תיכון חבצלת

24. קבלת התפקידים

חודש חלף לו.
מאז המקרה הדרמטי עם רום וולדימיר, היה אפשר לשער שהם יתקרבו, אבל מרוב מבוכה של שני הצדדים הם מיעטו כעת לדבר.
המשטרה יצרה איתה קשר ועצרה את ולדימיר, וכעת התנהלו הדיונים על העונש הצפוי שלו. כן, התברר שאת העובדה שהמפקח המחוזי הוא אח שלו, בדה ולדימיר מלבו.

תלמה הרגישה שאפילו לא הודתה כראוי לרום על כך שהוציא אותה מהתהום האפלה ששהתה בה, והציל אותה מהמורה הזה. אולם היא לא הייתה מסוגלת לפנות אליו. כאשר אפילו רק חשבה עליו, החלה לחייה להתלהט כשנזכרה איך נישק את חבלותיה.

לכן היא החלה בחודש האחרון לשבת בצד השני של הכיתה, ליד מדלן, הנערה הצרפתייה השמנמונת. הקשר ביניהן התהדק ככל שהקשר בין תלמה ורום נרפה. היא כמעט שלא החליפה איתו מילה מאז.

"...ואז אמרתי לו, 'בטח!' והוא הסתכל עלי כמו משוגעת!" מדלן סיימה את סיפורה בציפייה שתלמה תתפקע מצחוק, אך מצאה אותה מביטה בזרועה בעיניים מצומצמות. "תלמה?" שאלה במבטא צרפתי. "הקשבת לי בכלל?!"
"כן, כן, חה-חה. אבל מדלן, מה זה החורים האלה? בבקשה תגידי לי הפעם!" היא החוותה בראשה על שורת חורים קטנים שעיטרו את קו התפר של השרוול.

מדלן הזדעפה ואז עיניה הושפלו, כמו בכל פעם שתלמה העלתה את נושא החורים שיש בבגדיה.
"מה זה משנה לך?" שאלה, מרירות מה בקולה.
"איזה סוד אפל את כבר יכולה להסתיר?" תלמה שאלה בגלגול עיניים.
"אל תזלזלי. גם את הסתרת סוד אפל."
תלמה נעצה בה מבט.
"ולדימיר."

"הבנתי את זה. אבל תהיי בשקט, רק לך סיפרתי ואני לא מעוניינת שכולם ידעו על זה."
"בסדר, בסדר," מדלן הרימה את ידיה בהכנעה, שמחה על כך שהצליחה להסב את השיחה לנושא אחר. "אבל אני בטוחה שחושדים שוולדימיר עשה משהו מלוכלך. טוב, הם טועים, הוא עשה משהו מטונף. אבל הבנת."

"מה? למה את בטוחה שכולם חושדים בו?" שאלה תלמה, מבוהלת על שהסיפור יחשף.
מדלן הביטה בה בהבעה שאומרת, "נו, באמת."
תלמה הרימה גבה לעומתה ומדלן הסבירה, "הוא פשוט נעלם יום בהיר אחד ומסתובבות שמועות שאחד התלמידים ראה שוטרים שלוקחים אותו מהבית שלו."
"אהה." תלמה קימטה את מצחה. רק שלא יגלו על מה שעשה לי, חשבה באימה. אני מתביישת.

---

טופז חזרה מבית הספר, ממוקדת מטרה. היא הגיעה לביתה והחלה להתאמן על התפקיד שקיבלה. הפעם, כך הסביר לה המדריך, אין בהצגה תפקיד מרכזי כל כך כמו בהצגת המחצית, כי הורים רבים התלוננו שאת ילדיהם כמעט שלא ראו על הבמה. "מה לעשות שחלק מהם גרועים," הוא אמר, אדיש למצוקתם, וטופז הסכימה איתו והנהנה במרץ.
"אתה צודק," היא אמרה לו במתיקות, מקווה לקבל בכל זאת תפקיד גדול ככל האפשר.

וכך היה. "ובכל זאת," המשיך המדריך, "מאחר שאת התלמידה המצטיינת שלי, הייתי נחוש לתת לך תפקיד גדול יותר מאשר לאחרים. זה הרי ידוע שיש אנשים קבועים שמקבלים תמיד את התפקידים הכי הטובים, אין מה להתלונן. ככה זה בחיים."
הוא התחיל לזמר את השיר "ככה זה בחיים" של אריאל זילבר, וטופז כחכחה בגרונה כדי שימשיך.

"כן, אז נתתי לך את התפקיד המרכזי שוב. זה התפקיד שביקשת," הוא הנהן אליה. "אז תתאמני עליו טוב-טוב ואני רוצה שתפילי את כל הקהל מהרגליים."
"תודה רבה לך," היא קפצה עליו בחיבוק והוא דחף אותה ממנו בשאט נפש.
"אז מתי אתה מכריז על התפקידים?" שאלה אותו טופז.
"ממש עכשיו. בואי."

והם צעדו למעגל, כשטופז נושכת את שפתיה בהתרגשות, מנסה למנוע מצרחות הניצחון לבקוע מפיה.
המדריך הכריז על טופז כג'יין, הדמות הראשית (דבר שגרר כמה וכמה אנחות אכזבה מהקהל) ואז המשיך וסיפר על שאר הדמויות.
"את טום ישחק בן - " אמר המדריך, וטופז הפסיקה להקשיב. יש! היא חשבה ותחושת הניצחון שלה גברה. מי שינשק אותי זה בן!החבר שלי!

בחודש החולף קרו לא מעט דברים, וביניהם ההתקרבות של טופז ובן. בן התחיל איתה ללא הפסקה כפי שחלמה כל כך הרבה זמן, והיא בתחילה דחתה אותו בהתנשאות כדי "לשחק אותה" קשה להשגה, עד שהחליטה שהזמן שעבר מספיק ומדויק כדי שיבין שהיא לא נתונה לשליטתו ועם זאת לא יפסיק לרדוף אחריה;

וכך אירע שכבר שבוע שלם הם נחשבו בני זוג. הם כבר יצאו לדייט אחד שהיה חלומי לדעתה של טופז ונגמר בנשיקה לוהטת, והיא לא יכלה לחכות לדייט הבא. רק שעכשיו הם נעשו עסוקים מאוד באימונים להצגה ובן אמר לה שהדייט המתוכנן יאלץ להידחות עד שיהיה רגוע יותר.

אז עכשיו, כשטופז גילתה שאת דמות החבר שלה יתפוס לא אחר מאחר בן, היא הייתה לא פחות ממאושרת. היא זכרה את ההצגה הקודמת ואת הנשיקות עם בן, והיא השתוקקה לכך שוב, ואכן זכתה בזה.

רק חבל, חשבה בזעף קל, שבהצגה הזאת יש נשיקות בודדות בלבד.
ועוד יותר חבל, חשבה וכעת עיניה הירוקות ממש רשפו, שגם נועה תנשק את החבר שלי.

כי נועה לוהקה בזה הרגע על ידי המדריך להיות אמילי, המשרתת שטום בוגד איתה בג'יין.

לפחות התפקיד שלה מזערי, חשבה טופז באף מורם. לא צריך להיות שחקנית טובה כדי לקבל את התפקיד הזה. וחוץ מזה, היא די מכוערת. בן לעולם לא יסתכל עליה. הוא ייקח אוויר וינשק אותה בקושי רק כי הוא מוכרח, ואחר כך ירצה להקיא.

---

תלמה יצאה מביתה לפנות את האשפה, כשאישה לבושה בג'קט ובחצאית מהודרים בגוון הבז' ניגשה אליה, רוקעת על המדרכה בנעלי העקב שלה.
"את תלמה?" האישה שאלה. היא בחנה את תלמה מכף רגל ועד ראש בצורה יסודית שהביכה את תלמה, ועיניה נעצרו על עיניה של תלמה וסקרו אותן היטב.

*

מקווה שנהניתם! אוהבת!