טום אתה מפריע/Tom, you're getting in our way||פאנפיק בעברית על לארי סטיילינסון

פרק 9

בגלל שאני כל כך! נחמדה החלטתי להעלות היום עוד פרק, וגם בגלל שחברותיה נואשות לעוד פרק 🥰
^סליחה אם הפרק יצא קצר^
תהנו בקריאה!
-

נקודת מבט הארי:

בוקר הטיול הגיע, התארגנתי אליו כל היום אתמול, אני אתארגן ואצא לקחת את לואי. קודם אשלח לו הודעה.

אני: לו אני מתארגן ובא אלייך.

חיכיתי כמה דקות שיענה אבל הוא לא ענה, כנראה הוא ישן.
סיימתי להתארגן, לקחתי את התיק, יוצא מהבית. שולח הודעה לנייל.

אני: נייל, תשלח לי הודעה שאתה ליאם וזאין מגיעים לבית ספר.
ניילר: סבבה .

סגרתי את הדלת והתקדמתי לכיוון האוטו, נכנסתי, הנעתי את המכונית, והתחלתי לנסוע לכיוון הבית של לואי. הגעתי ודפקתי על הדלת, זו הייתה לוטי שפתחה לי.

״הארי? מה אתה עושה פה?״ היא שאלה משפשפת את עיניה ומפהקת, ״היי לוטי, איפה לואי?״ שאלתי. ״הוא ישן״ היא אמר ונתנה לי להיכנס.

עליתי לחדרו של לואי בשקט, לא רוצה להרעיש. נכנסתי לחדרו, הוא ישן, הוא כזה מלאך. עצרתי להסתכל עליו לדקה. ואז התקדמתי לעברו ונשקתי לו נשיקה רכה על השפתיים. ״בוקר טוב לו.״ אמרתי והתרוממתי מעליו.

הוא התמתח, ״או במה זכיתי שאני מתעורר ורואה אותך מול העיניים שלי?״ הוא אמר בחיוך עייף. ״יש טיול ואני אקח אותך לבית ספר.״ אמרתי. ״קדימה לו לקום.״ הוספתי מסיר מעליו את השמיכה.

״אני קם אני קם״ הוא אמר מתמתח. ״אתה יכול להביא לי בגדים?״ הוא הוסיף בשאלה. ״כן.״ עניתי והוצאתי ג׳ינס שחור וחולצה לבנה קצרה וזרקתי עליו שיתלבש.

הוא קם מהמיטה, פשט את בגדיו והתלבש. בזמן שאני חיכיתי בצד יושב על המיטה ומתעסק קצת בטלפון. קיבלתי הודעה מנייל.

ניילר: אני וליאם הגענו לבית ספר וזאין בדרך. איפה אתם?
אני: אני מחכה שלואי יתארגן.
ניילר: אוקיי. אנחנו מחכים לכם
אני: סבבה

״טוב בוא נצא סיימתי להתארגן״ לואי אמר מתיישב עליי. ״מה אתה עושה ?״ הוא שאל. ״בודק הודעות.״ עניתי. ״טוב נצא.״ הוספתי והוא קם. ירדנו למטה ויצאנו לכיוון בית הספר.

הגענו לבית ספר, התקדמנו אל עבר נייל זאין וליאם. ״היי.״ אמרתי, מוריד את התיק מגבי וכך גם לואי. ״אוח אני עייף!״ לואי רטן, ונשען על כתפי. הזזתי את ראשו בשביל לעטוף אותי עם זרועי.

ראיתי את טום מסתכל עלינו, מוריד את ראשו כשקלט שאני מסתכל עליו. חיבקתי את לואי יותר חזק ונישקתי את ראשו כשטום הסתכל שוב שידע שלואי שלי. לואי התנתק ממני. ״אני הולך לשירותים.״ הוא אמר. ״לבוא איתך?״ שאלתי. ״לא, אני חושב שאני יכול להסתדר לבד״ הוא אמר, מגכך.

הוא התקדם לכיוון השירותים וכך גם טום. ״אוף נמאס לי ממנו!״ אמרתי בגלגול עיניים. ״מלואי?״ ליאם שאל. ״לא. מטום המזדיין הזה.״ עניתי בעצבים. ״כן.. גם אותי הוא מעצבן.״ זאין הוסיף.

״הוא מתקרב ללואי יותר מידי, זה גורם לחשוש.״
״לואי מודע לזה שאתה לא מחבב אותו?״ נייל שאל.
פתחתי את פי בכדי לענות אבל לואי קטע אותי, ״את מי?״ הוא אמר מאחורה. ״אמ אף אחד.״ נייל הוסיף. ״נו אני לא מטומטם על מה דיברתם?״ הוא שאל לוחץ עלינו שנגלה.

אזרתי אומץ והחלטתי להגיד את האמת. ״את טום.״ אמרתי. ״אה..״ הוא אמר בקול מאוכזב.

״תלמידים, אנא אם יש לכם משהו חשוב לעשות תעשו אותו עכשיו, עוד 5 דקות באזור האוטובוסים.״ המורה קראה ברמקולים של הבית ספר.
״יש לכם פיפי או משהו?״ שאלתי, ״לואי?״ הוספתי. וכולם הנהנו בשלילה. לקחתי את תיקי ושמתי על גבי, לואי הרים את שלו ושם על גבו, היה נראה שהיה לו כבד. ״לואי אתה רוצה שאני אעזור לך?״ הצעתי. ״לא אני לא רוצה שיהיה לך כבד.״

הוא ענה ממשיך ללכת. ״אוקיי. חכה לי!״ צעקתי לכיוונו. ״מתערב איתך שאני אגיע לפנייך.״ הוא צעק אליי. ״לא אתה לא!״ אמרתי ורצתי בכוונה לעקוף אותו. הצלחתי לעקוף אותו והוא קפץ עליי מאחורה, ונפלנו. ״לואי!״ צעקתי בכאב. ״סליחה בייבי.״ עוברת בי צמרמורת כל פעם שהוא קורא לי ׳בייבי׳.

״היי לואי.״ טום עבר ונופף ללואי. ״היי.״ הוא אמר מנסה לקום ממני. ״נו לואי כואב ליי״ אמרתי. ״טום עזרה?״ לואי ביקש. ״כן.״ הוא עזר לו לקום ואז לואי עזר לי. ״חתיכת אידיוט!״ צעקתי מצחקק, ״סליחה.״ הוא אמר והסתכל בפרצוף שובב עוקף אותי בשביל להגיע לאוטובוס.

״תחמן!״ צעקתי. ורצתי לכיוון האוטובוס. הגענו שנינו לאוטובוס הנחנו את התיקים בתא המטען ונכנסנו לתוך האוטובוס יושבים באחד מהמושבים האחרונים. מאחורינו ליאם וזאין ונייל במושב הקדמי ליד המורה. טום עלה לאוטובוס ומתיישב מושב לידינו, לואי היה ביציאה כך שזה הסתדר לו ממש טוב.

המורה בדקה נוכחות והתחלנו לנסוע, עברה שעה לואי כבר נרדם עליי, ראשו היה על רגליי ואני ליטפתי את שיערו והבטתי בחלון, מנסה להעביר את הזמן עם שירים.