FORCE

פרק 40- פרק אחרון

פרק 40 פרק אחרון

חודש עבר מאז שהתעוררתי בדירה של סקוט. מאז שהסכמתי לתת לו הזדמנות דברים השתנו. כמעט כל ערב יצאנו יחד למקומות. לא זכרתי אותו ככה, הוא באמת השתנה, הגישה שלו לדברים השתנתה. הוא היה יותר רגוע, תמיד הוא היה מאופק ואף פעם לא יכולתי לדעת מה עובר לו בראש אבל ההבדל הוא שפעם הוא גם לא היה משתף אותי. עכשיו הוא משתף.

אם משהו מפריע לו הוא אומר לי וככה הפוך והוא לא מזלזל בדברים שאני אומרת לו שמפריעים לי, אם זה לגביו או סתם לגביי אחרים, הוא מקשיב והוא מפנים את הדברים וככה הפוך. אם יש משהו שאני עושה שמפריע לו הוא אומר לי.

בדייטים שיצאנו עד עכשיו היה לי כל כך כיף איתו שלא רציתי לחזור הביתה. הוא הצחיק אותי והוא נתן לי הרגשה טובה. לא סיפרתי עליו לאף אחד עדיין אבל רציתי לעשות את זה, ורציתי שאימא שלי תהיה ראשונה.

יצאנו להליכה בים, הבאנו כמה חטיפים ושתייה ושמנו בגדי ים כדי שנוכל לשחות קצת. יצא לי לשאול אותו על המועדון, הוא עדיין עובד שם וכך גם אשטון ואיאן. לא ראיתי את איאן. לא הרגשתי שאני מסוגלת להתמודד איתו עדיין. החשבתי אותו כחבר הכי טוב שהיה לי בניו יורק והוא תקע לי סכין בגב.

אבל אני בטוחה שאם הצלחתי לאפשר לסקוט לחזור לחיי ולתת לו הזדמנות שנייה אני יכולה לעשות את זה גם עם איאן. ישבנו על החול, אצבעותינו שלובות זו בזו ואני נשענת על זרועו, ראשי נח על כתפו ואנחנו צופים בגלים.

"סקוט." מלמלתי. הוא המהם.

"אני רוצה שתבוא אליי הביתה היום. אני רוצה לספר לאמא שלי." אמרתי לו. הוא קפא והתקשח. הרמתי את ראשי והטיתי את גופי ומבטי לכיוונו. הוא לא הסיט את המבט מהים.

"את לא חושבת שזה מוקדם מידיי?" הוא שאל בשקט. "היא לא ממש מעריצה גדולה שלי."

"תסתכל עליי." ביקשתי. הוא ציית ובחן את פניי. "תספר לה על אימא שלך. תראה לה מי אתה באמת, מי אתה עכשיו ואני בטוחה שהיא תהיה מוכנה לתת לך הזדמנות."

"מיה..." הוא נשם החוצה. "אני לא יודע..."

"אני לא אכריח אותך אתה יודע את זה." אמרתי לו. "פשוט קשה לי כבר להסתיר את זה שאנחנו יוצאים ואני לא רוצה שההורים שלי יגלו על זה בדרך אחרת."

הוא הסתכל לי בעיניים ואחרי כמה רגעים של שקט שכל מה שאנחנו שומעים זה את רעש הגלים מתנפצים. הוא הביא את ידו אל לחיי, עוטף אותה ורוכן כדי לנשק אותי נשיקה עדינה ורכה. לפני שהתרחק לגמרי הוא שתל עוד נשיקה קטנה. "אני אבוא." הוא אמר.

"אתה בטוח? אני באמת לא ר-"

"אני אבוא מיה, אני אנסה." הוא אמר. חייכתי והוא חייך חזרה וחשף את גומותיו.

הנסיעה בדרך הייתה שקטה, היה מתח באוויר וידעתי שאני לחוצה בדיוק כמוהו. מה אם אמא שלי בכל זאת לא תקבל את המצב? מה אעשה אז? כי אני יכולה להגיד בוודאות שאני רוצה להמשיך לצאת עם סקוט, כיף לי איתו.