טום אתה מפריע/Tom, you're getting in our way||פאנפיק בעברית על לארי סטיילינסון

פרק 26

פרק קצר אבל לא נורא
הסוף של הפאנפיק מתקרב!!
אני מתרגשתת
ועוד משהו! יש לי כבר רעיון לפאנפיק הבא שלי אני אעדכן מה קורה איתו שאני אסיים לכתוב את הפאנפיק3>
-

נקודת מבט לואי:

עבר כבר כמעט חודש, ניסיתי בכל כך הרבה דרכים שהוא יסלח לי, כתבתי לו ברכה, שלחתי לו פרחים, דיברתי איתו, הוא פשוט לא מצליח לסלוח לי אני כל כך שונא את עצמי על איך שאני גורם לו להרגיש, נשאר שבוע לסיום הלימודים, אני עומד לסיים תיכון, אני לא יודע אם אני מפחד.

נשף הסיום רק מתקרב יותר ויותר הארגונים כבר כמעט מגיעים לסיומם, עכשיו אני אמור לעזור בתליית קישוטים עם טום, אני כל כך לא רוצה לראות אותו, עדיין לא סלחתי לו, אני לא יכול לסלוח לו. הצלצול נשמע ואני התקדמתי לכיוון האולם שבו התקיים הנשף רואה בעיניי את טום ומתקדם לעברו. ״אני לא מתכוון לדבר איתך על משהו שהוא לא העבודה המטופשת הזאת.״ אמרתי. ״אוקיי.. אז תביא לי את השלט ששם.״ הוא אמר והצביע על שלט ריק שהיה מונח בצד.

״אבל הוא ריק...״ אמרתי. ״כן.. בגלל זה אנחנו עומדים לצבוע אותו.״ הוא אמר והנהנתי. הבאתי את השלט והנחתי אותו על הרצפה ליד הצבעים. ״טוב עכשיו תלך להביא את אורות לדים מאיה. גלגלתי את עיניי והלכתי, מי הוא חושב שהוא שהוא יביא לי משימות אני באתי לעזור כמוהו! לא באתי לשרת אותו. ״איה, את יכולה להביא לי את האורות? זה לטום.״ אמרתי. ״כן.״ היא ענתה והביאה לי את האורות.

חזרתי לעמדה שטום נמצא בה. ״קח.״ הושטתי לו את האורות. ״מה קח? תתלה את זה.״ הוא אמר. ״בסדר.״ עניתי בעצבים ועליתי על הסולם בעצבים תולה קצה אחד של האורות. ירדתי מהסולם העברתי אותו למקום אחר בשביל לתלות את הקצה השני של האורות. ״תיזהר אתה יכול ליפול.״ טום הזהיר אותי. ״כן אני לא צריך את העזרה שלך.״ אמרתי. ״אתה צריך שמישהו יחזיק לך את הסולם והארי לא יבוא להציל אותך.״ הוא אמר. סיימתי לתלות וירדתי מהסולם.

״תקשיב טום אני לא יודע מה אתה רוצה ממני אבל אתה צריך לשחרר ממני והארי דחוף.״ אמרתי. ״לואי אני בחיים שלי לא ניסיתי לפגוע בך, אני אוהב אותך.״ הוא אמר וגלגלתי את עיניי. ״אם היית פאקינג אוהב אותי לא היית מפריד ביני לבין הארי, זה מראה שאכפת לך מעצמך לא ממני, שלך יהיה טוב לא לי. אתה פשוט אגואיסט!״ צעקתי וכולם הסתכלו עליי. ״מה אתם מסתכלים תחזרו להתעסק בדברים שלכם.״ צעקתי בעצבים.

כשהתכוונתי ללכת נתקעתי בטום וכל המברשת צבע ליכלכה את חולצתי. ״כוסעמק!״ צעקתי והלכתי לכיוון היציאה מהאולם. ניסיתי לנקות את החולצה עם היד, כשבאתי לצאת מהדלת נתקעתי בהארי. ״סליחה.״ אמרתי והוא הנהן והמשיך ללכת. יצאתי מהאולם. נכנסתי לשירותים.

פותח את המים מרטיב את החולצה שלי. ״כוסעמק החולצה לבנה, עכשיו היא תהיה שקופה.״ אמרתי לעצמי. שיפשפתי את החולצה מנסה שהצבע ירד. ״היי.״ שמעתי את ליאם נכנס. ״מה קרה?״ הוא שאל. ״טום הבן זונה הזה הוא ליכלך לי את החולצה בצבע.״ אמרתי נאנח. ״אתה מודע לכך שהחולצה שלך תהיה שקופה עכשיו?״ הוא אמר. ״כן אני יודע וזה לא מעניין אותי.״ אמרתי. ״או הצלחתי להוציא את הצבע.״ הוספתי. ״אז מה עם ליאן?״ שאלתי. ״היא בסדר, חודש שלישי, כבר רואים בטן..״ הוא אמר בחיוך. ״אני שמח בשבילכם, טוב בכל מקרה אני צריך לחזור.״ אמרתי. ״תודה, ו.. שקוף לך.״ הוא אמר. הבטתי על חולצתי רואה שהיא שקופה לגמרי, חושפת קעקוע על חזי.

יצאתי מהשירותים, חוזר לאולם. התקדמתי לכיוונו של טום. ״מה אני צריך לעשות עכשיו?״ עניתי בחוסר סבלנות. ״הו, החולצה שלך רטובה.. רואים לך את החזה..״ הוא אמר. ״כן, לא אכפת לי, למה אתה נהנה ?״ אמרתי. ״אני אוכל להנות אם תוריד את החולצה.״ הוא אמר וקורץ לי. גלגלתי את עיניי. ״כמו שאמרתי בהתחלה, אני לא מתכוון לדבר איתך על משהו שהוא לא העבודה המטופשת הזאת.״ אמרתי. ״טוב אז תיקח מברשת ותצבע את הקיר.״ הוא אמר. ״אבל הרגע התנקתי.״ אמרתי מסתכל עליו בפרצוף לא רציני. ״אתה ביקשת.״ הוא אמר.

גלגלתי את עיניי ולקחתי מברשת, ניגשתי לקיר צובע אותו, ראיתי את הארי קרוב אליי. ליבי פעם בקצב מהר, זה קורה לי כל פעם שהוא מתקרב, או מביט בי. ״הו, היי לואי.״ שמעתי את הת׳ר אומרת מאחורה. ״אוי תודה שבאת.״ אמרתי, ונשמתי נשימה עמוקה. ״מה קרה?״ היא שאלה. ״ולמה החולצה שלך שקו-״ היא הוסיפה. ״כי טום המזדיין הזה ליכלך אותי בצבע.״ קטעתי אותה. ״והארי מצד ימין.״ סימנתי לה. ״הו, מה אתה מתכוון לעשות?״ היא שאלה. ״אני לא יודע, אני צריך לעשות משהו?״ שאלתי. ״יש לך עוד דרך לבקש סליחה?״ היא שאלה.

״אני לא חושב...״ אמרתי. ״בעצם.. אני חושבת שיש לי רעיון אבל, זה לא יקרה עכשיו.״ היא אמרה. היא לקחה אותי לצד ולחשה לי את הרעיון לאוזן. ״זה גאוני! תודה הת׳ר! אני מקווה שהוא יסלח לי!״ אמרתי בהתרגשות והמשכנו לצבוע את הקיר.

•••

הגעתי הביתה מותש מהיום הזה. ״היי אמא.״ אמרתי בעייפות מתרסק על הספה. ״היי, איך היה היום בבית ספר?״ היא שאלה. ״היה בסדר.״ אמרתי. ״השלמתם כבר?״ היא שאלה. ״לא.. אבל יש לי רעיון.״ אמרתי. ״רוצה לספר לי?״ היא שאלה. ״אייש אמא כמה שאלות רק נכנסתי לבית.״ אמרתי פותח את הטלוויזיה. ״בכל מקרה אני רעב, את יכולה להכין לי לאכול אמא?״ אמרתי בהתחנפות. ״למה אתה שואל יותר מידי שאלות רק נכנסת לבית.״ היא ענתה בתחכמות. ״חה חה חה את נורא מצחיקה אמרו לך?״ זייפתי צחוק. היא גיכחה ״טוב מה אתה רוצה לאכול?״ היא שאלה.

״פסטה?״ אמרתי. ״יש שניצל.״ היא אמרה. ״אז למה שאלת?״ שאלתי. ״טוב תפסיק להציק וקח לאכול מהמטבח אני עייפה.״ היא אמרה. ״אוקיי.״ קמתי ונשקתי לה ללחי והיא נכנסה לחדרה. לקחתי מהמטבח את האוכל והתיישבתי בסלון, לקחתי את הטלפון ובדקתי הודעות.

סיימתי לאכול שמתי את הכלים בכיור ועליתי לחדרי, התעסקתי במחשב נכנס למשחק שהארי תמיד אהב לשחק בו איתי לאחר שעה התעייפתי מלשחק אז עזבתי את המחשב ונכנסתי למיטתי והדלקתי את הטלוויזיה.
עוד מוקדם אבל אולי שנצ לא יזיק.