טום אתה מפריע/Tom, you're getting in our way||פאנפיק בעברית על לארי סטיילינסון

פרק 19

פרק חדש יאי
תהנו.
אל תרצחו אותי בבקשה.
-

נקודת מבט לואי:

הלכתי לשירותים, שתפתי את פניי, הסתכלתי על הראי. אני כל כך שונא את עצמי, פגעתי בו. השפלתי את מבטי, הרגשתי יד נוגעת בכתפי. סובבתי את מבטי וראיתי את טום. ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי. ״באתי לבדוק שאתה בסדר, מה שהוא עשה היה לא בסדר.״ טום אמר. ״לא, מה שאני עשיתי היה לא בסדר. אני פגעתי בו.״ אמרתי בשבירת קול ונעטפתי בזרועותיו של טום, נתתי לדמעות לזלוג על פניי. לא הצלחתי לשלוט בהן.

״הכל בסדר לואי, הכל יהיה בסדר. אני מבטיח.״ טום אמר ניסה להרגיע אותי. ״עכשיו תשתוף את הפנים שלך, ונלך לכיתה.״ הוא אמר מסתכל עליי. שתפתי את פניי והלכתי בעקבותיו של טום אל עבר הכיתה. ראיתי את הארי יושב שם, מסתכל על טום ואז עליי. יכלתי לראות עד כמה הוא פגוע.

שנאתי את עצמי על זה כל כך, אני כל כך מתגעגע אליו, למגע שלו, לקול שלו, לכל כולו. אוף הלוואי והכל לא היה כזה מסובך. התיישבתי במקומי. ליד טום. המורה נכנס. הנחתי את ראשי על השולחן וניסיתי להרדם, אולי זה יעזור.

•••

״לואי?״ שמעתי מישהו קורא לי, יותר נכון מישהי. זאת הייתה הת׳ר, מאז שהיא ונייל הפכו לזוג התחברנו ממש והפכנו לחברים טובים. הרמתי את ראשי. ״מה?״ שאלתי. ״בדקתי שאתה חי.״ היא אמרה וגיכחה. ״קרה משהו?״ היא שאלה בתמימות. ״הארי.״ עניתי בפשטות. ״אתם תחזרו, אני בטוחה בזה.״ היא אמרה מניחה את כף ידה על כתפי. ״אני מקווה.״ אמרתי, הסתכלתי עליו יושב בכיתה עם ליאם וזאין ומצחקק.

ראיתי את טום נכנס לכיתה. ״לואי מה נשמע? אתה ישנת ולא רציתי להעיר אותך. אז הלכתי לבד.״ הוא אמר. ״אז תעיר אותי פעם הבאה, אני לא רוצה שתהיה לבד.״ אמרתי והנחתי את ידי על ידו, ראיתי את הארי מסתכל לעברנו, הזזתי את ידי במהירות והשפלתי את מבטי, הוא יצא בעצבים מהכיתה. ״תפסיק לחשוב על זה.״ הת׳ר אמרה. ״מה?״ שאלתי. ״תפסיק לחשוב שכל תנועה שאתה עושה פוגעת בו.״ היא אמרה. ״כי היא פוגעת בו, וזה פוגע בי. קשה לי לראות אותו פגוע.״ אמרתי והשפלתי את מבטי.

״אלוהים! לואי, אתה כל כך אידיוט! תפסיק להשפיל את המבט שלך! אתה אולי פגעת בו, אבל זה לא סוף העולם! אתה גם בן אדם גם אתה עושה טעויות ותאמין לי שבסוף כל השיט הזה יגמר ואתם תחזרו ותהיו ביחד בדיוק כמו פעם.״ היא התפרצה ונבהלתי מעט, זה העלה על פניי חצי חיוך. ״עכשיו קום מהכיסא הזה ותעשה משהו עם עצמך כי נהיית בלתי נסבל!״ היא הוסיפה.

״טוב, אז אני אלך להיות לבד.״ אמרתי ויצאתי מהכיתה. ״לא לזה התכוונתי..״ היא אמרה מיואשת. אני יודע שהיא לא התכוונה לזה אבל אני רוצה להיות לבד.
התיישבתי על אחד מהספסלים, מעביר את עיניי לאורך כל בית הספר. עד שעיני עצרו עליו, על הארי. אני לא מצליח לשכוח אותו. זה כל כך קשה. אני כל כך אוהב אותו וצריך אותו פה, לידי, משחק לי בשיער שאני ישן עליו, אך במקום זה הוא שם, מדבר עם זאין וליאם, בלעדיי.