BAD GIRL & GOOD BOY

פרק 13- מפלצת

"יפה אנה. אפילו הצלחת לעשות יותר. קחי" היא אמרה והושיטה לי 400$ בשטרות!
"בשביל מה זה?" שאל דילן והזכיר לי שהוא עומד ממש לידי.
"כלום" מיהרתי להשתיק את המקרה אבל אנבל התערבה.
"תגידי לו אנה. זה לא שאת תראי אותו שוב."
"לא אל תגידי לו!" אמרתי לה. לא חשבתי שזה מה שיקרה אבל אני באמת אוהבת את דילן. אני לא רוצה שהוא יפגע.

"להגיד לי מה?!" דילן כבר התחיל לכעוס מחוסר הידיעה.
"אנה התערבה שאתה תזמין אותה לנשף. לא חשבתי שהיא תצליח, אבל וואו, היא גם גרמה לך להתאהב בה כל הכבוד. למרות שאני לא ממש יודעת מה אתה מוצא בזונה הזאת" אנבל אמרה.
כמעט התנפלתי עליה באגרופים אך דילן אמר משהו שגרם לי להתייחס רק אליו.

"זה נכון?" הוא אמר כלא מאמין ויכולתי לראות את עיניו השבורות.
"תסתכלי לי בעיניים ותגיד לי שזה לא נכון!" הוא צועק.
אבל שתקתי. לא יכולתי לשקר לו.
"לרגע אחד באמת חשבתי שאת בת אדם! אבל את לא..את סתם מפלצת" הוא אמר ודמעות לא הפסיקו לרדת על פניי.
"לא! אני באמת אוהבת אותך" אמרתי לו בוכה.
"אני כבר לא יודע למה להאמין..אולי התערבת גם על זה" הוא אמר בזילזול שרק הכאיב לי בלב יותר ויותר.
זה היה עינוי. כולן אומרות שנשבר להן הלב. הלוואי והלב שלי היה נשבר עכשיו, אבל הוא לא. הוא נמחץ, נחתך, התענה.
"אז תסתכל עליי! תסתכל עליי! תראה שאני לא מורידה את העיניים ממך!" צעקתי אליו בבכי. הוא הרים את מבטו והסתכל לי בעיניים.

הבטתי בעיניו התכולות מתהפנטת ואמרתי בכל הכוונה "אני אוהבת אותך"
"למדת איך לשקר..יפה לך" הוא אמר והלך משם.

הכעס התמלא בכל איבר ואיבר בגופי.
"חתיכת כלבה!" צעקתי על אנבל ונתתי את הסטירה הכי חזקה שיכולתי להביא לה.
היא נפלה הצידה וחברותיה הסתכלו לשלומה.
אני רק רצתי אחרי דילן, אבל הוא כבר נסע הרחק מפה.

~~

השבועיים האחרונים עברו עליי נורא. את רוב הזמן בילתי ברחמים עצמיים ולפעמים בבכי, אני לא כזאת, אני האחרונה שתבכה בגלל מישהו, אבל לא הצלחתי להשתלט על עצמי, פשוט בכיתי.
הסתכלתי על הספר שעליו כתוב בכתב מסולסל "רומיאו ויוליה". דילן החזיר לי אותו יום לאחר הנשף.

##פלאשבק##

פתחתי את דלת למשמע הדפיקות החזקות.
"היי גברת גראנט" אמרתי מנסה להראות נחמדה עד כמה שאני יכולה.
"היי חמודה שלי" היא אמרה ברחמים.
"הבחור הנחמד השאיר לך את זה" היא אמרה והושיטה לי ספר שעל כריכתו אישה במגדל וגבר נאה מטפס לקראתה וכתוב באותיות מסולסלות "רומיאו ויוליה".

"תודה גברת גראנט..הוא אמר משהו?" שאלתי בתקווה.
מבטה התמלא אשמה.
"גברת גראנט ההוא אמר משהו?!" הרמתי את קולי.
"הוא אמר תודה על הספר" היא אמרה בקול רועד.
"עוד משהו?!" הקול שלי היה כבר על גבול צעקה.
"הוא אמר תודה על הספר..מפלצת" היא לחשה את המילה האחרונה. "אני מצטערת חמודה" היא הוסיפה.
הדמעות כבר החלו לרדת על לחיי.
"אני בסדר..תודה גברת גראנט" אמרתי ומיהרתי למחות את הדמעות ולסגור את הדלת.

##סוף פלאשבק##

התלבשתי לבית ספר אבל התלבשתי אחרת.
לבשתי חולצה שחורה צמודה, אבל לא יותר מידי, וגינס ארוך בהיר ומגפיים שחורות.
החזרתי את שיערי לצבעו המקורי, חום בהיר. ולא התאפרתי בשחור אפילו מעט.

הלכתי במסדרונות בית הספר בלתי נראת יותר מתמיד.