אני רואה את רבקה השכנה שאיתי באותה קומה, יושבת שוב בספסל לבדה בשעות מאוחרות בלילה, ממש כאילו היא לא עייפה מלנקות כל היום את הבית ושוב להסריח את כל הבניין באקונומיקה. רזיאל אוחז בידי ואנחנו מתקדמים לבניין. אני באמת מתלבטת בראשי מה לעשות, לגשת אליה או שלא, כי אני יודעת שבדרך כלל היא תמיד מחכה לי, תמיד מחכה שאבוא ואוביל אותה לביתה, שתרגיש שיש מישהו שעוד זוכר אותה בעולם הזה, אבל אז אני נזכרת שלא משנה מה, תמיד אבל תמיד להמשיך כהרגליי הקודמים בזמן משימות.
״רבקה, את לא רוצה לעלות הביתה?״
אני פונה לרבקה וקוטעת את ההליכה שלי ושל רזיאל.
״ואוי מיאה מתוקונת, אני סתם חושבת על החיים״
היא אומרת לי ומסובבת את מבטה אל רזיאל.
״ומי זה הבחור המסתורי? מזמן לא הבאת בחור, את כבר לא בודדה?״
היא שואלת מתפלאת.
״נעים מאוד,״
רזיאל מחייך אליה ונראה מבסוט מכך שציינה שאני לא מביאה מלא בחורים לביתי.
״אתה תוכל להתקרב כדי שאראה את פניך, פשוט חשוך כאן ועם הראייה שלי, הסתבכתי״
רבקה מצחקקת.
בדיוק שרזיאל מתכוון להתקרב לכיוונה, קול נשמע, ״רבקה, רבקה״ זה הקול של שמעון, ואוי נהדר, פתאום שמעון צריך אותה.
״מי זה? שמעון? מה אתה ער בשעות כאלו?״
רבקה צועקת בתדהמה.
״רבקה בואי, בואי, אני צריך עזרה״
שמעון צועק.
״לא תאמינו, מאז שאישתו נפטרה, הוא משגע אותי, אני כבר מרגישה בגילך״
רבקה אומרת, קמה ונכנסת לבניין.
רזיאל מסתכל עלי ואני עליו, אנחנו פשוט פורצים בצחוק מתגלגל.
״זה הטיפוסים שיש לך בבניין?״
רזיאל שואל.
״כן, כולם כבר זקנים״
אני ממלמלת.
״ואוי ואבוי,״
רזיאל מצחקק.
״אתה יודע, יום יבוא וגם אתה תזדקן״
אני אומרת לו בקריצת עין.
״את רואה אותנו ככה זקנים, לא שומעים אחד את השני וצועקים?״
רזיאל אומר לי בציחקוק.
״שמע גם זה יקרה״
אני ממלמלת. רק שאתה תירקב בכלא ואני לא.
לאחר מכן נכנסנו לדירה, שנינו צמודים, אך אני מהר מאוד מתנתקת מרזיאל והולכת לשתות מים.
״ואוו, איזה בית,״
רזיאל מסתכל על הבית שלי.
״אני יודעת, זוועה״
אני ממלמלת.
״מי צייר את כל הציורים האלו?״
רזיאל מסתכל על קיר השחיטה שלי.
״ציורים, סתם מתוך שיעמום. אני קוראת לזה קיר השחיטה״
אני מספרת.
״מה זאת אומרת?״
רזיאל שואל בבילבול.
״בדרך כלל בימי שבת משעמם לי, אז אני פשוט לוקחת צבעים ומתחילה לצייר עם שירים״
אני מתוודה.
״וואלה?״
רזיאל שואל, אני לוקחת לגימה מהכוס מים ואומרת, ״וואלה״
הוא מתבונן בציורים בפקידה, ממש מנסה למצוא פאק.
״גם אחותי מציירת, אני לא כל כך תומך בזה ככה שנוצר מצב שכל החדר שלה ציורים זרוקים״
הוא מספר לי.
״בת כמה היא?״
אני שואלת בתמימות למרות שאני יודעת טוב מאוד שהיא בת עשר והיא כל כך רחוקה מלהיות הנסיכה הקטנה של הבית, היא יותר בכיוון של הבוגרת בבית.
״עשר, חגגנו לה לפני חודש בערך״
טעית, חגגתם לה לפני שבועיים.
״בטח עשיתם לה מסיבה ענקית כמו של נסיכות״
רזיאל מצחקק לדברי.
״נראה לך? טוב שלא לקחה את אמא שלי לסדנת ציור בכוח ושיכנעה אותה לקנות לה דפים וגואש״
את האמת שזה היה נראה מתנת יום הולדת מושלמת.
״אולי שתבוא איזה שבת אחת, נשב על כל הקיר״
אני אומרת ומסתכלת על רזיאל.
״היא הכי קטנה?״
אני שואלת למרות שהתשובה ברורה, היא הכי קטנה, יש לה אח גדול שהוא בן שבע עשרה ועוד אחות תאומה בגיל של רזיאל.
״כן, יש לי אח קטן ועוד אחות תאומה. אבל היא הכי קטנה״
רזיאל מספר.
״אחות תאומה? מה אתה אומר, דומים?״
אני שואלת.
״באופי? עולם אחר. אני תני לי מתח דרמה אקשן, היא? תני לה לחקור חיידק וזה השיא של חייה״
רזיאל מגלגל עיניים.
״היא לומדת רפואה ברוסיה, משהו כזה, עלה לי מלא כסף לממן לה את החרא הזה״
רזיאל מספר לי.
״למה מימנת לה את זה?״
אני שואלת בבילבול.
״כי ככה. בכל מקרה, יש לך פה איזה בקבוק שמפניה, משהו?״
והנה הוא מעביר נושא, ברגע הכי מעניין, בפרט הכי חשוב שלשמו אני נמצאת כאן.
״כן בטח אני אביא״
אני אומרת והולכת למטבח.
״אתה שומע? אין לי מושג איך לפתוח את זה״
אני אומרת כשאני יוצאת מהמטבח עם בקבוק שמפניה וקולטת שרזיאל כבר לא נמצא באזור.
אני מתחילה קצת לחשוש כי כאשר אני קוראת, ״רזיאל״ לא נשמע קול עונה. אני רואה את דלת חדרי פתוחה, נכנסת בחשש וקולטת את רזיאל מחזיק בתמונה שלי ושל אחותו שירן. חיכיתי לרגע הזה.
״זאת שירן, חברה שלי״
אני ממלמלת בטבעיות, ממש כאילו הכל מקרי.
״איך את מכירה אותה?״
הוא שואל אותי בחשד.
״סתם עבדנו פעם ביחד בשיפודיה והיא שאלה אותי אם אני רוצה לצאת איתה למסיבה מחוץ לעיר, היא אמרה משהו על זה שהיא צריכה לברוח ולהנות קצת״
אני מסבירה. זה היה בדיוק לפני חודשיים.
״לברוח ממה?״
הוא שאל בחוסר הבנה.
״אני יודעת, אמרה שלוחצים עליה בבית ממש ושיש מישהו שניסה לפגוע בה, שהיא צריכה קצת אוויר ושאין לה חברות כל כך״
הסברתי.
״אני יכולה להבין למה אין לה חברות״
ידיו של רזיאל מתכווצות.
״למה?״
רזיאל שואל אותי.
״כי היא נעלמה לי שם במסיבה וחזרתי כמו מסכנה באוטובוס באיזה שש בבוקר, היא נעלמה והלך לי הטרמפ לחזור״
אני מספרת.
״מאז לא ראיתי אותה,״
אני יודעת בדיוק מה קרה באותו הערב, רזיאל עלה עליה שהיא ברחה ודאג להחזיר אותה לבית ומשם לרוסיה, הישר חזרה ללימודים שלה.
״זאת אחותי התאומה,״
רזיאל אומר לי.
״אני מצטער אני אחראי על כך שהיא הלכה מהמסיבה, היא אמרה לי עלייך אבל אמרתי לה שאני כבר אדאג לחברה שלה, אבל לא באמת עשיתי את זה״
רזיאל מספר.
״יומים אחר כך החזרתי אותה לרוסיה, שנינו הבנו שבארץ היא לא מסתדרת״
רזיאל אומר.
״אז בגללך חזרתי בשש בבוקר באוטובוס וביליתי את הלילה עם הומלסים בתחנה?״
אני שואלת בעצבים.
״שוב, אני מצטער״
רזיאל אומר.
״נחמד דווקא לראות את רזיאל בוחבוט בכבודו ובעצמו מתנצל, דווקא מולי״
אני אומרת בקול נשי.
״זה לא קורה הרבה אז תעריכי״
רזיאל אומר לי ומסתובב לכיווני.
״יש לי הרגשה שזה לא קורה בכלל״
אני אומרת לו והוא מצחקק, מתקרב אלי ומצמיד את גופי אליו, הוא מקרב את ראשו אלי ואז כשאנחנו שיא הקרובים, אני אומרת,
״הבאתי שמפניה שתפתח״
הוא מסתכל עלי בבילבול ואז מהנהן לחיוב, מתרחק ממני ולוקח את השמפניה.
אני אלופה בלהרוס רגעים.
YOU ARE READING
סוכנת-בוגדת.
Actionכשהחיים לא מחייכים אלייך, את תעשי שהם יחייכו אלייך בכוח. מיאה, יתומה שעברה מפנימיה לפנימיה עם אחיה הגדול, ששניהם התדרדרו לסמים, אך כאשר אחיה עוזב את הארץ היא עושה את הצעד המשמעותי בחייה, והופכת לשומרת חוק. החיים מגלגלים ומכים אותה מכל מקום אפשרי, אב...
