פרק 42: איחרת,

753 84 15
                                    

לפני שתעירו לי- אני מצטערת ששוב השם ׳שון׳ נמצא על האדם ה׳רע׳ בסיפור... בחיי לא התכוונתי זה פשוט יצא כך וגם אין אף שון בחיים שלי שאני מכירה או שונאת... באמת אז זה לא אישי נגד השם ופשוט פוקס ממש... (לאלו שלא יודעים- בסיפור ׳בואי,׳ הדמות שון קבלו היא כביכול ה׳רע׳)

-
למחרת בבוקר השיעמום היה לא נורמאלי, הרגשתי שאני מתחרפנת באופן אמיתי. זה אפילו יותר נורא שרזי נעל אותי בבית שלי, כי לפחות שם הייתי עם טלפון ודיברתי מלא עם יעקוב ושרון. מה עכשיו אני אמורה לעשות?.
באמת מעניין אם בכלל מישהו שם לב שנעלמתי, אני בטוחה שיעקוב ציפה שאגיע אתמול בערב בשביל לפגוש את דולב, אבל הוא ידע אני לא מתכוונת להגיע ובטח כשלא הגעתי הוא התבאס ממני ואמר לעצמו לא לדבר איתי עד שאני לא יוצרת קשר, בשביל שהאגו שלו לא יפגע.
אבל חבל שהוא לא יודע שגם אם הייתי רוצה לבוא לפגוש את דולב, אני נמצאת בתוך כלוב.

״אולי אשאר לעזור לך? גם ככה משעמם לי״
אמרתי למנקה שבדיוק נכנסה לחדר ואיתה גם שני שומרים שהיו צריכים להעביר אותי בסודיות לחדר אחר.
״אני מצטערת מתוקה, אבל מר שון לא אוהב שהנשים שלו עובדות״
המנקה הייתה נראת מפוחדת קצת.
״נשים שלו? יש לך בילבול, אני לא האישה של שון, אני האישה של רזיאל בוחבוט. תאמיני לי, שון ישמח שאני אסבול קצת בניקיון הוא שונא אותי״
לא שיקרתי לה.
״גברתי את צריכה לעבור חדר, זו בקשה ישירה מהבוס״
השומר הענק התערב ואני גילגלתי את עיני.
״ניסיון יפה אבל תודי,״
אמרתי בחיוך למנקה שהסתכלה עלי כאילו אני חייזר.

השעות חלפו להן והנה הערב הגיע לו שוב, איתו גם הארוחת צהריים שמיד אחריה לא אחר משון אברג׳ל הופיע בחדרי ואפילו לא חשב להודיע לי על כניסתו.
״ואם הייתי עירומה?״
שאלתי מבלי להסתכל עליו בקול מעוצבן.
״אל תדאגי, ראיתי יותר מידי גופות בחיי בשביל לא להתלהב מהגוף שלך. בסופו של דבר לכל הבנות יש אותם איברים״
הוא כל כך טועה.
״הייתי מגישה תלונה על הטרדה״
אמרתי במבט קטלני.

סוכנת-בוגדת.Where stories live. Discover now