פרק 36

8.4K 467 130
                                    

אני ואיאן מיהרנו לארוז את הדברים האחרונים שלי ולהוריד אותם אל הרכב שלו. המחשבות לא הניחו לי לרגע. אני לא ידעתי אם לפקפק במה שאיאן אמר לי על סקוט כי אני מרגישה שאני וסקוט התקדמנו מאוד ואני באמת באמת אוהבת אותו.

מצד שני אני חוויתי את זה בעצמי ואני יודעת כמה סקוט הוא לא צפוי וכמה טוב הוא בהעמדת פנים ולכן אני לא בטוחה מה לעשות, אני מרגישה שזה לא נכון לי לשים את הדברים שלי ברכב של איאן ולטוס חזרה הביתה.

אני צריכה לדבר עם סקוט אבל אני גם מפחדת. אני מפחדת מהמחשבה שזה אולי נכון, מה הוא יעשה אם יבין שהמזימות שלו התגלו לי. מה יקרה לי? מה יקרה למשפחה שלי? מה יקרה לנו? האם שיקר לי כשאמר שהוא אוהב אותי?

לא שכחתי שאיאן אמר לי שהצמיד שנתן לי סקוט, סקוט נתן לכל בחורה ששכב איתה. אני משום מה לא מתעסקת בזה או כועסת על זה, אני לא יודעת למה. אפילו לא אכפת לי שהצמיד כבר לא עליי. "כשאיאן הסביר לי על זה הפאזל התחבר כי כל מי שראה את הצמיד ומכיר את סקוט אמר משהו עליו והבחין בו. אז אני כן מאמינה שזה נכון.

אבל לאן הצמיד נעלם? אני לא מצאתי או מוצאת אותו בשום מקום. אני אפילו לא יודעת למה חשוב לי כל כך למצוא את זה.

אני לא רוצה לעזוב. כל כך טוב לי עם סקוט ואני אוהבת את היחס שלו אליי ואת איך שהתקדמנו יחד שאני לא רוצה לעזוב, אני רוצה לעבור לגור איתו, אני רוצה להיות איתו. אני ויתרתי על הרבה דברים בשבילו שביניהם זה המשפחה שלי והכבוד העצמי שלי.

אני לא ויתרתי על זה בשביל לצאת בידיים ריקות.

"איאן." קראתי בשמו בעוד שהכניס את המזוודה שלי לרכב שלו. כשסיים הסתכל עליי והמהם. "אני לא יודעת אם אני מסוגלת לעזוב."

הוא קימט את מצחו קלות ואז הרפה את הבעת פניו ונאנח. הוא התקדם אליי ועטף את לחיי עם ידיו הגדולות, גורם לי להסתכל עליו. "מיה, סקוט מסוכן לך, בבקשה אל תקשי על המצב. אני רוצה להגן עלייך. הוא בן דוד שלי ואני מכיר אותו יותר טוב מכולם, הוא לא בן אדם שנקשר. לא באמת אכפת לו ממך. לא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו ומהעסקים שלו."

"אל תדבר עליו ככה... אל תגיד את זה..." לחשתי וסירבתי להקשיב.

"אל תגני עליו מיה. שכחת כמה הוא פגע בך? שכחת כמה רע הוא עשה לך? אז מה, קצת טוב לך איתו ואת משתכנעת שהוא האחד? הוא לא." הוא הסתכל לי בעיניים ונראה רציני לחלוטין.

השפלתי את עיניי וסירבתי להסתכל עליו. "תן לי לדבר איתו." אמרתי.

"לא." אמר בחדות.

"למה לא?" הרמתי את מבטי אליו וכיווצתי את גבותיי. הוא הוריד את ידיו מפניי וכעס נראה בעיניו.

"את בכוח רוצה שהוא יפגע בך?!" הוא הרים את קולו. "כי הוא לא יהסס לסיים את מה שהתחיל ברגע שיתוודע לו שאת מודעת למצב." הוא בחן את פניי בעצבנות. "מיה," הוא לחש. "בבקשה אל תקשי עליי. אני לא יכול לסבול את המחשבה שמשהו רע יקרה לך."

FORCEWhere stories live. Discover now