הלכתי במסדרונות בית הספר בלתי נראת יותר מתמיד.
"היי אן" שמעתי קול עבה. הסתובבתי בתקווה לראות את דילן אך במקום זאת רק ראיתי את דן.
"אל תקרא לי אן. מה אתה רוצה?" שאלתי בחוסר עיניין.
"אותך" הוא לחש לי באוזן. ובדיוק בתזמון הכי גרוע דילן עבר מולנו והלך רק מהר יותר כשקלט אותנו.
"תתרחק דן! אני לא מעוניינת!" הדפתי אותו ממני והלכתי לכיוון כיתתי.
טמנתי את ראשי בין שני ידי. שיעור מתמטיקה.
"דילן, מדוע החלפת מקום? חזור למקומך הקבוע ליד אנה!" שגברת ג׳ונסון אמרה בתחילת השיעור.
אם יש אלוהים למעלה הוא ממש מתעלל בי כרגע.
דילן זרק את הספרים שלו לידי ונמנע מלדבר או לגעת בי.
זה היה משפיל.
ועוד יותר גרוע הוא לא הפסיק לשלוח פתקים לאליסון. אני חוזרת בי זה לא התעללות זה עינוי!
השבועיים הבאים שתיתי ועישנתי יותר ממה שהספקתי לעשן ולשתות במשך כל השנה. ובכל זאת לא הצלחתי להפסיק לחשוב על דילן. אוף אני כזאת פתטית.
עם כל ההתערבות הזאת שכחתי מי אני. אני אנה, ואני לא שמה אפילו חצי זין על מישהו!
זה עודד אותי עד ליום למחרת שראיתי את דילן..
מחר מקריאים את הזוכה בתחרות של הכתיבה. חסרים לי רק עוד 23$ שאותם אני כבר אצליח להשיג במהלך השבוע הזה. אבל זה רק אחרי שלוקחים בחשבון את הניצחון שלי בתחרות.
"התבקשתם לכתוב על התאחדותם של רומיאו ויוליה" אמרה גברת ווילסטן, המורה שלי לספרות, ברמקול.
היא החלה לקרוא את הקטע הזוכה.
"במקום לחכות, רומיאו נמהר להתאבד ולחזור לאהובתו כפי שאנטואן סנט אכזיפרי אמר בספרו 'כי העיניים עיוורות זהו הלב שרואה באמת' אם רומיאו היה עוצר לראות עם ליבו, היה מבין שאהובתו לא מתה.."
אני לא זכיתי..מי יכול לכתוב משהו כזה דיכאוני על רומיאו ויוליה?..אני בחיים לא אוכל לממן את ייל והחלק הגרוע ביותר הוא שנשאר לי רק 223$ לחסוך.
"והזוכה הוא או היא" היא אמרה וקראה את השם הכתוב על הדף "אנה הייל" היא אמרה במיקרופון.
מה?! איך זה אפשרי?! אני לא כתבתי את זה.
עליתי לבמה אך רק כשקיבלתי את הכסף ואת הגביע הקטן שבו חקוק שמי הבנתי מי כתב את הקטע בשמי.
"היי..תודה..אני חושבת שזה שייך לך" אמרתי והראתי לו את הגביע הקטן. עכשיו במקום 'אנה הייל' היה כתוב בטוש שחור 'דילן הילטון'
"אני לא יודע על מה את מדברת" הוא הכחיש.
"נו באמת מי עוד יכול לכתוב משהו כזה פסימי על רומיאו ויוליה?!" אני אומרת ומחייכת מעט.
הוא מחייך גם הוא.
כמה התגעגעתי, לחיוך המתוק שלו, לעיניים הכחולות, לשיער השחור או במילה אחת התגעגעתי אליו.
"תודה" הוא אמר ולקח את הגביע הקטן.
"למה עשית את זה?" שאלתי.
"כי את צריכה ללכת לייל" הוא אמר.
"ולמה זה חשוב לך שאני אהיה שם?" שאלתי סקרנית.
"כי אני אלמד שם גם" הוא מילמל והמשיך ללכת.
"אתה מה?!" אמרתי בקול רם.
"אני אלמד בייל גם" הוא חוזר על עצמו.
ולפתע נזכרתי. עד עכשיו לא התנצלתי בפני דילן.
"תשמע דילן..אני מצטערת זה היה רעיון גרוע להתערב על זה..אבל רציתי שתדע שאני באמת אהבתי אותך" אמרתי בכנות.
הוא רק חייך אליי ונעלם מעיניי.
~~
YOU ARE READING
BAD GIRL & GOOD BOY
Romanceישבתי בחוץ מבריזה מעוד שיעור שלא יועיל לי בשום דבר. "אממ..סליחה?" אני שומעת. אני מגלגלת את עיניי , מוציאה את הסיגריה מפי ומסתכלת לראות את הבן זונה שהפריע לי להירגע. אני נושפת את העשן מפי ומסתכלת עליו ומחכה שהוא יתחיל לדבר כבר. למען האמת הוא דיי חתיך...
