רצה אל מכונת התפירה.
ערב המסיבה
הלם שלי מכפיל את מהירות הדופק שלו ואני מרגישה על גבי זיעה
אני בלחץ.
אני עוטה את מסיכת הזהב על עיניי ומעבירה את ידיי הלחות על השמלה היפהפייה שאיזה תפרה לי.
זהו זה
היום אני הולכת לחשוף את עצמי בפניו
אני פותחת את הדלתות הכבדות של אולם הנשפים שקרצפתי אתמול
עשיתי עבודה טובה אין מה לאמר..
עיניי עוברות בין האורחים
זה נשף מסיכות.. אני מחייכת לעצמי בעצב, מאגנוס שלי....
כל הנשים לובשות שמלות מפוארות והגברים חליפות מחויטות ויוקרתיות
את לא שייכת לכאן
צועק קול בראשי כמו בכל פעם שאני נמצאת בקרבת האנשים באלה
אבל אני לוגמת שמפניה ומשתיקה אותו.
אני מסתובבת בין האנשים, מדי פעם אני מרגישה שהם מסתכלים עליי ומתלחששים אך אני זוקרת את סנטרי בגאווה ולא מראה להם שזה מפריע לי.
אחרי כמה דקות נואשות של חיפושים אני שוקלת פשוט לחזור לחדרי
ואז אני רואה אותו
מאגנוס שלי
הלב שלי כואב מרוב שהוא יפה
המסיכה שלו זאת אותה מסיכה שהוא עטה בערב הראשון שנפגשנו
אזהה אותה מקילומטר.
הוא מוקף באנשים שמברכים אותו ונשים שנואשות לתשומת ליבו של הנסיך שלי
שלי
הקול הפנימי חוזר ואומר
בסוף הערב הוא כבר לא יהיה שלי...
כאילו בוא חש במבטי מאגנוס מרים את ראשו בחדות ומבטו העז פוגש בשלי
שפתיי נפתחות ונסגרות ישר.
הוא כלכך יפה
הוא עוצר את השיחה שלו עם אחת הנשים באחת ובלי לתת הסבר ומתקדם ישר לכיווני
על אף שהוא צריך לחצות כמעט חצי אולם מבטו לא מש ממני
ולפתע אני מרגישה שרק שנינו נמצאים כאן.
הלב שלי בוכה
״סיליה שלי, הגעת״
הוא משחק עם תלתל שבצד פניי
״יום הולדת שמח מאגנוס״ הגרון שלי נחנק
הוא לא מבחין בזה
הוא רוכן ונושק לשפתיי בעדינות
אני אמורה להתרחק, לברוח, לעצור אותו אך כל שאני עושה זה להחזיר לו נשיקה.
הוא שם את ידו על לחיי ומקרב אותי אליו ואני פולטת אנחה קטנה וברגע שהוא שומע אותה הוא פולט אחת גדולה יותר ומתקרב עוד יותר
אני מרגישה מבטים נעוצים בנו אז אני מתרחקת ממנו באחת
״אני אוהב אותך סיליה״ אני קופאת.
לא לא לא אל תגיד את זה בבקשה
״מאגנוס..-״
״את לא חייבת לענות לי על זה, אני רק רוצה שתדעי שאני אוהב אותך סיליה, מהרגע הראשון שראיתי את העיניים המהפנטות שלך המסת את לב הקרח שלי״ הוא לוחש לי בהתרגשות ושובר את ליבי עוד יותר
אני עומדת לענות לו אבל אביו קורא בשמו מרחוק
״אני חייב ללכת אהובתי, אל תברחי לי״ והוא חותם זאת בנשיקה עזה
מה אני אעשה?
כשעתיים עברו מתחילת המסיבה ומאגנוס לא שב לדבר איתי אפילו פעם אחת, הוא היה עסוק ונאלץ לדבר עם אנשים נכבדים ונראה שהוא סובל מכל רגע, מדי פעם הור מגניב אליי מבט או חיוך ואני מחזירה לו חצי חיוך בתקווה שזה יעודד אותו.
לפתע הרחבה מתחילה להתפצל לזוגות ושיר נעים ועדין מתנגן ברקע
כמה גברים מציעים לי ריקוד ואני מסרבת בנימוס.
אני מביטה בזוגות שרוקדים ברחבה בשעמום עד שיד מושטת אליי.
״תרקדי איתי?״
אני מרימה את עיניי אל עיניו החמימות של מאגנוס
אני מחייכת אליו ומהנהנת
אנחנו מתקדמים לרחבה וכרגיל, כל המבטים עלינו.
מאגנוס נע בקלילות כאילו בוא רוקד כל יום ואני מנסה להדביק את הקצב
עינינו נעולות אחת בשנייה ואני לא מסוגלת להתיק את מבטי ממנו
״אחרי המסיבה אני רוצה שתבואי לחדרי״
״מאגנוס אני לא חושבת שזה רעיון טוב״
אני מסיטה את מבטי אבל הוא אוחז בסנטרו ומכריח אוצי להביט בו
״סיליה, קיבלתי אלפי מתנות היום אך זאת המתנה היחידה שאני מעוניין בה״ הוא אומר ברצינות
אני לא אומרת מילה רק מהנהנת וחיוכו נפרש על פניו
אני לא מתאפקת ומנשקת אותו
אולי כנשיקת פרידה..
הריקוד נגמר ואחרי כשעה כולם כבר מתחילים לעזוב את המקום
מאגנוס מתקרב אליי ומושיט את ידי
״בואי״ אני מחזיקה בידו ונותנת לו להוביל אותי לחדרו
הלחץ מתחיל לטפס שוב וליבי מחסיר פעימה
זהו זה
זה הסוף
אנחנו מגיעים לחדרו והוא ישר מוריד את המסכה שלו
הוא מביט בי כמצפה שאעשה את אותו דבר אך אני רק משפילה את מבטי
״אתה יודע שאני לא יכולה״
מבטו נכנע
הוא כבר לא מנסה לשכנע אותי לסמוך עליו
או מאגנוס שלי מתי תבין שאני זאת שלא צריך לסמוך עליה
״תודה שהגעת הערב״ הוא לוחש ומתקרב עליי
עיניו מטיילות על גופי וידיו אוחזות במותניי
אני מרגישה חמימות בגופי שמעולם לא הרגשתי בעבר.
״מזל טוב״ זה כל מה שפי מצליח להפיק
מאגנוס מתחיל לנשק את צווארי ואני לא מסרבת
הוא מקרב את אגנו אליי ואני מרגישה...אותו.
״מאגנוס...״
אני ממלמלת אך לא באמת עוצרת אותו
אני רוצה את זה ?
הוא מתחיל לפשוט את חולצתו ואני נלחצת
חזהו זהוב ומעוטר בכמה צלקות שרק מוסיפות ליופיו
״אני אוהב אותך סיליה, לעולם לא אעשה משהו שאת לא רוצה בו״
״א..אני רוצה״ אני עונה מבלי לחשוב
בעיניו נדלק משהו חייתי והוא עט על פי
אני כמעט לא עומדת בקצב והוא מתנתק ממני רק כדי לנשום
גופי נדלק באחת ואני מחבקת את כתפיו בחזרה
הוא אוחז ברגליי ומרים אותי כך שאני מקיפה את גופו ברגליי
לאט לאט כל הבגדים נושרים כך שאני נותרת רק עם המסיכה על פניי..
הוא מביט בי בהערצה בזמן שאנחנו אוהבים
הו מאגי שלי
אני אשבור לך את הלב
תהנו לכם מתוקים שליייי
אוהבת המון ומבטיחה שלא תצטרכו לחכות הרבה להמשך!!!!
YOU ARE READING
I need to hate you
Roman d'amour''לימרוס'',ממלכות קרה שנשלטת על ידי המלך גאיוס דאמורה האכזרי. קליאונה בלוס,משרתת בארמון המלוכה של לימרוס...היא חוותה כמה רגעים קשים בחייה והמשפחה שלה נהרסה האכזריות על ידי משפחת דאמורה, היא אמורה לשנוא את המשפחה הזו ולאחל למותה,אבל איך היא יכולה,כשה...
