זה מרגיש כאילו בכל פעם שאני חושבת שזהו זה אני אפטר ממנו הוא מוצא דרך להישאר. אני לא מאמינה שבגלל שאיאן דיבר עליי עם סקוט אני נדפקתי. אני לא מאמינה שאפילו הדבר הכי קטן שחשבתי שבכלל לא יזיק אם אספר לאיאן יהיה הנורא מכל.
איך בכלל סקוט הצליח לגרום לאוניברסיטאות לסרב לי ורק לניו יורק לקבל אותי? כמה כוח יש לו שהוא גרם לזה לקרות? אין לי מושג את מי להאשים, את איאן או את עצמי. אין לי מושג אם איאן ידע שסקוט אמור לטוס לעסקים בניו יורק. אם ידע ובכל זאת אמר לו אני יודעת שאכעס עליו פעם נוספת.
יום עבר. לא הייתי מסוגלת לקום לעבודה, רציתי לבטל אך במקום זה התקשרתי להודיע שאאחר. התלבשתי והתארגנתי, לעבודה הגעתי באיחור של שעה. קיבלתי נזיפה והבטחתי שזה לא יקרה שוב ושזה מקרה חד פעמי.
הייתי טרודה במחשבות. לא יכולתי לדמיין את סקוט איתי בניו יורק. הפעם אהיה בלי המשפחה שלי ובלי אמילי. אומנם יש לי האפשרות לא לטוס וללמוד שם אך האם בגללו אזרוק את העתיד שלי לפח? הוא גרם לכך שלא אתקבל לשום מקום אחר ואין לי מושג איך עשה את זה.
כמעט החלקתי כמה פעמים היום בעבודה. המנהלת שלי ראתה שהיום אני בכלל לא בפוקוס והיא שלחה אותי הביתה שעתיים לפני סוף המשמרת שלי. נסעתי הביתה עם הרכב של אמא שלי וכשהגעתי הביתה נכנסתי לבית ריק. ישבתי על הספה והדלקתי את הטלוויזיה.
הייתי חייבת לברר את העניין עם איאן ולכן התקשרתי אליו. הוא ענה לי אחרי שלושה או ארבעה צלילי חיוג. "היי, מה קורה?" שאל כשענה.
"איאן למה סיפרת לסקוט לאיזה אוניברסיטאות הגשתי בקשה?"
הוא שתק. שמעתי אותו נאנח. "איפה את מיה?"
"תענה על השאלה שלי." דרשתי והרגשתי בכעס נבנה.
"תגידי לי איפה את ואני אבוא לדבר איתך פנים מול פנים. את לא תרצי שננהל את השיחה הזאת בטלפון." אמר.
"זו שאלה פשוטה איאן!" הרמתי מעט את קולי. "למה שלא ארצה לעשות אותה בטלפון?!"
"מיה פשוט תגידי לי איפה את נמצאת לעזאזל!" הוא גם הרים את קולו. הוא בחיים לא הרים עליי את הקול לפני. זה עד כדי כך רציני? אני לא רוצה שיבוא. עכשיו אני חוששת ממה שיש לו לומר לי.
"בבית שלי." מלמלתי.
"אני בדרך." אמר וניתק. השארתי את הטלפון צמוד לאוזן שלי לכמה שניות ואז זרקתי אותו על הספה. נשפתי ורציתי להכות מישהו, משהו. למה הכל חייב להיות מסובך כל כך? מה עשיתי שמשך את תשומת ליבו של סקוט עד כדי כך?
איאן יודע איפה אני גרה מאחר והחזיר אותי הביתה כמה פעמים כשיצא שסיימנו משמרת יחד. לקח לו עשרים דקות להגיע. פתחתי לו את הדלת והוא נכנס פנימה ועקף אותי. סגרתי את הדלת אחריו והסתובבתי אליו. "מה רצית להגיד לי שלא יכולת לומר לי בטלפון?" דיברתי במרירות.
YOU ARE READING
FORCE
Romance'אם חשבתי שהוא ירחם עליי טעיתי ובגדול, המגע העדין שלו הטעה אותי והוא רצה להבהיר לי את זה... והוא בהחלט הבהיר את המסר.' הוא רוצה והוא אוהב שמפחדים ממנו, המראה שלו משדר משהו מאיים אך יפה כאחד. עם סקוט פורס לא כדאי להתעסק, הוא מוכר בתור צרה אחת גדולה...
