סוכנת-בוגדת.

פרק 32: הוא יודע

״אז לא מעניין אותי, עד מחר בבוקר זה שם״
רזי נכנס למשרד כאשר אני מסתכלת על אחי הגדול בהלם מוחלט.
״יאלה גדליה, תעדכן אותי״
רזי מנתק את השיחה ומסתכל עלינו בחיוך.
״מה ההלם?״
רזי מבולבל.
״אלאור, תכיר זאת רק מיאה, מיאה, זה אלאור, בעל הקזינו״
אלאור?
״אז את מיאה של רזי? סוף סוף פוגשים אותך״
דולב אומר לי בחיוך ומושיט את ידו לכיווני בציפיה שאלחץ אותה.

״כן, אלאור מה?״
שאלתי ולחצתי את ידו, משחקת את המשחק ההזוי שקורה כאן.
״אלאור בטיטו, נעים להכיר״
הוא אומר לי בחיוך.
״אלאור אחראי כאן על העסקים שלי בהולנד, הכרתי אותו בתאילנד לפני שלוש שנים, נכון?״
רזי מסביר לי.
״כן״
אלאור עונה שהעיניים שלו עלי.
״הבן אדם היה גמור מהתחת, אשכרה הצליח להתפרנס מזולה שאירח שם סטלנים כמוהו״
רזי פורץ בצחוק.

״פגשתי אותו, שנה היה צמוד אלי לתחת, ככה סידרנו אותו ותראי איפה הוא היום, אה בטיטו?״
רזי טופח על הגב של דולב שעדיין מסתכל עלי בהלם מוחלט.
״כן אה״
דולב ממלמל.
״טוב מה השתתקתם לי? קום קום״
רזי הקים את דולב מהכיסא שלו, הוא קם ורזי התיישב במקומו ואני התיישבתי מולו, נצמדתי לשולחן המשרדי.
״בטיטו, אני רוצה את אברג׳ל בשדה התעופה״
הביטוי הזה שדה התעופה הוא ממש מצחיק.

״אני על זה בוחבוט״
דולב לא מוריד ממני את העיניים, אני גם הייתי מהופנטת אבל פשוט בכוח הזזתי את מבטי ממנו.
״טוב מה? תוריד תמבטים לפני שאני מוריד לך את העין ימזדיין״
רזי התעצבן ממש, כי היה קשה שלא לשים לב שדולב מסתכל עלי.
״יאלה תחפפף אלאור״
אלאור? זה השם שהוא הדביק לעצמו? שיחכה שאבא ישמע על זה, או שאולי יעקוב כבר יודע מכך?

״אני שניה רגע הולכת לשירותים״
אמרתי לרזי לאחר שדולב יצא מהמשרד ונשקתי לשפתיו של רזי.
״תחזרי מהר״
רזי קבע וענה לשיחת טלפון שקיבל. יצאתי מהדלת ורצתי אל עבר דולב שהלך לכיוון המעלית, נגעתי בכתפו והוא הסתובב אלי.
״אליאור? בטיטו?״
אני שואלת בהלם ודולב מדביק את ידו על הפה שלי ומושך אותי אל תוך המעלית וסוגר אותה.

״תסתמי את הפה שלך מפגרת״
דולב קובע.
״מה נסגר דולב? לאן נעלמת?״
אני שואלת בתקיפות.
״אל תקראי לי ככה יותר״
דולב מפציר בי.
״עבר עלי הרבה מיאה, יותר מידי. את לא אמורה להיות בכלא?״
הוא שואל בחשד.
״יחתיכת אח זין, הפללת אותי״
אמרתי לו במבט אכזרי.

״לא הייתה לי ברירה מיאה, זה היה אני או את״
ממש התירוץ המושלם.
״תמיד הגנתי עלייך, ככה זרקת אותי למשטרה? עזוב משטרה, השארת אותי לבד, כמו כלבה חייתי״
תמיד ידעתי שיום יבוא ואפגוש את אחי הגדול, תמיד ידעתי שאכעס עליו וארביץ לו, גם דימיינתי את זה, דימיינתי שהוא בא אלי הביתה ושהוא מבקש סליחה או שדימיינתי שאני טסה לתאילנד אחרי המשימה שלי וחיה איתו שם, אבל ככה? בחיים לא דימיינתי את הפגישה שלנו.
״אני מצטער מיאה, תביני אותי. אני גם אכלתי חרא, אין לך מושג כמה. אבל עכשיו אני דואג לך, דואג לנו, לעתיד שלנו. חשבתי שתישתחררי מהכלא עוד שנתיים שלוש ואז אני אפרוש מהעולם הזה ויהיה לנו בית מהכסף שחסכתי״
ממש סיפור מהאגדות.