סדרות או לא להיות

Young Sheldon

גיל צפייה מומלץ: +12, באופן ריאלי מתאים לכל המשפחה

ז'אנר: קומדיה

מספר עונות ופרקים: 4 עונות, 83 פרקים בסה"כ

כמה זמן פרק?: 22 דקות בממוצע

היכן ניתן לצפות?: אתר סדרות, סלקום TV

אזהרות מיוחדות: מראה שתיית אלכוהול, רמיזות לגבי יחסי מין, קללות ושפה גסה לעיתים רחוקות

מעט על הסדרה: סדרה זו הינה סדרת בת לקומדיה המוכרת 'המפץ הגדול', ומתמקדת בדמות הבולטת ביותר- שלדון לי קופר- אך בימיו הצעירים והמעט תמימים יותר. אם במפץ הגדול ראינו אותו באור של המבוגר שמנסה לממש את ילדותו אחרי גיל 30, כאן אנחנו רואים אדם זקן בגוף של ילד בן 10. זה הסיפור הקלסי שמתמקד בילד המחונן להפליא, אבל בפן אחר שבו הוא דמות שאנחנו כבר מכירים מראש את מכלול הדברים המיוחדים שעושים אותה מה שהיא. בסדרה אנחנו רואים את הדמות לפני שהיא הסתיימה להתעצב לגמרי, במבט על מדמותו המבוגרת של שלדון שמשמש כקריין על עצמו הצעיר. 

אנחנו רואים כאן את המסע ששלדון הצעיר עבר אל דמותו של שלדון הבוגר שאנחנו מכירים ואוהבים, רואים מה הפך אותו למה שאנחנו מכירים היום, בעוד שאנחנו גם מקבלים רגעים מוכרים כאשר הוא מתעקש לשבת במקום אחד ספציפי, לדוגמה.

 ובנוסף לדמות המרכזית של שלדון שמניעה את כל העלילה, הסדרה לא פוסחת על משפחתו את שלדון, שנאלצו 'לסבול' אותו לפני החבורה של המפץ הגדול. אנחנו רואים את העליות והמורדות שהם עברו איתו, את המסעות האישיים שעברו שכל אחד מהם חי את החיים שלו במחיצה של ילד כל כך מיוחד כמו שלדון.

בשנות ה-80 שבו הסדרה ממוקמת, אנחנו רואים תקופת זמן אחרת שבה שלדון ומשפחתו מסתגלים לחיים, תקופה שלחלק מאיתנו נראית כל כך מנוכרת וישנה, ולחלק אחר והמבוגר יותר תזכיר את הילדות שלהם. המיקום של הסדרה בטקסס, מכל המקומות, גם מראה לנו את הפן האמריקני המיושן שלא הרבה מאיתנו מכירים, ומספק זווית ראייה מרעננת על החיים בעבר הלא-כל-כך רחוק. 

ה-X פקטור של הסדרה: אוהו, איפה להתחיל! אוקי, קודם כל ווידוי קטן- אני לא ראיתי את המפץ הגדול. הנה, אמרתי זה! אתם מוזמנים לסקול אותי באבנים ומה לא, אבל לפני זה תשמעו אותי קודם. 

למרות שאני לא ראיתי את הסדרה המפץ הגדול במלואה, יצא לי לראות כמה קטעים פה ושם שנתנו לי רעיון כללי לגבי דמותו של שלדון, שהיא הדמות המוכרת והבולטת ביותר שם, ואם תראו למישהו קטע מהסדרה, רוב הסיכויים שהוא יזהה את דמותו הייחודית של שלדון. אבל למרות שהסדרה הזאת ממוקדת בדמותו של שלדון, היא גם הרבה יותר מזה. משהו שמאוד בלט לי בסדרה הזאת, זה שהמיקוד כאן הוא גם על המשפחה של שלדון, הקשיים שהיא עברה עם ילד כל כך מיוחד בנוסף לחיים הרגילים שהם מנסים לנהל. תמיד בסדרות כמו אלה, הפוקוס הוא כמעט תמיד על אותו ילד מיוחד שמניע את כל העלילה, אבל כאן הוא רק עוד חלק מנוהל החיים הרגיל. 

זאת סדרה שאני בלב שלם יכולה לומר לכם שהיא ששווה את הצפייה. היא סוחפת, מעניינת בכל פרק מחדש (למרות שאין בדיוק עלילה עוקבת, אך יש עלילה כללית), נוגעת ללב, ומשהו שלדעתי הכי חשוב- היא בהחלט מתאימה לכל המשפחה. מדי ערב אני והמשפחה שלי נוהגים לשים פרק בזמן שאנחנו אוכלים ארוחת ערב בכדי להעביר את הזמן, וזה נותן לנו קצת זמן ביחד ומשהו חמוד לצחוק עליו. 

אני לא רוצה לתת לכם יותר מידע על הסדרה כאן ועכשיו בגדר מה קורה בכל פרק, אבל זה פחות מסוג הסדרות שבו אתה מתמכר לסדרה ופשוט חייב לדעת מה קורה בפרק הבא. הסדרה הזאת היא מעין מרווח נשימה בין כל הסדרות מלאות המתח ועמוסות הסצנות. היא עושה את עבודתה בפשוט להיות פשוטה, ולתאר אורח חיים נורמטיבי שמה שעושה אותו כה מיוחד זה האנשים שמסביבנו, ולא מה שקורה בו. זה מה שעושה אותה כל כך מיוחדת עבורי ועבר המשפחה שלי, סדרה שאפשר פשוט לשים בטלוויזיה ולהישען לאחור על הספה בשביל להירגע קצת וליהנות מכמה בדיחות טובות.

אם כבר מדברים על בדיחות, אני פשוט כל כך אוהבת שזה סגנון סדרה שונה מכל הקומדיות שאנחנו מכירים כיום, כמו המפץ הגדול ששימש כסדרת האם. זה כמובן לא בדיוק אותו ז'אנר, אבל הדבר הראשון שחושבים עליו כחשובים על קומדיה זה הסצנות המטורפות המלאות בצחוק מוקלט ברקע כשיש משהו שאמור להיות בדיחה. לפחות בסגנון הסדרה הזה נותנים לי להחליט מה מצחיק עבורי או לא, במקום לבוא ולדחוף לנו לפנים את הרמז הלא-כל-כך סמוי 'בדיחה!'. 

אם זה לא ברור מארבעת הפסקאות שכתבתי כאן- יש לסדרה הזאת מקום מיוחד בלב שלי. אם תרצו לבלות ערב נחמד ורגוע עם הסדרה הזאת, אני לא אהיה זאת שתמנע זאת מכם.