אם אתם תוהים, אני לא יודעת פעם בכמה זמן אעלה פרק. אני ספונטנית בטירוף🤪
*
מיד כשתלמה התיישבה במקומה, המורה לתנ"ך נכנס לכיתה והתחיל להתעצבן על כך שחסרים מלא תלמידים.
"...אני יודע שלא אתם הבעיה, אתם אלה שכן באו, אני יודע. אבל איך אני אכעס עליהם אם הם לא פה?!" ואז הוא קלט את תלמה במבטו, מולל את זקנקנו בידו ושאל בישירות, "מה, מי את?"
"אני תלמה, אני חדשה פה," היא אמרה. אם גם הוא ישאל אותי מאיפה אני, אני - אני -
"מממ, תלמה, מאיפה את?"
תלמה כמעט הטיחה את ראשה בשולחן.
השיעור עבר על תלמה בצורה מוזרה משהו. היא בהתה בתמונה של מגילת העצמאות שהייתה תלויה מולה, ודרכה ראתה בבואה עמומה של רום שישב מאחוריה.
היא בחנה אותו בתשומת לב.
הוא נראה לה ממוצא ים תיכוני. צרפתי? אולי איטלקי? שאלה את עצמה. העיניים שלו, שהיו כחולות לחלוטין, היו מפתיעות למדי מאחר ששובצו בתוך פנים שחומות למדי. זיפים קצרים ומעט מבולגנים קישטו את צדי פניו, את שפמו ואת סנטרו. הוא היה רזה ולא שרירי, אבל גם לא שק עצמות, כפי שחשבה לעצמה תלמה.
שיערו היה כהה ולא קצוץ. קמט היה במצחו כשהוא הקשיב ברצינות רבה למורה.
"ירושלים," ענה פתאום רום מאחוריה והקפיץ אותה.
"נכון," אמר המורה ומולל את זקנו בידו. "ירושלים היא הסוכה שבכרם. מישהו יודע למה כינו אותה ככה? תלמה?"
"אני... לא ממש יודעת," אמרה תלמה. הייתי צריכה להקשיב. עכשיו הוא ישנא אותי וייתן לי ציון מגן נמוך.
"רוצה לנסות לנחש?"
לא, התפתתה תלמה לומר. אבל ציון המגן שלה היה יקר לה מדי. "אממ... אולי כי... היו עולים לרגל לירושלים בחג סוכות?"
המורה החניק צחוק. רום לא החניק אותו.
תלמה התקשחה. אבל אחרי רגע היא הפשירה. באמת עברתי גבול חדש של פתטיות, היא חשבה וצחקה כעת עם עצמה, ולא על.
"סוכה בכרם היא בודדה וזמנית. כך גם ירושלים תהיה לאחר החורבן."
"אההה," אמרה תלמה כשהמורה הביט בה במבט חודר.
המורה המשיך לדבר ובלי משים מחשבותיה של תלמה החלו נודדות שוב. עיניה מצאו את השתקפותו של רום והיא המשיכה לבחון אותו.
היא ראתה אותו כותב משהו במחברת. נראה היה לה שהוא מחפש מילה כשהוא גירד בראשו והרים את ראשו למעלה, והגרוגרת שלו בלטה פתאום. ואז הוא גחן בחזרה מעל הדף וכתב במרץ, כאילו מצא את המילה שחיפש. שפתיה של תלמה נמתחו לחיוך קטן, היא הרגישה שותפה להצלחתו במציאת המילה.
לפתע היא גילתה שעיניו של רום נעוצות בה דרך ההשתקפות. היא נבהלה והשפילה את ראשה, ואז הרימה אותו שוב וחייכה לרום שעדיין הביט בה. הוא השיב במעין חיוך.
---
אדם הגיע לביתו נרגש. מי זאת הנערה הזאת? שאל את עצמו בלי הרף. שיערה השחור ועיניה הזהובות היכו בו. היא מצאה חן בעיניו מאוד. אבל יותר מזה, היא הזכירה לו משהו. אבל הוא לא ידע מה.
"תלמה," הוא לחש, רק כדי לשמוע את השם נישא באוויר העולם. "תלמה."
היא אפילו הסתכלה עלי יותר זמן מאשר על השאר, חשב כשתקווה מפעמת בלבו.
לאדם לא הייתה חברה אף פעם, אבל זה לא מנע ממנו להתאהב כמה וכמה פעמים. זה פשוט אף פעם... לא הסתדר.
הייתה פעם אחת שהוא לא העז לומר לנערה שהוא מחבב אותה, כי הוא פחד שבכך יאבד גם את ידידותה. ואז מחופש גדול אחד היא פשוט לא חזרה והתברר שהיא עברה דירה.
הייתה גם מישהי שהוא חיבב מאוד, ובדיוק כשבא לומר לה את זה - הבין שהוא כבר לא באמת מאוהב בה אלא רק התרגל לחשוב שהוא כן. הוא הודה בלבו שלא אמר לה דבר.
והייתה אחת... אבל הוא לא אהב להיזכר במקרה הזה. היא הייתה בחורה מאוד ישירה, והיא אמרה לו בפנים, ליד אחת מחברותיה, שהוא "שמן מדי" ושהיא "לא נמשכת אליו". אדם לא ידע מה לומר והיא הלכה משם.
אז הוא התחיל דיאטה, אבל החליט שזה לא שווה לסבול בשביל נערה כל כך שטחית, והפסיק את הדיאטה.
מאז אותו מקרה, אדם והנערה ההיא מתעלמים זה מזו באופן מקצועי כמעט.
אדם הביט עכשיו במראה. שיערו ועיניו היו באותו צבע בדיוק, צבע שוקולד. איכשהו הוא כבר לא היה כל כך שמן. אבל עדיין, טוב, אין קסמים בעולם, והוא נשאר במשקל גבוה מהממוצע.
הוא מעך את לחייו בהתנדנדות בין השלמה עצמית לבין חוסר שלמות עם עצמו. אי אפשר לומר שמשקלו העסיק אותו יומם וליל, אבל הוא ללא ספק היווה נקודה רגישה עבורו.
יש לי סיכוי עם תלמה? הוא שאל את עצמו, מסב את ראשו מהמראה.
למחרת אדם קם בבוקר עייף. כשהוא לבש מכנסי ג'ינס וחולצה קצרה, הוא חשב עליה. ובזמן שהוא אכל קערת דגני בוקר מתוקים עם שוקו, הוא לא הפסיק לתהות, מאיפה היא מוכרת לי?!
---
תלמה הלכה בעקבות רום לשיעור מתמטיקה. שניהם היו בחמש יחידות.
"אז," אמרה תלמה תוך שהיא מורחת וזלין על שפתיה וממהרת להדביק את צעדיו של רום.
"אז," ענה רום כאילו זאת תשובה מקובלת.
תלמה פלטה צחוק. "מה שם המשפחה שלך?"
"רומאנו."
"רציני?" תלמה פרצה בצחוק.
"מה הבעיה?" נעלב רום.
"רום-רומאנו!" קראה תלמה בהומור. רום הביט בה וראה שעיניה מביטות בו בחיבה. "זה כמו שיקראו לי, תלמה-תלמנו!"
רום הצטרף לצחוקה. "אהה, אף פעם לא חשבתי על זה."
"ברצינות?" תלמה החלה להירגע מצחוקה. "רומאנו זה... ספרדי?"
"איטלקי."
"ידעתי!"
"מה?"
"כאילו, אתה נראה איטלקי."
רום המשיך לנסות להבין האם היא יורדת עליו או לא, כפי שעשה מתחילת השיחה. ותלמה חשבה שיחסית ליום השני בתיכון חדש, היא מסתדרת לא רע.
*
אל תשכחו ללחוץ על הכוכב!
YOU ARE READING
תיכון חבצלת
Romanceחדש! --- הספר עוסק באהבה, דימוי עצמי, חברות, התבגרות, קנאה, זוגיות, לימודים - כל הדברים, בעצם, שתלמיד כיתה י"ב מתמודד איתם... ועוד קצת. הספר בתהליך כתיבה. אני מקווה שתתחברו לסיפור מהמקום שלכם ותאהבו אותו❤ ואשמח לקבל כל הערה, הארה, דירוג וחוות דעת. 3...
