טום אתה מפריע/Tom, you're getting in our way||פאנפיק בעברית על לארי סטיילינסון

פרק 3

סליחה שהפרק יצא ממש קצר.
במוצאי שבת אני אעלה עוד פרק! יאי
*שבת שלום שתהיה לכם!*
תהנו מהקריאה 3>
-

נקודת מבט הארי:

״הארי קום אתה תאחר בסוף.״ אמא ניסתה להעיר אותי. ״אני אקום עוד מעט.״ אמרתי. ״קדימה הארי יום חמישי יום אחרון לשבוע.״ אמא עודדה אותי להתעורר. ״אוקיי אוקי אני קם.״ אמרתי עם עיניים סגורות, התיישבתי על המיטה מרגיש שצורב לי בגרון. ״אמא.״ קראתי לאמא. ״מה קרה?״ היא שאלה ״כואב לי הגרון.״ עניתי משתעל. היא בדקה לי את המצח בשביל לבדוק שאין לי חום ״טוב, אין לך חום אבל אולי בכל זאת לא תלך לבית ספר ?״ אמא שאלה בקול דואג. ״לא לא הכל בסדר, אני מרגיש בסדר זה רק כאב גרון אני אהיה בסדר, את יכולה רק להביא לי כדור או משהו?״ שאלתי שם את היד על הפה ומשתעל. ״כן חכה פה.״ היא אמרה ורצה למטבח. בינתיים קמתי מהמיטה והתארגנתי. ״הארי הכדור פה על השיש שתרד תבלע אותו, אני חייבת לצאת לעבודה.״ היא אמרה ויצאה מהבית. ״אוקיי.״ עניתי. סיימתי להתארגן וירדתי למטה רואה על השיש כריך מים וכדור. אכלתי את הכריך. הכנסתי את הכדור לפה שתיתי מים ובלעתי את הכדור. חיכיתי להודעה מלואי. בדרך כלל הוא שולח לי הודעה בשעה 8:45 בבוקר. עברו כבר 10 דקות כבר 8:55 והוא לא שלח כלום. יצאתי מהבית לכיוון בית הספר.
כל הדרך חשבתי על למה הוא לא שלח לי את ההודעה. אולי קרה משהו? ניסיתי לא לחשוב על זה יותר והתמקדתי בדרך. הגעתי לבית ספר ראיתי את לואי מדבר עם טום. זה בגללו?! בגללו לואי לא שלח לי את ההודעה?
התקדמתי לעברם בכוונה להתעצבן על שניהם. אבל נזכרתי במה שלואי אמר לי אתמול, אני אשלוט בעצמי. אני לא אתעצבן, אני לא אגרום לחדש הזה לגרום לי וללואי לריב. ״היי בייב.״ אמרתי ונישקתי את השפתיים של לואי. ״הו היי בייבי, בוקר טוב. סליחה שלא שלחתי לך הודעה פשוט נגמרה לי הסוללה וכבר יצאתי לבית ספר.״ הוא ענה וירדה לי אבן מהלב. ״כבר התחלתי לדאוג.״ דיברתי מתעלם מהעובדה שטום נמצא שם. ״אתה לא צריך לדאוג.״ לואי אמר מסתכל עליי, שהכחול שלו נפגש בירוק שלו. ״היי.״ טום נדחף. ״הו היי טום.״ עניתי בחוסר סבלנות, מתאפק לא להתעצבן. ״שניכנס לכיתה?״ הוא הציע ״כן״ אמרתי והחזקתי את ידו של לואי. נכנסנו לכיתה. ״שיט נזכרתי שאני צריך להוציא מהלוקר. אני כבר חוזר״ לואי אמר עוזב את ידי. ״תביא גם את שלי.״ אמרתי והוא מהנן. לואי יצא מהכיתה וזה השאיר אותי ואת טום לבד.
״מה הקטע שלך?״ טום פתאום אמר ״מה הקטע שלי?״ שאלתי נשען על קצה השולחן. ״למה אתה מתנהג אליי כאילו עשיתי לך משהו?״ הוא שאל. ״אני לא אוהב שגורמים נדחפים ביני לבין החבר שלי.״ עניתי בעצבים. ״על מה אתה מדבר לעזאזל?! אני ולואי סך הכל חברים טובים!״ הוא ענה ״אוקיי.״ עניתי בצורה מזלזלת. והוא גלגל עיניים. לואי נכנס לכיתה. ״קרה משהו?״ לואי שאל מניח את הספרים על השולחן טום פתח את פיו בשביל להגיד משהו אבל קטעתי אותו. ״לא, לא קרה כלום״ אמרתי וחייכתי ללואי . ״אוקיי.״ לואי ענה מתיישב . ״הארי אתה מתכוון לשבת?״ לואי שאל מסתכל עליי. ״הו אמ כן.״ עניתי והתיישבתי. טום הלך למקום שלו מאחורינו והתיישב. ״לואי אני יכול לדבר איתך אחר כך?״ טום שאל וזה העלה בי קצת חששות, הבטחתי ללואי שאני אשמור על איפוק, אם הוא יספר לו? אוף למה אני כל כך מטומטם!
****
אני ולואי הלכנו לבית קפה קרוב לביתו של לואי, התיישבנו באחד השולחנות. ״מה תרצו להזמין?״ המלצר שאל. ״אממ אני חושב שאני אקח קפה וקרואסון״ עניתי.
״אני שוקו חם.״ לואי אמר ומסר לו את התפריטים. המלצר לקח את התפריטים מידו של לואי והלך. 
״איך מרי מרגישה?״ לואי שאל בינתיים. ״היא עדיין חולה, אני מקווה שהיא תהיה בסדר.״ עניתי משפיל את מבטי. ״היי, היי. היא תהיה בסדר אני מבטיח לך״ לואי אמר ומרים את מבטי עם ידיו. ״תודה שאתה עוזר לי להתגבר על הקשיים שלי.״ אמרתי וחייכתי אליו. ״אני תמיד אהיה כאן בשבילך.״ הוא אמר. ״אני אוהב אותך.״ אמרתי והסתכלתי לו אל תוך הכחול. ״אני גם אוהב אותך.״ הוא החזיר לי.