פרק 27

12.4K 553 139
                                    

היום הראשון ללימודים. אני מתרגשת ברמה מטורפת וכל דקה יש לי פרפרים בבטן. השעה שש בבוקר ואני קמתי ערנית יותר מתמיד. את יום שבת ביליתי עם סקוט בצימר וכל כך נהניתי, היציאה הראשונה שלנו היא כלום בהשוואה לצימר ולהרגשה שלי איתו שם.

כשהיינו בצימר, בבוקר יום שבת סקוט הביא לי צמיד כסוף עם תליון כסוף של ורד. הוא התעקש שאענוד אותו ולא רציתי להישמע כפוית טובה או משהו ואפילו שלא רציתי קיבלתי את המתנה שלו. לא רציתי לקבל אותה כי הרגשתי לא בנוח שהוא קנה לי משהו. אבל ההרגשה עברה מהר כשהוא לא הפסיק להחמיא לי.

אם לומר את האמת היה לי קצת עצוב לחזור חזרה למעונות. רציתי להישאר שם איתו עוד ועוד אך לצערי זו לא המציאות. הוא היה צריך לחזור לעבודה שלו ואני ללימודים שמתחילים היום. נכנסתי להתקלח וכשסיימתי השעה הייתה שש וחצי.

לבשתי אוברול בד קצר בשרוולים ומגיע עד אמצע הירך שלי בצבע לבן עם ציורי ענפים ועלים בצבע תכלת ויבשתי את שערי. הוא ארך אפילו עוד ואהבתי את האורך שלו עכשיו. התאפרתי קלות ואהבתי את איך שאני נראית. כדי להשלים את המראה נעלתי נעליים שטוחות של נייק בצבע לבן ולקראת השעה שבע וחצי כבר הייתי מוכנה לצאת. הלימודים מתחילים בשמונה ואני כבר יודעת איפה נמצאת הכיתה בה אני לומדת.

אני, ג'ו ולקסי ישבנו יחד סביב השולחן העגול הקטן שלנו ושתינו יחד קפה לפני שכל אחת יצאה לדרכה, לשיעור שלה. אני וג'ו הלכנו יחד יותר מאחר והכיתות שלנו באותו הכיוון. התרגשתי מאוד. כשהגעתי אל הכיתה חיכיתי למרצה ביחד עם שאר התלמידים וכשהגיעה המרצה הייתי יותר ממוכנה להתחיל את שנת הלימודים שלי.

תלמידה התיישבה לידי, שערה החום והמתולתל קצר ומגיע עד כתפייה. עיניה הירוקות כהות ויש לה קעקוע מתחת לאוזן שמאל בשפה שאני לא מכירה. היא חייכה אליי ואני חייכתי אליה. "היי." היא לחשה לי. "היי." עניתי לה בחיוך.

"קים." היא הציגה את עצמה.

"מיה." הצגתי את עצמי. היא הנהנה ואנחנו הקשבנו יחד לשיעור.

בסוף השיעור יצא לי לדבר איתה יותר, מסתבר שאנחנו יחד ביותר משיעור אחד. הכרנו אחת את השנייה קצת יותר בהפסקה. היא גדולה ממני בשלושה חודשים וגם היא לא מניו יורק. היא ממונטנה.

לקראת השעה אחת עשרה סקוט שלח לי הודעה. התכתבנו קצת ובאיזשהו שלב הוא קבע לי עובדה שאני באה למועדון בערב. לא רציתי. אני מתחילה ללמוד ואני לא רוצה ללכת לישון מאוחר. תמיד הייתי ככה. בימי לימודים אני הולכת לישון בשעה עשר וחצי, אחת עשרה וחצי גג. ואני יודעת שאם אלך למועדון אני יכולה להישאר שם בגללו גם עד שתיים או שלוש, הוא לא ייתן לי ללכת מוקדם.

הוא לא קיבל את הסירוב שלי וקבע שהוא מגיע לאסוף אותי בשבע בערב, ממש שעה לפני הפתיחה. החלטתי פשוט לא לענות לו אחרת זה לא ייגמר. אני לא שכחתי שאני והוא לא היינו מסתדרים כל כך לפני ועכשיו, כשדברים השתנו בייננו אני לא רוצה לסבך את המצב ובגללו העקשנות שלו אני יכולה להתעצבן וגם הוא. אני אחסוך את זה לשנינו אך זה לא אומר שאני אבוא.

FORCEWhere stories live. Discover now