תיכון חבצלת

6. מי הכי יפה

מוצאי עצמאות שמח! מקווה שנהניתם (אני כן)🥰
מוזמנים לקרוא את הפרק החדש, להגיב מה אתם חושבים ולתת לי כוכב🌟 ואם לא אהבתם אז לכתוב למה, שאני אדע! תודה💋

*

נראה שכיתה י"ב-1 אהבה את המשחק ההוא, כי כשגלי נכנסה לכיתה כעבור ימים ספורים, היא ראתה קבוצה קטנה של נערים ונערות שעוסקים בו שוב.

"אני מצטרפת!" קראה והתיישבה מול רום, כי לידו לא היה מקום.
אוראל, הנערה כהת העור שהשתתפה גם בפעם הקודמת, תפסה פיקוד והסבירה לה מי שואל את מי, ואז היא עצמה שאלה, "תלמה - מה את חושבת על... רום?" היה נדמה לה שיש משהו בין תלמה לרום, והיא רצתה לדחוק אותה למצב כזה שהיא תבין האם זה באמת כך או שלא.
העניין היה פשוט: אוראל שנאה להרגיש שמשהו נסתר מעיניה.

תלמה צחקה. ברצינות? שאלה את עצמה. זה הוגן בכלל?
"בכנות," אמרה אוראל בחדות כאילו קראה את מחשבותיה.
"אני - " בכנות, תלמה, היא אמרה לעצמה. היא לחלחה את שפתיה ואז אמרה כאילו העניין לא נוגע לה כלל: "הוא נראה נחמד, חכם."
רום הרים את גבותיו הכהות בשעשוע מהול בעלבון קל. "זה כל מה שיש לך להגיד עלי?"

תלמה הביטה בו. אני לא יכולה להגיד לך שאתה נראה טוב לדעתי, כי יש לי חבר וזה יתפרש בצורה רעה, חשבה. אני גם לא יכולה להגיד לך שנעים להיות לידך, שוב, כי יש לי חבר וזה יישמע לא בסדר.
"כן, זהו," שיקרה תלמה והעבירה את מבטה לגלי שיושבת לצדה, כאות לכך שהגיע תורה.

"גלי," רום שאל ועיניו נעו בין המשתתפים. "עם כמה אנשים התנשקת?"
גלי מיששה את שיערה הצהוב. "שניים," היא חייכה לרום, מנסה להעביר לו מסר סמוי שאומר, ואני אשמח אם אתה תהפוך את זה לשלושה.

בין אם רום הבין ובין אם לאו, הגיע תורו של רון הממושקף שהפנה שאלה לאוראל, מנוסחת בלשון מליצית מעט. "מה דעתך על תלמידתנו החדשה?" והוא החווה על תלמה בסנטרו.
"תלמה?" היא הסתכלה עליה בלי חיבה יתרה. אני לא מחבבת אותה, היא ידעה פתאום בבירור. "אני עוד לא מכירה אותה."
תלמה לא ידעה איך להגיב.

"טוב, רון, תיתן אתה את השאלה לרום כי אנחנו מספר אי זוגי של משתתפים," אוראל ניהלה את המשחק ביד רמה.
רון חייך כחוכך בדעתו איזו שאלה זדונית לנסח הפעם. "רום, מי מהבנות במעגל הכי יפה בעיניך?"

תלמה הרגישה פתאום להוטה שרום יבחר בה. מה אכפת לך? שאלה את עצמה. הטעם שלו לא אומר כלום. את יודעת שבן אוהב אותך הכי הרבה וחושב (משום מה) שאת יפהפיה. זה אמור להספיק לך, תלמה! דקירת אשמה מפלחת את לבה.

"אה..." רום צמצם את עיניו וסקר את שלוש הבנות בתשומת לב שהביכה את תלמה. "אולי תבחר שאלה אחרת?" הציע. "כולן כאן פשוט יפות מדי," הוא טען כשרמז לצחוק בפניו.
רון התעצבן. "אתה מכיר את החוקים. תענה!"
"אההה..." רום השמיע צליל ארוך ומהורהר בעודו סוקר אותן, ואז הפנה את מבטו לברכיו. "אה... גלי."

גלי כמעט קיפצה מרוב אושר. הוא חושב שרני יפה! חשבה לעצמה בהתלהבות. "אוה, תודה, רום, לא היית צריך!" היא חצתה את המעגל הקטן ונפלה על צווארו בחיבוק.
"בכיף," רום אמר בחוסר נוחות מורגש. גלי העדיפה שלא לחוש בו.

תלמה מיהרה למחוק את ההבעה הפגועה מעל פניה, בטרם איש מהם יראה. היא לא יכלה להסביר, גם לא לעצמה, מדוע היא כל כך רצתה שרום יגיד שהיא הכי יפה. היא הרגישה שזה יותר מאשר עניין של אגו, וממילא הביטחון העצמי שלה לא נסמך כמעט על מראה החיצוני. מצד שני, היא גם הייתה משוכנעת ביציבות מערכת היחסים בינה לבין בן, החבר שלה. דמותו עלתה לנגד עיניה, מעוררת בה צביטת געגועים. כבר שלושה שבועות לא התראתה איתו.
אז למה זה כל כך מפריע לי? היא תהתה בגרון חנוק.

"תלמה..." אמרה אוראל, ותלמה הבינה שתורה של גלי עבר מבלי ששמה לב מרוב ששקעה במחשבות, וכבר הגיע תורה שוב. "את מי את יותר אוהבת, את אבא או את אמא?"
הם לא רציניים, חשבה תלמה וחשפה את פניה מהשיערות השחורות שכיסו אותן. "אני..." ניסתה לומר, אבל גילתה שקולה יצא חנוק. היא ניקתה את גרונה וניסתה שוב. "אני - " ושוב, קולה יצא רועד וחלש. "סליחה," היא מלמלה ויצאה מהכיתה בצעד כושל.

היא נעצרה כמה מטרים מהכיתה, באחת הפניות שבהן איש לא עובר, התיישבה וחיבקה את ברכיה, נותנת לשיער לכסות את פניה הלחים מזיעה קרה. למה, שאלה את עצמה בתחושת בהלה, למה, למה זה כל כך מפריע לי?! עד כדי כך שאני לא מסוגלת לדבר נורמלי! מה יש לי?!
היא שפשפה את עיניה בידיה וחזרה לכיתה כדי לקחת את התיק שלה וללכת הביתה. אני כנראה חולה, חשבה. שיעול שתקף אותה פתאום גרם לה להאמין בכך עוד יותר.

כשתלמה יצאה מהכיתה, גלי קימטה את מצחה. תלמה מאוהבת ברום? היא תהתה. גם אם כן וגם אם לא, היא חשבה בגאווה, רום מעדיף אותי.
רום, שלא ניחן בחוש השישי שיש רק לבנות, מיהר לשלוף כדור אקמול וללכת אחרי תלמה כדי לתת לה אותו. מאחר שלא מצא אותה חזר לכיתה והמשיך במשחק עם הנותרים, מקווה שתלמה לא מעולפת באיזוהי פינה נידחת.

כאשר חזרה תלמה ולקחה את התיק שלה, רום נעמד על רגליו והושיט לה את כדור האקמול.
"תודה," אמרה תלמה והסתכלה עליו כמה שניות. "אני באמת חושבת שאני חולה."