יצאתי מהקולג' יחד עם אמילי.
דיווחתי על מרטין ובראד ששיתף איתו פעולה. מרטין סולק ובראד הצליח להוכיח שהוא לא היה שותף ולכן נשאר. התגברתי על זה מזמן, מרטין קיבל את מה שמגיע לו.
צמוד לשפת המדרכה, מולנו, סקוט חיכה כשהוא שעון כנגד רכבו. הוא חייך חיוך רחב שחשף את גומותיו כשהוא ראה אותי ואני חייכתי חזרה ורצתי אליו, כורכת את זרועותיי סביבו, מחבקת ואז מנשקת אותו. "שלום." אמרתי לו בחיוך.
"שלום." הוא צחק ונישק אותי שוב. נשארנו מחובקים כשאני עומדת לידו. "היי אמילי." הוא אמר וחייך אליה. היא חייכה חזרה והחזירה שלום. לקח לאמילי זמן לעכל שאני וסקוט יחד. סקוט ואני ישבנו ודיברנו גם איתה, הוא התנצל על כל מה שהיה. כמובן שאמילי לא סלחה לו ישר אם בכלל, לקח לה כמה שבועות להיות בסדר עם העובדה שהוא עכשיו חלק מהחיים שלי.
עלינו לרכב ונסענו לארוחת צהרים. במסעדה נפגשנו עם איאן ואשטון. אני סלחתי לאיאן, ולקח לי זמן לחזור לדבר איתו רגיל אבל בסופו של דבר זה קרה.
אשטון גם התנצל בפני אמילי ובזמן האחרון נראה שהוא נותן לה הרבה תשומת לב והיא דווקא מקבלת את זה בשמחה גם אם היא לא תודה בזה עדיין היא דווקא מחבבת אותו. יותר מחצי שנה עברה מאז שסקוט הגיע אליי הביתה ודיבר עם אמא שלי.
בחודשים האחרונים אמא שלי כל הזמן שואלת מתי הוא יגיע אלינו לארוחת ערב. רוב הזמן הוא לא יכול בגלל שהוא עובד אבל לפעמים כשהוא כן מגיע -תמיד עם פרחים או שוקולדים- היא שמחה וצוחקת איתו, האווירה ביניהם טובה. גם אחותי הקטנה מחבבת אותו וכך גם אבא שלי.
אמא שלי כל הזמן אומרת לו שהוא לא חייב להביא כלום ושהיא לא מזמינה אותו בשביל מתנות אבל הוא תמיד מתעקש להביא. כל פעם שהוא מגיע הוא ואבא שלי משחקים סנוקר יחד בשולחן שאבא שלי קנה מאחר ויש לו עם מי לשחק. סקוט לפעמים נותן לו לנצח כדי שלא יתבאס אבל גם מלמד את אבא שלי טכניקות תוך כדי.
המצב טוב, אני שמחה ואני מרגישה שזו לא רק אני. סקוט גם נמצא במקום טוב יותר, אנחנו נמצאים במקום טוב יותר. אני מרגישה שהוא באמת השתנה ולמד מהטעויות שלו וכך גם אשטון ואיאן.
כשסיימנו לאכול אני וסקוט נסענו לדירה שלו. אשטון מחזיר את אמילי הביתה מאחר ולא הביאה את הרכב שלה איתה היום ללימודים ולמסעדה כי נסעה איתנו.
נכנסנו לדירה של סקוט ואני צנחתי על הספה שלו באנחה. סקוט התיישב לידי ומשך אותי אליו לחיבוק. התמקמתי ועצמתי את עיניי בחיוך. "אני שמחה." לחשתי.
"גם אני בייבי." הוא נישק את ראשי. "אני שמח שהסכמת לתת לי הזדמנות."
"גם אני." צחקתי.
"אני אוהב אותך, את יודעת את זה נכון?" הוא שאל.
"אני אוהבת אותך, אתה יודע את זה נכון?" שאלתי וצחקתי.
הרמתי את ראשי וחייכתי לפני שנישקתי אותו מכל הלב, הרגשתי תחושת חמימות בכל הגוף, אושר שלא יכולתי להסביר ולא יכולתי לחכות להמשיך איתו את המסע שלנו, לבנות יחד את החיים שלנו כי אני לא מסוגלת לדמיין את החיים שלי בלעדיו ואני יודעת שכך גם הוא.
אני אוהבת אותו.
והוא אוהב אותי.
אז זה הסיפור של מיה וסקוט. אני אוהבת את הסוף מה איתכן?
קודם כל תודה לכל מי שנשארה וחיכתה אני מצטערת שלקח לי הרבה זמן לסיים את זה, לא מזמן התחלתי לימודים אקדמאיים וזה דורש ממני הרבה זמן ככה שלא יצא לי לכתוב מאז.
אז שוב, תודה לכולן על ההבנה ושאתן מפרגנות ותומכות.
אין לי מושג מתי יעלה סיפור נוסף שלי אם בכלל, כשיש לי זמן אני כותבת אבל כמובן שזה לא מספיק בשביל לסיים סיפור שלם אז אני מקווה שאחזור ואעלה עוד דברים חדשים.
מבאס שהסיבה שהיה לי זמן לכתוב ולהעלות לכן זה בגלל המצב כרגע. אני מקווה שהכל יהיה בסדר ובעזרת ה' נעבור את זה. אני מאחלת בריאות לכולן ולמשפחות שלכן.
אוהבת אתכן המון!!!
YOU ARE READING
FORCE
Romantizm'אם חשבתי שהוא ירחם עליי טעיתי ובגדול, המגע העדין שלו הטעה אותי והוא רצה להבהיר לי את זה... והוא בהחלט הבהיר את המסר.' הוא רוצה והוא אוהב שמפחדים ממנו, המראה שלו משדר משהו מאיים אך יפה כאחד. עם סקוט פורס לא כדאי להתעסק, הוא מוכר בתור צרה אחת גדולה...
