סדרות או לא להיות

Chilling Adventures of Sabrina

אני כרגע על 0 שעות שינה ב-4 בלילה כותבת את זה, ללא שום סיבה אחרת חוץ מהעובדה שאני רואה כרגע את עונה 3 ולא מצליחה להירדם. אז בואו נתחיל, חבר'ה.

גיל צפייה מומלץ: +14 לפי דעתי, 16+ לפי גוגל

ז'אנר: דרמה, אימה, פנטזיה/על-טבעי

מספר עונות ופרקים: 3 עונות, 28 פרקים בסה"כ, עונה 4 יוצאת ב-31 לדצמבר, 2020!

כמה זמן כל פרק?: 50 דקות בממוצע

היכן ניתן לצפות?: Netflix, אתר סדרות

אזהרות מיוחדות: מכיל דם, אלימות, גרפיקה בוטה, יחסי מין ואזכורם, שימוש באלכוהול, שימוש בשפה גסה, טכניים שטניים (ננסח זאת ככה), גם קניבליזם בפרק אחד. 

מעט על הסדרה: לאלו מאיתנו שצעירים מספיק לזכור, 'סברינה המכשפה הצעירה' הייתה סדרת אנימציה ששודרה בזמנו בערוץ הילדים, והתבססה על הקומיקסים המקוריים שהכילו את העולם שהביא לנו את סברינה, ריברדייל, ואת היקום הכולל שהנפיח נשמה בסדרות האלו שאנו רואים היום (וההרפתקאות המצמררות של סברינה בניהם). כמובן שהיו כמה גרסאות לסברינה וזו היא רק אחת מהרבה, שהייתי קטנה מאוד אהבתי את תכנית האנימציה, וזכרתי עד היום את סברינה המתוקה שנאלצה להתמודד עם חיי התיכון הקשים, אהבת נעורים, ופשוט לגדול- כל זאת יחד עם העובדה שהיא מכשפה צעירה שעדיין לומדת לשלוט בכוחות שלה ולהבדיל מטוב ורע. וכמובן, איך אפשר שלא להזכיר את סיילים, החתול השחור והמדבר שהייתה דמות מרכזית להפליא (ולצערי לא קיבלה את אור הזרקורים המגיע לה בגרסה הזאת).

אז לכל אלו שחושבים ש-'ההרפתקאות המצמררות של סברינה' הולך להיות כמו הסדרה הישנה והאהובה- חשבו שוב.

בהתבסס על הקומיקס המקורי עם עם אותו השם, כאן סברינה לוקחת תפנית מצמררת (הא, הבנתם מה עשיתי כאן?) אל קלסיקה טובה ומוכרת אל עולם הקסם האפל, שבו מכשפות וכישופים קיימים- אבל עם מחיר.

הסדרה מתרכזת בסברינה ספלמן, נערה בת 16 שנולדה חצי בת תמותה וחצי מכשפה, בת כלאים שצריכה להוכיח את עצמה עוד יותר בגלל הדם ה-'רגיל' שזורם בעורקיה. היא מנסה לאזן את חייה כמכשפה ונערה רגילה עם חבר מקסים בשם הארווי דנט (המשוחק ע"י רוס לינץ' לאלו מבינינו שמכירים), עד ליום הולדתה שחל ב-31 לאוקטובר- ליל כל הקדושים בארה"ב- שבו היא תחתום את שמה בדם בספר החיה, ותקדיש את נשמתה ללא אחר מאשר השטן בכבודו ובעצמו.
רק כך היא תוכל להפוך למכשפה אמיתית ומעורכת מצד המכשפים האחרים, ותוכל לקבל כוחות עצומים מעבר לגבול תפיסתה.

אבל איך תוכל לעשות זאת כאשר כל עולם הקדושה השטני מנוכר וזר לה כל כך, ועולם בני התמותה קרוב אליה יותר מתמיד עם החבר שלה, חברותיה בבית הספר, ואנשים שהיא מכירה ואוהבת? ביום הגורלי שבו היא חוגגת את יום הולדתה ה-16, סברינה באה לכדי בחירה גורלית- לחתום את שמה בדם ולהצטרף למורשת משפחתה האפלה, או שמא לצודד את הצד האנושי שבה?

אך הבחירה שהיא תקבל תביא אותה לכדי מסע שבו אנחנו מצטרפים אליה, ורואים כיצד מנערה, סברינה לוקחת את הצעד בשביל שיוביל אותה להחלטות ומעשים שתצטרך לבצע, עם מחירים כבדים שצריכים לשלם בהתאם לכך.

ה-X פקטור של הסדרה: אני עדיין לא מתגברת על סיילים. אני יודעת שזה קטנוני, אבל סיילים היה הדמות שעשתה בשבילי את סברינה, ולראות עד כמה לא התייחסו לדמות שלו בגרסה הזאת היה מה שבאמת שבר אותי. אבל מעבר לכך, זאת סדרה שבהחלט מראה פוטנציאל אדיר, ואסביר לכם גם למה.

קודם כל, הדמויות שם עוברות מסעות פנימיים שמשנים אותם, הופכים אותם מדמות אחת לאחרת לגמרי. לכל דמות יש את הסיפור שלה, את המטרה שלה, המסר שהיא בסופו של דבר רוצה להעביר- ועל כך אני רוצה לציין לשבח את הסדרה אשר שמה דגש שלכל דמות יש את הסיפור שלה, והיא לא רק עוד אמצעי עבור הדמות הראשית להשתמש במשך הדרך אל המטרה הסופית שלה.

הדמות של סברינה עוברת הרבה במהלך שלושת העונות, ובלי לאמר יותר מדי, היא עוברת שינויים דרסטיים ביותר שאני באמת לא מבינה איך יש לה זמן אפילו לצחצח שיניים בבוקר. היא מצליחה לאזן שני צדדים הפוכים לגמרי של חיה, בעודה מנסה להישאר נאמנה למה שהיא מאמינה לנכון, אבל זה דבר קשה מנשוא שהיא נכנסת לעולם המכשפות שעוסק בדברים שמנוגדים לכל זה.

ובנושא אחר, הדבר שממש משך אותי בסדרה הוא ההשקעה האמנותית של הסדרה. פשוט אין לי מילים לתאר עד איזה מרחקים הלכו בשביל לתת לסדרה אותנטיות שלא ראיתי בעבר, בין אם לתת את ההרגשה שכל מה שאנחנו רואים על המסך באמת קורה על הסט. ואם זה לא מספיק בשביל להדגיש את ההערכה שלי, צירפתי את הפתיח של הסדרה שלפי דעתי מראה את ההשקעה האמנותית שעשו כאן, עם קריצה לאמנות הקומיקס שממנה נבעה הסדרה.

וגם משהו שלא חשבתי שאוהב זה כל הטכניים השטניים, שלהם לא ציפיתי כלל שיהיו כה מפורטים. אני האדם האחרון שמבין בזה לעומק, וכמובן שלא אעז לדגול בצורת חיים כזאת אם לא ארצה למכור את נשמתי ללוציפר (אם לומר את האמת, עם השחקן שלו בסדרה לא הייתי חושבת אפילו פעמיים), אבל הסדרה בהחלט מציגה לסגוד לשטן כמשהו מאוד פרובוקטיבי, אפל, וצמא דם- ואני מתה על זה.

פרט נוסף ומאוד חשוב לסיום- האזכור של הקהילה הגאה בסדרה ברור כשמש, ואני רוצה לציין זאת לשבח כיצד הסדרות של היום הופכות את זה כבר לעניין של מה-בכך. היום אנחנו בקהילה הרבה יותר פתוחה ומקבלת, ולראות על המסך שני בחורים יוצאים יחדיו לדייט, או מישהו עובר תהליך שהוא יותר מזדהה כמגדר אחד מאשר אחר- דברים כאלה פשוט מחממים לי את הלב בכל פעם מחדש. ועל זה, אני רוצה לתת לסדרה זו צל"ש קטן משלי על עבודה טובה על אזכור הקהילה הגאה.

אני כרגע באמצע עונה 3, ולמרות שאכן קרו דברים בסדרה שאני אמשיך לא להסכים איתם לא משנה מה (איה אתה סיילים), אני בהחלט מסתפקת בעלילה מרתקת ושחקנים שישאירו אותי בוהה בקוביות הבטן שלהם ואומרת לעצמי: 'אני גם צריכה לוציפר משלי בחיי'.