סוכנת-בוגדת.

פרק 10: חתיך על חלל

״אז למי עושים לחיים?״
רזיאל שואל אותי לאחר שמזג לנו שתי כוסות שמפניה.
״לחיי ששרדתי לילה שלם בתחנה עם הומלסים״
אני אומרת ורזיאל מצחקק ומרים איתי לחיים. אני לוגמת מהשמפנייה המדהימה הזאת ורזיאל מסתכל עלי בשקט.
״מה?״
אני שואלת בבילבול.
״סתם, מאיפה השמפניה הזאת?״
רזיאל שואל בבילבול ומסיים בשאלה שבטח עלתה לו לראש השניה.
״סוד כמוס לפרה ולסוס״
אני עונה ומצחקקת.
״מכולת שולה, יפה״
רזיאל מוריד את הפיתקית מהשמפניה ושנינו צוחקים צחוק מתגלגל.

״אם היינו אצלי, סביר להניח שהייתי מוציא לך ווסקי מחול״
רזיאל מעדכן אותי.
״אצלך? בבר כאילו?״
אני שואלת בתמימות.
״בבית שלי, מצחיקה״
רזיאל אומר.
״אתה גר לבד אדון בוחבוט?״
אני שואלת בחיוך ממזרי.
״אם אגיד לך את מבטיחה שאת לא זורקת אותי?״
רזיאל שואל ואני מהנהנת, לוגמת מהכוס שמפניה ואומרת,
״מבטיחה״
אני קורצת עין.

״אני גר עם אמא שלי, ואחים שלי הקטנים״
אני כבר יודעת רזיאלי, אך עדיין אני פורצת בצחוק מתגלגל.
״מה כאן נפרדות דרכנו?״
רזיאל שואל בחיוך.
״לא, מה פתאום, זה דווקא סקסי שבחור כמוך חי עם אמא״
אני אומרת במבט פלרטטני.
״וואלה? בחור כמוני?״
הוא מסתכל עלי בשאלה.
״אתה יודע, לפי מה שמספרים קצת כל העיר משקשקת ממישהו שעדיין מכין כריך לאחותו לבית ספר ולא מביא בנות לבית שאמא לא תכעס מהרעש״
אני קורצת לו עין.

״בקיצור מבחינתי, סקסי רצח, למה פעם בנות זרקו אותך בגלל זה?״
אני שואלת בסקרנות.
״מה נראה לך? ברור שלא״
רזיאל ממלמל.
״באמת את חושבת שזה סקסי?״
רזיאל שואל אותי בקריצה.
״לא״
אני והוא פורצים בצחוק.
״חשבתי גם על לזרוק אותך, אבל אתה חתיך מידי״
אני אומרת כאשר אנחנו נרגעים.

״עכשיו אני יכול למות בשקט, אם את אומרת״
רזיאל אומר בביטחון ומחייך אלי לא לפני שהוא לוגם מהשמפניה.
״מה למה?״
אני שואלת בציחקוק.
״כי את אומרת כאן שאני חתיך על חלל״
רזיאל עונה בביטחון ובאדישות.
״לא מר בוחבוט, אתה מעלה לעצמך, אמרתי חתיך מידי״
אני מציינת ופורצת בצחוק מסטול ומתגלגל.
״נו ומה זה חתיך מידי? חתיך על חלל״
רזיאל קובע.

״לא ולא״
אני מצחקקת ומרכינה אליו את ראשי.
״כן וכן״
רזיאל נראה פיקח מידי יחסית אלי, שאני כבר מרגישה את הראש שלי מסתובב.
״לא לא לא, אתה לא״
אני כבר לא שמה לב למה שאני אומרת, כי אני מתנפלת עליו בנשיקה סוערת ופרועה.
אני פשוט עולה עליו עם כל גופי בחושניות והוא תוך כדי מוריד חולצה ופותח חגורה.

זהו זה, רזיאל בוחבוט הולך להיות שלי, ללא ספק.

הוא מכניס את ידיו מתחת לחולצה שלי ומחפש את הסוגר של החזיה שבשניות נפתח ואני מרגישה את החולצה נשלפת ממני בקלות, הוא יורד בנשיקות קטנות לחזה שלי ואני מרגישה הרגשה מדהימה שבחיים לא חשתי בה.
״את מושלמת״
הוא ממלמל ומוריד את המכנס השחור שלי ומשכיב אותי על הספה שהפעם הוא מעלי.
השפתיים שלו יורדות הישר לברך שלי, שהוא מתחיל לנשק אותה ולעלות לאט לאט ולגרום לי לצמרמורת לא נורמאלית, הוא מגיע לחוטיני, מוריד אותו בעדינות שהוא מסתכל על פני, חוקר אותן.