שלום לכם קוראים יקרים! קריאה נעימה ותרגישו חופשי להעיר על כל דבר, קטן ככל שיהיה!❤
*
אדם יצא מהשירותים ופיזם לעצמו בהיסח הדעת שיר מסוים, כשמחזה צובט-לב הופיע מולו: נערה יפהפיה ממהרת לכיוון היציאה ממבנה התיכון כשדמעות עומדות בעיניה וגורמות להן לנצוץ כרסיסי יהלומים.
זה לפחות מה שאדם חשב כשראה אותה.
הוא לא הספיק לחשוב ופשוט רץ אליה. "תלמה!"
היא הסתובבה אליו והוא חזה בעיניים פעורות בעיניה הנעוצות היישר בשלו. "אה - אני - "
היא בהתה בו.
"אני - את בסדר?"
היא המשיכה לבהות בו.
"ת... תלמה?" הוא העז לומר את שמה.
"אתה מהכיתה שלי, נכון?" היא שאלה.
"כן, כן," אדם הנהן במרץ. כעבור רגע הוא שאל שוב, "את בסדר?"
"אני בסדר, כן," תלמה ניסתה להאמין בזה בעצמה. "פשוט כנראה קצת חולה."
"אוי..." אדם נראה עצוב באמת וזה קצת הבהיל את תלמה.
"אני בסדר, הכול טוב, תודה על הדאגה," היא אמרה חלושות והלכה. אדם נותר קפוא על עומדו כמה שניות, ואז נשף את האוויר שהיה כלוא בריאותיו והתחיל בביקורת עצמית. למה לא פיתחת איתה שיחה יותר ארוכה? למה לא הצעת לה אקמול? ולמען השם, אדם, למה גמגמת?!
אדם מקשיח את שרירי לסתותיו, נחוש להישאר חזק, וצועד לשירותים שכן מרוב לחץ הוא כבר ממש היה צריך להתפנות. לאורך כל הדרך לשם, עיני החתול של תלמה מרצדות מול עיניו שלו, מהפנטות, מכשפות.
היא כישפה אותי.
---
"אורי..." טופז לוחשת לאוזנו. "רוצה לראות אותי מופיעה הערב?"
"יפה שלי, אני רוצה תמיד לראות את היופי שלך, את יודעת את זה," הוא נשק לה. הם ישבו במסעדה נחשבת וחיכו שסלט הפירות של טופז ועוגיית השוקולד של אורי יגיעו.
טופז דחפה אותו ממנה. "אז תיסע איתי לתל אביב הערב."
"אה - זה בתל אביב?" פתאום נראה שאורי לא כל כך להוט לראות את בת זוגו "תמיד".
"כן, בחוג שלי. מה, אתה לא רוצה?" טופז זייפה קול פגוע.
"חיים שלי, אל תבכי - "
כאילו שהייתי בוכה, לגלגה טופז בלבה אבל המשיכה בהצגה. את צריכה שהוא יבוא, היא אמרה לעצמה.
"אני רוצה שתראה אותי מופיעה," היא אמרה בקול רך והביטה לתוך עיניו. "זה הדבר שאני הכי רוצה בעולם."
"הו..." אורי נראה מעורער לרגע. "הערב דווקא?"
"הערב יש מופע קטן שעבדנו עליו כמה שבועות."
"מופע קטן?" אורי ניסה להתחמק. "לא עדיף שאני אבוא למופע גדול?"
טופז הרימה גבה. "בסדר. בעוד שבועיים זה קורה - המופע הגדול של אמצע השנה. אנחנו עובדים עליו במקביל, האמת, כבר שלושה חודשים."
היא העדיפה שהוא יבוא למופע הקטן, כי אליו מוזמנים פחות אנשים ותהיה לה אפשרות להגשים את התוכנית שלה. אבל בעצם... היא חושבת לפתע, חיוך קטן מפציע על פניה, אולי עדיף שהוא יבוא למופע הגדול. בו אני איראה במלוא הדרי...
"מה זה, טופי, את מרוצה, אני רואה?" אורי שאל בהקלה.
"בטח שאני מרוצה," היא אמרה בקול מתוק כדבש. "הרי אתה תבוא לראות אותי!" והיא משכה אותו לנשיקה נוספת.
---
תלמה שכבה על מיטתה. כאב לה הראש. לפתע התגעגעה לבן, שאיתו לא התראתה כבר כמה שבועות, ולא דיברה מעל שבוע. היא התקשרה אליו בשיחת וידאו.
פניו הופיעו על המרקע.
"בן!" קראה תלמה. כמה זמן לא ראינו אחד את השניה, חשבה בתמיהה.
"תלמה! מה שלומך?" הוא נשמע עייף.
"בסדר," היא שיקרה.
"את לא נראית כל כך בסדר."
הוא תמיד שם לב, חשבה תלמה בחמימות.
"טוב, אני לא מרגישה טוב כל כך."
"פיזית או נפשית?"
"אמ - "
"כן?"
"אני לא יודעת."
"מה קרה?"
"אני לא יודעת."
"טוב... אז מה אני אמור לעשות אם את לא אומרת לי מה קרה?"
"אמרתי שאתה צריך לעשות משהו?" התעצבנה תלמה.
"מה את רוצה?"
תלמה נעצה מבט במסך הפלאפון, שעליו נמרחו פניו של בן.
"כלום."
"יופי."
תלמה הביטה בו בחוסר אמון. "מה יש לך?"
"מה יש לך?" הוא השיב לה.
הוא חזר אחרי עכשיו? התפלאה תלמה. "מה אתה, תינוק?"
"טוב, תלמה, בואי נירגע."
"תירגע אתה!"
בן שתק.
"בן?"
"סליחה," הוא אמר.
"סוף סוף - "
"כנראה את בתקופה הזאת של החודש. לא הייתי צריך לקחת את העצבים שלך ברצינות."
תלמה פערה את עיניה. לא לימדו אותו באיזה חוברת הדרכה לבנים מתבגרים, שהדבר הכי גרוע לומר למישהי הוא שהיא עצבנית בגלל זה?! וחוץ מזה, חשבה, אני בכלל לא ב -
העצבים השתלטו עליה. "תשתוק, בסדר?" היא סיננה.
בן עטה על פניו ארשת נכנעת. "אני לא יכול לדבר איתך ככה. תתקשרי כשתתנרמלי." הוא חיכה לאישורה.
תלמה הנידה בראשה בתדהמה וניתקה לו.
היא נשכבה על מיטתה וכיסתה את פניה בידיה, והרגשתה הרעה רק החריפה.
היא הרגישה רע כל כך שהתחשק לה להקיא. היא ידעה שהמקור להרגשותיה הוא נפשי ולא פיזית, גם אם לא ידעה לשים את האצבע על הסיבה המדויקת.
לבסוף לקחה את הפלאפון שלה בידיה בשנית, וחייגה. אבל הפעם לא לחבר שלה, כי אם לאחת התלמידות מכיתתה.
מאז יומה הראשון בבית הספר, תלמה התרועעה בעיקר עם מספר תלמידים ספציפיים, ביניהם רום, מדלן, אוראל ורון. לפעמים גם גלי הצטרפה לקבוצה.
אבל הייתה עוד נערה בכיתה שתלמה חשה אליה הערכה וקשר מיוחד; וזו הייתה לא אחרת מאשר טופז, שנתפסה בעיני תלמה כמנהיגת השפוטות מלאת הביטחון העצמי. תלמה אף פעם לא הייתה מאלה שחוששים מהתלמידים הפופולריים, והיא דווקא ראתה בטופז כמה תכונות ראויות להערכה. היא שוחחה איתה מספר פעמים, והיה נדמה לה שגם היא מחבבת אותה.
ובעיקר: תלמה הייתה מוכנה להתערב שטופז מבינה בבנים יותר מכל אחת אחרת בכיתה.
ועכשיו, תלמה הייתה זקוקה נואשות לעזרה בעניין הזה.
"הלו?" נשמע קולה הנשי של טופז מעבר לקו.
YOU ARE READING
תיכון חבצלת
Romanceחדש! --- הספר עוסק באהבה, דימוי עצמי, חברות, התבגרות, קנאה, זוגיות, לימודים - כל הדברים, בעצם, שתלמיד כיתה י"ב מתמודד איתם... ועוד קצת. הספר בתהליך כתיבה. אני מקווה שתתחברו לסיפור מהמקום שלכם ותאהבו אותו❤ ואשמח לקבל כל הערה, הארה, דירוג וחוות דעת. 3...
