טום אתה מפריע/Tom, you're getting in our way||פאנפיק בעברית על לארי סטיילינסון

פרק 17

אז עם קצת עזרה מחברתי הנחמד stylinsonmaynee הצלחתי לסיים לכתוב את הפרק 🥵✌🏻
עוד משהו, הגעתי ל1000 קריאות ורציתי להגיד תודה לכם! איטס מרגשני!! סליחה .
תהנו🥰
-

נקודת מבט הארי:

שמעתי דפיקות על הדלת. ״אה?״ שאלתי. ״היי.״ ראיתי את ג׳מה נכנסת לחדר. ״הו היי.״ אמרתי. ״איך היה?״ היא שאלה. ״היה ממש בסדר. כאילו אני פגוע, אבל זה יעבור, ואני מקווה שאנחנו נשלים.״ אמרתי. ״אני בטוחה שתשלימו, זוכר את הפעם הזאת שנפרדתם לחודש והייתם בטוחים שזה נגמר?״ הנהנתי. ״יופי, גם עכשיו זה יהיה מקסימום לחודש ותחזרו. אני בטוחה בזה.״ היא אמרה משפשפת את ידי.

״אם אתה צריך משהו אני בחדר שלי.״ היה אמרה ויצאה מהחדר. קיבלתי הודעה מבת׳.

בת׳♡: היי הארי, אני בדיוק חוזרת מסבא וסבתא שלי, שמעתי מה קרה עם לואי, רוצה שאני אקפוץ אלייך?
אני: כן, בבית קפה מתחת לבית שלי עוד חצי שעה?
בת׳♡: בסדר, אני בדרך.

קמתי ממיטתי, שמתי על עצמי משהו וירדתי למטה, התחלתי ללכת לכיוון בית הקפה. הגעתי לבית הקפה והתיישבתי במקום של שניים. ראיתי את בת׳ מגיעה.

קמתי לחבק אותה. ״היי.״ אמרתי לה. ״היי.״ היא החזירה לי. ״בוא נשב בשולחן אחר.״ היא אמרה. ״מה למה?״ שאלתי. ״הבאתי איתי את ליאן ודארסי.״ היא אמרה. ״אה אוקיי. תבקשי מהמלצרית.״ אמרתי לה. ״הארי!״ שמעתי את ליאן ודארסי צועקות מאחוריי. ״היי בנות.״ עניתי מעט מצוברח. ״בואו אחריי.״ המלצרית אמרה. באנו אחריה לשולחן לארבעה.

התיישבנו בשולחן. ״טוב, תספר מה קרה מהתחלה, אני רוצה לשמוע הכל.״ בת׳ אמרה ״טוב.. אז כמו שאת יודעת, טום הוא הצטרף לכיתה באמצע שנה והוא לא היה כזה נחמד שאני ולואי הראנו לו את הבית ספר. יום אחרי הוא התנצל בפני לואי והציע לו ללכת לאנשהו ומאז הכל הסתבך. הוא נדבק ללואי, אתמול הלכתי לסרט עם ליאם, נייל, ליאן והת׳ר והוא היה שם עם לואי. קיצר יצא מצב שנתתי לו אגרוף לפרצוף, ואז רבנו מכות, אני ולואי חזרנו לבית שלו, הוא רב איתי, ואז הצעתי שאולי ניפרד והוא לא התנגד. אז נפרדנו״ אמרתי מזיל דמעה מפניי ומשפיל את מבטי.

״או, האז, אתה לא צריך להיות עצוב. אתה יודע שאתם תחזרו בסופו של דבר אתם לא יכולים אחד בלי השני ושניכם יודעים את זה.״ היא אמרה לי וחייכתי חצי חיוך.

ידעתי שזה נכון לגביי, אני באמת לא יכול להיות בלי לואי. אני אוהב אותו כלכך ושהוא לא לידי אני מתחרפן מגעגוע אליו. אבל לא ידעתי אם זה נכון לגביו. ידעתי את זה פעם, אבל עכשיו אחרי כל העניין עם טום, אחרי שהוא החליט שאנחנו צריכים הפסקה אחד מהשני, אני כבר לא יודע.

הנהנתי אל הבנות עם חיוך, שמרוב שהיה מזוייף אפילו אני לא האמנתי לעצמי. ״אני חושב.. אני חושב שאני צריך להיות קצת לבד״ אמרתי ובת׳ הנהנה ״אתה בטוח?״ ליאן שאלה ״כן, כן אני בטוח״ השבתי והיא חייכה ״אוקיי, תתקשר אם אתה צריך משהו״ היא אמרה והנהנתי, קם מהכיסא ומחבק אותן לשלום, עוזב את המקום ומשאיר אותן שם.

התחלתי ללכת ברחוב, לא ידעתי לאן, פשוט הלכתי לאן שרגליי לקחו אותי. הייתי צריך שקט, פיזי ונפשי. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על לואי, לואי שלי, לא של טום ולא של אף אחד אחר, שלי. המשכתי ללכת ברחוב, מסתכל לצדדים עד שעיניי נתפסו על זוג אחד, הם החזיקו ידיים, אכלו גלידה וצחקו. הרגשתי את זה, הרגשתי את הקנאה. בחיים לא הרגשתי קנאה בזוג, כי תמיד היה לי את לואי. הוא תמיד היה לידי ולא היה לי את הצורך לקנא. אבל עכשיו? עכשיו אני מקנא. אני צריך אותו פה, צריך שיחזיק לי את היד ויהיה בין זרועותיי.

הבנתי את זה, הבנתי לאן אני צריך ללכת. רגליי לקחו אותי לשם באופן אוטומטי, אני ידעתי מה אני צריך וחייב לעשות עכשיו. הלכתי במשך 10 דקות, מגיע לאזור מוכר שאני כלכך אוהב להגיע אליו. נעמדתי מול דלת הכניסה של הבית, הבית של לואי.
דפקתי שלוש פעמים בדלת, מחכה שיפתחו ומקווה שזה יהיה לואי.
לאחר כמה שניות של המתנה הדלת נפתחה, חושפת את לוטי מאחוריה.

״הארי... היי, מה- מה אתה עושה פה?״ היא אמרה, בלחץ מסויים שלא הצלחתי להבין. ממתי היא לחוצה שאני מגיע? אני כמו בן בית פה והם אמרו לי את זה כמה וכמה פעמים.
״באתי לראות את לואי. הוא פה?״ שאלתי
״לואי.. כן, אבל למה אתה צריך לראות אותו? שמעתי שנפרדתם?״ היא אמרה, או שאלה, אני לא בטוח. ״לא נפרדנו, לקחנו הפסקה אני מניח. בגלל זה אני פה, אני צריך אותו לידי ובאתי להתנצל על מה שקרה עם טום״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן, ומשום מה היא נראית אפילו יותר לחוצה ״טום...״ היא פלטה ״הארי אני לא חושבת שכדי שתהיה פה עכשיו״ היא המשיכה וקימטתי את גבותיי, למה שלא אהיה פה? אני רק רוצה להתנצל.

״לוטי, הכל בס—״ נקטעתי על ידי עצמי שראיתי את לואי יורד במדרגות, צוחק, וטום אחריו. ״הארי.. מ-מה אתה עושה פה?״ לואי שאל לאחר שמחק את חיוכו ״הבנתי, זה למה אני לא צריך להיות פה עכשיו נכון?״ אמרתי והפנתי את מבטי ללוטי ״הארי זה לא מה שאתה חושב״ לואי אמר והתקרב
״לא.. אל תתקרב. זה בסדר. נפרדנו נכון?״ אמרתי משפיל את ראשי, מרגיש את הדמעות עומדות בעיניי וחונקות את גרוני ״הארי...״ הוא אמר ״אל״ מלמלתי והסתובבתי, יוצא מהדלת.

הלכתי ברחוב במשך כמה דקות עד שהגעתי לגינה ציבורית, התיישבתי על ספסל שהיה שם, נותן לדמעות לזלוג על פניי. למה שהוא יעשה את זה? השנייה נפרדנו, בגללו, בגלל טום, והוא ישר רץ אליו? למה שהוא יעשה לי דבר כזה?

אני לא חושב שאי פעם הרגשתי כלכך פגוע. אני לא פגוע כי אני מרגיש נבגד, גם. אבל אני פגוע בעיקר כי זה לואי. בחיים לא חשבתי שלא יפגע בי כך.
החלטתי, אני הולך להחזיר לו. הוא צריך להרגיש את מה שאני מרגיש. הוא צריך להבין כמה פגוע אני.
הוצאתי את הטלפון מהכיס וחיפשתי אותו באנשי קשר, מצאתי והתקשרתי
״היי ג׳ורג׳, זה הארי. רוצה לבוא איתי לסרט?״