מצטערת שעלה הפרק היום הפרק עם תוכן מיני אז מי שלא נוח לה לקרוא שתיקח בחשבון.
קים הצליחה לסדר לי אתמול ראיון עבודה בבית הקפה בו היא עובדת השייך להוריו של חבר שלה. השתדלתי להיות הכי חביבה וחייכנית שיש וזה בהחלט עבד לי כי הם החליטו שאגיע היום לניסיון. יום רביעי היום ויש לי עד יום ראשון להגיע עם הכסף לאחראית המעונות אך אני לא רואה את זה קורה. לפי מה שהבנתי מקים הם משלמים כל חודש ולי אין חודש לחכות.
אני אמורה ללכת למשמרת הראשונה שלי היום בשעה שתיים. השעה כרגע שש בבוקר ואני מתארגנת ללימודים. אני לומדת היום עד השעה שתיים אך מאחר ואני צריכה גם להתארגן לעבודה ולהספיק להגיע אליה אני אסיים את יום הלימודים שלי בשעה אחת.
בשתי לילות האחרונים לא הצלחתי לישון טוב וזה משפיע עליי ועוד איך. אך אין לי ברירה אלא להתמודד ולהחזיק את עצמי. אני לא אתן לאמא שלי לנצח אותי, אני לא אתן לה לשלוט על חיי מרחוק. במקרה הכי גרוע אבקש עזרה ואם חושבים על זה, זה לא רע לבקש עזרה מידי פעם.
חוץ מזה, זה רק לתקופה.
הטלפון שלי החל לצלצל. הפסקתי את העיסוקים שלי ומיהרתי אליו כי ידעתי בדיוק מי מתקשר אליי בשש בבוקר. אני מרגישה כאילו לא ראיתי או שמעתי ממנו שנים ובעצם לא דיברנו מאתמול בבוקר. לא ראיתי אותו מאז יום שישי והיום יום רביעי. סקוט היה עסוק מאוד ולא רציתי להעמיס עליו את הבעיות שלי, כאילו שלו לא חסר כאלה.
"היי." עניתי בחיוך. "בוקר טוב."
"בוקר טוב בייבי." חיוך נשמע גם בקולו. "מתי את מתחילה ללמוד?"
"שמונה. למה?" שאלתי.
"אני עוד דקה אצלך. אני עכשיו חונה פה בחוץ ועולה אלייך. אוקיי?"
"אוקיי." עניתי. "הדלת תהיה פתוחה אז פשוט תיכנס."
"בסדר. אני בא." אמר באנחה ושמעתי דלת נטרקת. דלת הרכב שלו כנראה. הוא ניתק את השיחה לפני שהספקתי להגיב ולאחר שהנחתי את הטלפון שלי על שולחן העבודה פתחתי את דלת החדר שלי וראיתי את לקסי וג'ו יושבות ושותות קפה יחד. לקסי לא נראית כמו עצמה עוד מיום שני ואני יכולה להבין אותה.
הן בירכו אותי בבוקר טוב ובעודי מברכת אותן בחזרה סובבתי את המפתח על מנת לבטל את נעילת הדלת. הן הביטו בי בתהייה. "את כבר הולכת?" שאלה ג'ו.
הנדתי בראשי. "חב... ידיד שלי אמור להגיע עכשיו." תיקנתי את עצמי במהירות. אני וסקוט לא דיברנו מה אנחנו בדיוק וכמעט הצגתי אותו בתור חבר שלי.
"בשש ורבע בבוקר?" שאלה לקסי בתהייה. "אין לו חיים?" שאלה בגסות. התעלמתי מזה.
"הוא עובד בערב אז... כן." גיחכתי בעצבנות.
"איך קוראים לו?" שאלה ג'ו.
"סקוט." עניתי.
"זה מי שהיה כאן בזמן שאמא שלך הגיעה?" היא שאלה. הנהנתי. היא פתחה את הפה כדי לומר עוד משהו אך סגרה אותו כשהדלת נפתחה וסקוט נכנס פנימה, רואה אותנו יחד, אותן יושבות ואותי עומדת מולן. הן גם היו מוכנות ליציאה ולא היו עם פיג'מה. הוא בירך אותן בבוקר טוב.
YOU ARE READING
FORCE
Romansa'אם חשבתי שהוא ירחם עליי טעיתי ובגדול, המגע העדין שלו הטעה אותי והוא רצה להבהיר לי את זה... והוא בהחלט הבהיר את המסר.' הוא רוצה והוא אוהב שמפחדים ממנו, המראה שלו משדר משהו מאיים אך יפה כאחד. עם סקוט פורס לא כדאי להתעסק, הוא מוכר בתור צרה אחת גדולה...
