קליאו
מאגנוס ממשיך לעמוד בכניסת החדר,מחכה לתשובה.
"מה אתה רוצה??"תיאון הראשון ששובר את הדממה.
"קומי"הוא לא עונה לו ונועץ בי מבט חמור.
אני קמה בצייתנות,חושפת את כתונת הלילה הקצרה שלי.
מאגנוס בוחן את גופי קצרות לפני שמבטו נתקל בשלי,ואני ממהרת להשפיל את עיניי.
"אין לך בושה?"הוא שואל אותי בטון מאשים
אני שותקת,בולעת את רוקי בקשיחות.
"לך אין בושה?מופיע פה ככה בשעה מאוחרת ומטיף מוסר"תיאון מתפרץ ומעמד לידי.
"אני לא פניתי אליך"מאגנוס עונה,לא מתרגש מהעויינות הקורנת מתיאון
"אבל אני פניתי אליך,אין לך זכות להטריד אותה ככה,זה הבית שלה והיא לא אמורה להרגיש פה לא בנוח."
"זה הבית שלה,אך הממלכה היא שלי.לכן יש לי כל זכות לעשות כל מה שארצה באדמה שלי"הוא עונה בטון ארסי
"אני מתבייש שאתה הנסיך של המדינה שלי"תיאון יורק על פניו של מאגנוס
"תיאון מספיק"אני שמה יד על חזהו ומביטה בעיניו באזהרה.
"אוו תראו מי קמה לתחייה"מאגנוס אומר בטון מזלזל אחרי שמנגב את פניו הלחות.
"יפת הנפש של הממלכה,העלמה קליאונה בלוס,הוד מעלתך"מאגנוס כורע ברך בהגזמה וציניות
"מה עשיתי לך?"אני מביטה בעיניו של מאגנוס.
"למה אתה כל-כך רע אליי"תבוסה משתקפת בקולי
"אני לא יכול לסבול שקרנים"
"אני לא מסוגל לראות אתכם,זוג ממזרים,נהנים ומתרועעים וגורמים לכאב לב למישהי טהורה שלא אשמה בשום דבר"הוא מדבר על סיליה,אוף אם רק היה יודע שהיא לא קיימת.
"אווווו"תיאון שם את ידו על חזהו במחווה מרוגשת מזויפת
"נגעת לליבי,באמת שכן.אני מעריך את זה שאתה דואג לסיליה."תיאון מנגב דמעה מזויפת מעינו ואני מרגישה שהעניינים הופכים למסוכנים.
אני מביטה בתיאון ההתחננות שישתוק.
"אך אין לך מה לדאוג,נפרדנו והיא עזבה את מיטיקה"תיאון אומר במבט אטום בעוד מאגנוס פוער את עיניו.
"ע..עזבה?מה זאת אומרת עזבה?!"
"עזבה"תיאון חוזר על המילה כאילו מדבר עם מוגבל.
תוך שנייה צווארו של תיאון נלחץ אל הקיר בעזרת ידו של מאגנוס.
"למה היא עזבה?!!"מאגנוס צורח כמשוגע,ורידים אדומים בולטים במצחו.
"אין לי מושג,עזבתי אותה ,יום אחרי היא השאירה הודעה שהיא עזבה"
כל הזמן הזה אני עומדת בצד,מביטה באימה במתרחש מולי.
ידו של מאגנוס עדיין חונקת את תיאון ובשלב הזה תיאון מתחיל להשתעל,תיאון אמנם היה רם ממאגנוס אך מאגנוס היה חזק ממנו.
תיאון מנסה להשתחרר מאחיזתי הברזל של מאגנוס אך ללא הצלחה,וכשצבע פניו מכחילות אני רצה אליהם
"מאגנוס,אתה הורג אותו,בבקשה תפסיק"אני מתחננת אך נראה שהוא לא מסוגל לשמוע אותי.
תיאון מוציא קולות שנשמעים כמו חרחורים ואני נכנסת לשגעון.אני מתחילה לצעוק על מאגנוס שישחרר אותו,דמעות נופלות על לחיי אך מאגנוס ממשיך לאחוז בצווארו של תיאון בשנאה.
רק כאשר אני מניחה יד על זרועו בחסונה נראה שהוא מתעורר למציאות.
הוא משחרר את תיאון באבחה אחת והוא נופל על הרצפה,משתעל ואוחז בצווארו
מאגנוס מסובב את ראשו אליי ומביט בי במבט אפל.
"את...זה הכל בגללך!"הוא צורח עליי ואני נרתעת לאחור בפחד,הוא צועד לכיווני בעוד אני צועדת אחורה.
"בגללך אני לא אזכה להיות עם אהובתי!!"הוא צורח ומושך את שערות ראשו.
אהובתו..הייתי אהובתו..
אני מנסה לדכא את הדחף לצעוק עליו זאת אני!!אני זאת סיליה!!
"אני..אני מצטערת שנגרם לך צער כזה"
הוא מתקרב אליי כל-כך ולי לא נותר לאן לבתרחק,גבי לחוץ על הקיר.הוא ממשיך לצעוד עד שאפו נוגע באפי ומתחכך בנשיקה אסקימוסית.
הבל פיו החם מתנגש בפניי ואני מביטה בעיניו
"היי תתרחק ממנה"תיאון צועק בעודו ממשיך להשתעל.
מאגנוס לא מתייחס אליו וידו לפתע עולה לפניי ומלטפת אותה
"לקחת לי את אהובתי..."הוא לוחש כמספר עובדה לא הגיונית.
"אני מצטערת"קולי נמוך.
אפו נטה הצידה וכמעט מתנגש בשפתיי כשהוא נקבר בצווארי ורחרח אותי
"יש לכן אותו ריח..אני משתגע"הקול שלו עכשיו שקט יותר,שונה יותר...
"היי!תפסיק להריח את האישה שלי"תיאון מעמד לידינו ונוהם כמו איש מערות.
ראשו של מאגנוס מתרחק ממני ועל פניו הבעה לא ברורה
"בגללך זה יש לכן את אותו הריח" הוא אומר כעולה על משהו
מאגנוס מתקרב לתיאון ומריח את צווארו בעוד השני מתרחק במהירות
"עוף ממני פריק" תיאון מתנער ממנו
"זה לא הריח שלהן,זה הריח שלך"הוא מאשים את תיאון
"כנראה"הוא לא מכחיש
"כמה זמן שיחקת בהן ככה"
"מעט מדי"הוא מתגרה במאגנוס.
גבותיו של מאגנוס מתחברות שוב בכעס
"אני אנקום בכם,בשניכם.לא זכיתי להיות עם אהובתי,ולא אתן לכם להיות יחד,אתם תראו"
הוא מאיים וסוף סוף יוצא מהחדר.
רק כשהוא יוצא אני משחררת נשימה שהייתה אצורה בי כל הזמן הזה.
"תיאון...למה הוא התכוון?"
"עזבי אותו,הוא כועס ומקנא.במהרה הוא ישכח מסיליה ויעבור לאישה הבאה"משום מה,המשפט הזה שהיה אמור להרגיע אותי מכניס בי חששות.
אני רוצה שישכח אותי??
חד משמעית לא
••••••••••••••••
בבקשה😊
YOU ARE READING
I need to hate you
Romansa''לימרוס'',ממלכות קרה שנשלטת על ידי המלך גאיוס דאמורה האכזרי. קליאונה בלוס,משרתת בארמון המלוכה של לימרוס...היא חוותה כמה רגעים קשים בחייה והמשפחה שלה נהרסה האכזריות על ידי משפחת דאמורה, היא אמורה לשנוא את המשפחה הזו ולאחל למותה,אבל איך היא יכולה,כשה...
