טום אתה מפריע/Tom, you're getting in our way||פאנפיק בעברית על לארי סטיילינסון

פרק 4

במוצאי שבת יעלה פרק 5 כי אני ממש נחמדה ובא לי להעלות היום שני פרקים 🥰
אני חושבת שהפרק יצא עצובי אבל הייתי חייבת לעשות את זה סליחה 🥺
קיצר תהנו! ואני אשמח אם לא תרצחו אותי עם כפיות!
-

נקודת מבט לואי:

אני: בוקר טוב האז, אני אגיע לבית ספר עוד 15 דקות בערך 3>

שלחתי להארי הודעה מחכה לתשובה.
יצאתי מהבית מנסה להבין למה הוא לא מחזיר לי תשובה. הטלפון שלי צלצל הרמתי בשביל לבדוק מי זה ועל המסך היה רשום את השם של הארי. עניתי לו.

-״היי האז, איפה אתה? למה לא ענית לי בהודעה?״ שאלתי. שמעתי קולות בכי.
״אמ, הארי זה אתה בוכה? מה קרה??״ כבר התחלתי להילחץ.
-״ל-לואי, אתה יכול לבוא לבית שלי?״ הוא שאל בקול שבור.
-״כן ברור. אני בדרך.״ עניתי מנתק מסתובב לצד השני, מנסה לתפוס את האוטובוס הראשון. עליתי על האוטובוס. שילמתי לנהג חיכיתי ליד הדלת שתגיע כבר התחנה שליד הבית של הארי. הגעתי לתחנה אחרי 4 דקות ירדתי מהאוטובוס והתקדמתי במהירות לכיוון הבית של הארי.
הגעתי לדלת ביתו. דפקתי על הדלת מרעיד את הרגל מחכה שיפתחו. הדלת נפתחה. אני ראיתי את אן וג׳מה עם דמעות על הפנים.
״מה קרה?!״ עניתי בלחץ, לא מבין.
״לואי, היא מתה.״ ג׳מה התחילה להגיד מנגבת את הדמעות. ״מי מתה?״ שאלתי. ״מרי, היא נפטרה היום בלילה.״ ג׳מה ענתה בקול שבור. פערתי את פי. ״מה? איך? איפה הארי?״ תקפתי בשאלות דמעה זלגה על פרצופי. ״הוא למעלה.״ הוא ענתה. עליתי לחדר נעמדתי בשקט ליד דלת החדר של הארי. ״בייבי? אני שמעתי מה קרה. אתה בסדר?״ שאלתי בזהירות. ״תיכנס.״ הוא אמר. נכנסתי בשקט, ראיתי אותו בוכה, שבור, הוא בחיים לא היה ככה. הוא הסתכל עליי. ״מה אני אמור לעשות?״ הוא שאל. ״בייבי, הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך.״ אמרתי מנסה להרגיע אותו. ״כן? כמו שהבטחת שהיא תהיה בסדר? אז אני מבין שהכל לא יהיה בסדר״ הוא צעק ותקף אותי. ״מ-מה?״ שאלתי. ״אני סך הכל ניסיתי לעזור.״ אמרתי ״אז העזרה שלך לא עוזרת לי!״ הוא צעק שוב. ״הארי תסתכל עליי. תרגע הפעם הכל באמת יהיה בסדר.״ החזקתי את פניו עם ידי ומשכתי אותו לחיבוק. ״סליחה בייב, אני לא התכוונתי לצאת עלייך ככה.״ הוא התנצל ״זה בסדר, עכשיו בוא איתי אני אקח אותך למקום מיוחד.״ אמרתי נכנסנו לאוטו של הארי, התחלתי לנהוג. אחרי 20 דקות נסיעה הגעתי. החנתי את האוטו יצאנו לבחוץ. עלינו על הר גבוה. ואז הגענו למקום יפיפה, הארי לקח אותי לכאן פעם כשהייתי עצבני.
*
זיכרון.

״נו אפשר להוריד את הכיסוי עיניים?״ שאלתי בחוסר סבלנות . ״כן״ הארי ענה מוריד לי את הכיסוי עיניים ״וואו מה זה המקום הזה?״ שאלתי מתפעל מהנוף היפייפה, הארי לקח אותע למקום על הר עם ספסל שמופנה לאופק. ״אתה היית טיפה עצבני היום אז חשבתי שאם נלך לפה זה ישחרר אותך.״ הוא אמר בחיוך חושף את גומותיו. ״הו זה כזה חמוד. תודה האז״ אמרתי ונישקתי אותו ״עכשיו תצעק״ הוא אמר. ״מה?״ שאלתי אותו לא מבין ״תצעק משהו שלא אמרת לאף אחד.״ הארי אמר לוקח צעד אחורה ומביט עליי. ״הו, אוקיי.״ ״אני אוהב אותך הארי אדוארד סטיילס!״ צעקתי בכל כוחותי והסתכלתי עליו. ״אני אוהב אותך.״ פניתי להארי. עיניו נצצו. ״אני גם אוהב אותך, לואי.״ הוא אמר בחזרה, ליבי פעם מהר. הוא משך אותי לנשיקה. הארי התיישב על הספסל כשאני עליו, מעמיק את הנשיקה, נותן ללשונו אישור כניסה לתוך פי. לשונו החמימה מתערבבת בצורה מושלמת עם שלי. יכלתי להישאר ככה לנצח. אבל עצרתי את הנשיקה. ״כבר מאוחר, אני צריך ללכת הביתה״ עניתי בקול מבואס. ״אני אלווה אותך הביתה.״
**
״וואו הרבה זמן לא הייתי כאן.״ הארי ענה מתיישב על הספסל. ״כן, גם אני.. בדרך כלל אני הולך לכאן רק איתך״ אמרתי והתיישבתי צמוד להארי ומשלב את אצבעותינו. ״תודה. שהבאת אותי לפה אני חושב שאני אהיה בסדר.״ הוא ענה מנתק את אצבעותינו ומניח את ידו על רגלי. ״אני אעשה הכל בשביל שהחיוך שיש לך על הפנים עכשיו ישאר שם.״ עניתי והוא תקף אותי לנשיקה. ״לואי סתם רציתי להגיד לך שאני מצטער..״ הוא אמר. ״מה? על מה אתה מדבר?״ שאלתי. ״אני דיברתי לא יפה לטום. ואני מצטער שלא עשיתי את מה שביקשת ממני.״ הוא אמר. ״זה בסדר הארי, פשוט אל תעשה את זה פעם הבאה.״ עניתי מלטף את הלחי שלו. הוא חייך ונישק אותי. ״אני לא אבוא מחר לבית ספר.״ הוא אמר. ״מחר ההלוויה?״ שאלתי בעדינות. ״כן, יהיה קשה אבל אני אהיה בסדר.״ הוא ענה מסתכל על הנוף היפה.
״טוב שנזוז?״ שאלתי ״לא, אני רוצה להישאר עוד קצת, אתה יכול ללכת אם אתה רוצה.״ הוא אמר ״לא אני אשאר איתך כאן עד מתי שתרצה.״ אמרתי ושילבתי את ידינו שוב. ישבנו שם ודיברנו על הכל. מ10 בבוקר עד 7 בערב. מדהים עד כמה שאני יכול להיות עם הארי ואף פעם לא ישעמם אותי. אני באמת אוהב אותו.