סוכנת-בוגדת.

פרק 24: דומה לה

״כל כך דומה לה״
אני כבר איזה רבע שעה יושבת מול אלבז בשקט מוחלט בזמן שהוא סוקר את הפנים שלי בקפידה.
״כן, אממ״
אני אומרת בשקט.
״באתי בשביל שתסתכל עלי? או מה?״
אני שואלת בבילבול.
״גם״
אלבז עונה לי ברוגע.
״עברת חיים קשים. אני מצטער״
אלבז אמר לאחר עוד שתיקה מותחת.

״זה בסדר, אתה לא אשם״
אני אומרת בחוסר עניין.
״בוודאי שאני אשם, העדפתי לחיות לבד ולפתוח דף חדש, להתעלם מהעובדה שיש לי שני ילדים יפים״
אלבז מתחיל לספר ואותי זה משעמם כל כך אז אני קוטעת את דיבוריו ושואלת בביטחון.
״בשביל מה קראת לי?״
אם אני אמות היום, מה זה משנה אם עכשיו או עוד שעה?
״אח שלך, דולב אלבז. השתקם ממש נפלא בתאילנד, פתח לעצמו שם זולה, מתארחים אצלו שם. יפה״
הוא מתעלם מהשאלה שלי.

״כן, הוא לא כל כך מעניין אותי״
אני קובעת.
״ואני יכול להבין למה״
אלבז מציין.
״חקרת עלי יותר מידי טוב נכון?״
אני שואלת בכנות ואלבז מהנהן.
״יותר מזה, שמתי עלייך מעקב וגיליתי מה עשית כל הסופש הזה״
אני מחייכת אל דבריו, מחייכת אל המוות שלי.
״את יודעת, אצלנו בעולם הפשע, את נחשבת כבוגדת״
הוא יודע.

״כביצה רקובה, כשמאלנית מסריחה, כערביה זונה״
הוא ממשיך עם הדימויים ואני שותקת.
״סוכנת עלק. את בוחבוט את מנסה להפיל?״
אלבז שואל אותי בקול חודר.
״אני יכול להבין, הבן זונה שולט בעיר המסריחה הזאת.״
אלבז אומר במרירות.
״שולט גם בי״
אלבז מוסיף ואני מסתכלת עליו במבט שואל.
״אומנם גידלתי אותו קצת, אבל זה לא מונע ממנו להיות כאוייב בשבילי. אני לא אתנגד אם הוא יכנס לכלא״
אלבז מוסיף.

״מה?״
אני שואלת אותו בפליאה.
״חשבת שאני ארצח אותך?״
הוא שואל אותי בציחקוק ואני מהנהנת.
״את הבת שלי מיאה, מתוך כבוד לאילנה, אישה שבאמת אהבתי. אני לא ארצח אותך גם אם תתחתני עם ערבי״
אני מופתעת מהמילים שיוצאות לו מהפה.
״ידעתי שאת סמויה ברגע שהבנתי שאת משקרת לגבי הגיל שלך. פשוט רציתי לוודא לגמרי״
אלבז מוסיף.

״אני חייב להודות שעשית עבודה טובה. בכל זאת, פחות מחודש וגרמת לרזי לריב עם חברים שלו״
אני לוקחת לעצמי כמה רגעים להבין שאלבז לא מתכוון להרוג אותי ולהפך, הוא בעד להפיל את רזי.
״אז מה הכוונות שלך?״
אני שואלת במבט מבולבל.
״את תמשיכי במה שאת עושה, אני אמשיך במה שאני עושה. פשוט, כל דבר חדש שאת מגלה על בוחבוט, עובר קודם דרכי ורק אחר כך אצל הכחולים״
אלבז מסתכל עלי במבט רציני.
״אתה מתכוון לספר שאני הבת שלך?״
אני שואלת בסקרנות.

״לא. נשאיר את זה בנינו לבנתיים, אבל אני כן רוצה לשמור איתך על קשר ולדאוג לך״
לדאוג לי? עשרים ושתיים שנה לא ידעת מי אני בכלל.
״אז מבחינתי את תמיד מוזמנת לכאן מיאה, לא משנה מתי ולמה. אני גם אשמור עלייך, אם מישהו פוגע בך אני אטפל בזה. אם רזיאל יפגע בך, אני אהרוג אותו״
אלבז נראה נינוח, אך ידעתי שבתוכו מתחוללת סערה.
״יעקוב, אני לא רוצה את הקשר הזה״
אני קובעת.
״אני לא שואל״
אלבז מחייך אלי ברוגע.