כמעט והרסתי את כל ההתערבות המחורבנת הזאת כמעט וצעקתי "כי התערבתי שאני אצליח שתזמין אותי לנשף!"
אבל לא צעקתי.
"כי אתה לא כמו כולם!" אמרתי. הוא חייך חיוך מתנחם ואמר "כדאי שנחזור ללמוד"
"לא" עניתי "תבוא אליי"
"הלוואי ויכולתי, אבל אמא שלי לא בבית ואין מי שישמור על אחיי" הוא אמר מאוכזב.
ובדיוק שאני עוזרת לדילן לאסוף את דברי הלמידה אימו נכנסת בפתח ומייק רץ לקראתה.
"אמאאאא" הוא אומר בקול. היא מחבקת אותו במהירות.
"אמא אני יכול ללכת?" שאל דילן.
"לאן?" היא חקרה אותו ושוב עם המבט החודר.
דילן הסתכל עליי ואחר כך על אימו כמה וכמה פעמים.
"לצאת עם הארי" הוא אמר פתאום.
"בסדר" היא אמרה בנוקשות.
"אני בדיוק הולכת.." אמרתי לאימו "ביי מייקי" אמרתי למייק ולהפתעתי הוא חיבק אותי חיבוק חזק.
יכולתי לראות גם את הפתעתה וכעסה של אימו.
"את תבואי שוב?" מייק שאל אותי. אימו כל כך הופתעה ונרגזה. דילן מיהר לדבר.
"אה..מייקי אני לא חושב שאנה תרצה לב--" אבל קטעתי את דבריו.
"ברור שאני אבוא בשבילך מייקי" אמרתי בחיוך, אותו חיוך אמיתי.
הוא חייך אליי בחזרה.
"אני אלווה אותך לבחוץ" אמר דילן ויצא יחד איתי.
"למה שיקרת לאמא שלך?" שאלתי.
"כי אני יודע שאם הייתי אומר שאני הולך אלייך היא בחיים לא הייתה מרשה לי" הוא אומר בכנות ואני מחייכת חיוך קלוש.
"אז..את אוהבת אומנות?" הוא שאל כשראה את ביתי מלא בציוריי.
"כן.." אמרתי מעט נבוכה.
"את יודעת יחסית ל"ילדה רעה" יש לך הרבה ספרים בבית" הוא אמר.
"זה ספרי לימוד" שיקרתי במהירות.
"כמובן..גם רומיאו ויוליה זה ספר לימוד?" הוא אומר כשהוא אוחז בספר שלי בידו.
"זאת משימת כתיבה" המשכתי לשקר.
"למה את כזאת מתביישת שאת קוראת אין בזה שום דבר רע..אבל ברצינות רומיאו ויוליה?!" הוא מלגלג עליי.
"זה ספר מדהים!" אני מוחה.
"הוא כל כך דיכאוני" הוא ממשיך לצחוק עליי.
"הוא ממש לא דיכאוני" אני אומרת.
"ברור שלא..מה לא דיכאוני בשני אנשים מאוהבים שמתאבדים בסוף?!" הוא אומר בסרקזם.
"הוא רצה להתאחד עם אהובתו!" אני ממשיכה לתמוך בספרי.
"אוקי..תני לי לקרוא אותו" הוא אומר פתאום.
"אוקי" אני מסכימה ומושיטה לו את הספר.
"היי אני חייב לשאול אותך משהו" הוא אמר. סוף סוף. עוד חודש וחצי הנשף קרב ובא אולי סוף סוף יהיה לי קצת כסף לקולג׳ שתמיד רציתי ללכת נשארו לי רק עוד 800$. אני אוספת את הכסף הזה מגיל 16.
אם אנצח בהתערבות ישארו לי רק עוד 400$ לחסוך ואז אוכל ללכת לקולג׳ החלומות שלי.
"את יושבת שאליסון תסכים לצאת איתי לנשף?" הוא שאל.
"ברור שאני אסכי-- רגע מה?" התבלבלתי. "אליסון?" שאלתי כדי להיות בטוחה.
"כן..אני דיי מנסה לגרום לה לצאת איתי כבר מלפני שבועיים" הוא אמר במבוכה.
ופתאום הרגשתי מוזר הרגשתי משהו שבחיים לא הרגשתי לפני זה.
הרגשתי שמישהו מחץ לי את הלב וכל הדם שהיה בו עבר לכל הגוף וחימם אותו. כעס התמלא בגופי.
"אני חושבת שכדאי שתלך!" אמרתי בכעס.
"אבל לא ענית לי" הוא אמר מבולבל.
"כן! ברור שהיא תצא איתך כי אתה מושלם כל כך ואתה כזה יפה ומתחסד וחכם! כל בת תצא איתך! חוץ ממני כמובן..אתה לא הסגנון שלי" אמרתי בשחיקת שיניים.
"מה? מה זאת אומרת לא הסגנון שלך?" הוא שאל וגם הוא מתחיל להתעצבן.
"אתה יודע" אמרתי מתחמקת מהשאלה.
"לא! אני לא יודע למה שלא תספרי לי?!" הוא שאל בכעס.
"כי אתה כזה חכם וחמוד ומצחיק וחתיך ואני ההפך הגמור!" צעקתי בלי לחשוב אפילו לרגע מה אמרתי.
"את חושבת שאני חמוד?חתיך?מצחיק?" הוא שואל.
אני פותחת את פי להעליב אותו אבל אין לי שום דבר להגיד. כי אני כן. אני כן חושבת שהוא חכם, חמוד, מצחיק.
"טוב כדאי שאני אלך" הוא אמר וחיכה שאני אעצור אותו אבל לא עשיתי זאת. הוא יצא מהדלת. ואני המשכתי לעבוד על העבודה באומנות.
~~
YOU ARE READING
BAD GIRL & GOOD BOY
Romanceישבתי בחוץ מבריזה מעוד שיעור שלא יועיל לי בשום דבר. "אממ..סליחה?" אני שומעת. אני מגלגלת את עיניי , מוציאה את הסיגריה מפי ומסתכלת לראות את הבן זונה שהפריע לי להירגע. אני נושפת את העשן מפי ומסתכלת עליו ומחכה שהוא יתחיל לדבר כבר. למען האמת הוא דיי חתיך...
