תיכון חבצלת

14. חברות

קריאה נעימה קוראים יקרים שלי!
אל תשכחו לדרג🌟

*

רום התהלך בחדרו, לא רגוע כבדרך כלל. מאז שגלי עזבה את ביתו הערב, הוא הרגיש שהוא לא רוצה יותר לראות אותה. גועל עלה בו כשחשב על הנשיקות שלהם. וגועל גדול פי כמה עלה בו כשחשב על מה שהוא עשה. אני משחק בגלי. גלי המסכנה.

הוא חיבב אותה, והיא משכה אותו מעט, אבל הוא לא חש כלפיה תחושות רומנטיות. הוא סלד מהתנהגותה המתבכיינת והחנפנית. הוא שנא את ההתעסקות המוגזמת שלה בשיער. קודם לכן הוא היה אדיש אליה למדי, אבל עכשיו, כשנכנס איתה למערכת יחסים, כל הפגמים שלה הוגדלו בעיניו - והמעלות של תלמה עמדו בניגוד מוחלט אליהם.
הוא לא הפסיק להשוות ביניהן.

הוא ידע שהוא עם גלי רק כי זה נראה לו כמו הדבר הנכון לעשות, מאחר שהוא נישק אותה. נכון, הנשיקה הייתה במטרה לעורר קנאה בתלמה בלבד (והוא התבייש בזה עד אין קץ) - אבל אחרי שכבר נישק את גלי הוא הרגיש שהוא לא יכול פשוט לעזוב אותה. הוא חש שמחובתו המוסרית להיות עם גלי. והוא ניסה להאמין שהוא עשוי לפתח אליה רגשות בהמשך.

אבל ככל שהסידור הזה נמשך - וזה היה רק ימים ספורים מאוד - הוא הבין שזה פשוט לא יכול לקרות ביניהם.
גלי עלתה לו על העצבים.
ותלמה גדשה את לבו.

---

תלמה ניצבה ביניהם, מתנשפת.
טופז לטשה בה מבט בפליאה ושאלה, "מה את עושה כאן?"
בן פסע אחורה.
"אתה - " תלמה התעלמה מטופז כאילו לא הייתה קיימת ונעצה אצבע בחזהו של בן. "אתה מגעיל ואני שונאת אותך. מה חשבת לעצמך כשהזמנת אותי לפה?"
טופז פתחה את פיה. "מה - ?" ניסתה לשאול, אבל איש לא ענה לה.

בן לא הביט בעיניה של תלמה. הבעה אדישה הייתה על פניו. "מה יש לך?" הוא שאל.
"מה יש לי?!" תלמה התלהטה. "אתה נורמלי? יש לך חברה ואתה מתנשק עם - !"
"זה היה חלק מההצגה."
"כן? גם הנשיקה שעמדה לקרות עכשיו היא חלק מההצגה?"

"מה, מה קורה פה?" טופז התערבה בגבות מכווצות בחשד. "בן, יש לך חברה?"
"גם לך יש חבר!" הוא הוכיח אותה.
טופז אחזה בזרועה של תלמה ומשכה אותה הצדה כדי שבן לא ישמע את חילופי הדברים ביניהן.
"דברי מהר," ציוותה טופז.

תלמה צייתה. "אני ובן חברים - כלומר, היינו חברים. הוא הזמין אותי למופע שלו היום אז באתי. לא היה לי מושג שגם את משחקת פה!"
"כן, זה החוג הכי טוב במרכז. שווה לנסוע לתל אביב בשביל זה. אני הולכת רק לטוב ביותר."
תלמה גירדה בצווארה. את קצת מפספסת את הנקודה, חשבה. אבל טופז מיד התייחסה לשאר דבריה.

"אז בן הוא ה... חבר שלך..." היא פסעה מצד לצד. "באמת?"
"כן, למה שאני אשקר?!"
טופז המשיכה לפסוע בעצבנות. "אבל עד שהשגתי אותו!"
"מה זאת אומרת 'השגת'?" תלמה לא הבינה.
טופז הסתירה חיוך על הצלחת מזימתה ואמרה לה, "אני כבר שלוש שנים בחוג הזה עם בן. נדלקתי עליו בסוף השנה שעברה אבל הוא לא שם עלי. הייתי ב'פרנד זון' שלו. אז החלטתי לעשות משהו."

"נו, מה עשית?" שאלה תלמה בקוצר רוח.
"השגתי 'חבר לעת-עתה', ואחד חתיך, כדי לגרום לבן לקנא ולשים לב אלי יותר. " היא אמרה את זה בלי שמץ בושה.
תלמה לא ידעה איך להגיב.
"כבר שנה, שנה שלמה, שאני מפלרטטת עם בן והוא לא זורם! ועכשיו הצלחתי לגרום לו לראות את אורי, וראיתי את העיניים שלו נדלקות. הוא קינא."

"זה לא נראה לך קצת, אה, מרושע כלפי אורי?"
"פפף. לא. שיגיד תודה. הוא זכה להיות איתי חודשיים. זה הזמן שלקח עד שהצלחתי סוף סוף - היום - לגרום לבן לראות אותו."
היא רצינית? השתוממה תלמה.

"וזה עבד כמו קסם; ניסיתי לנשק את בן כבר מלא פעמים, והוא לא הסכים אף פעם - חוץ מאשר כחלק מההצגה כמובן. ועכשיו הוא עמד להסכים עד שאת באת ו..."
"עד שבאתי והפרעתי?" תלמה חייכה חיוך מריר.

טופז נשכה את שפתה התחתונה. "אם הייתי יודעת שיש לו חברה, לא הייתי מתחילה איתו."
"דווקא לי נראה שהמצפון שלך לא מכוון טוב כל כך," התיזה תלמה בפה מעוות. "אם היית מסוגלת להיות חברה של מישהו חודשיים רק כדי לגרום למישהו אחר לקנא - "
"זה שונה, תלמה." טופז עמדה על דבריה. "אורי לא באמת אהב אותי, זה היה בשביל הכיף. ואני בטוחה שהוא נהנה להיות איתי גם אם הוא היה יודע שזה 'בכאילו'. אבל לקחת חבר של מישהי... ועוד של חברה שלי..." קולה דעך ואז התחזק שוב: "זה פשוט דוחה."

תלמה העדיפה לא להתערב בסדרי העדיפויות המוסריים של טופז, ולכן הניחה לנושא ופלטה בעייפות רק, "בן פשוט דוחה."
"בן פשוט דוחה," הסכימה איתה טופז. "למה הוא לא אמר כלום?"
"כמו שאת לא אמרת כלום למרות שיש לך חבר." תלמה לא יכלה למנוע מעצמה מלומר.
טופז הביטה בה באדישות. "את יותר מדי מוסרית, תלמה. זה מוציא את הכיף מהחיים."

תלמה מיצתה את הדיון. "אני הולכת להגיד לבן שאני נפרדת ממנו. את מוזמנת לקבל את הזבל הזה לעצמך."
"לא, תודה," טופז צמצמה את עיניה ברגש מוזר. "אני לא רוצה לצאת עם מישהו ששבר את לבה של חברה שלי."
תלמה התנשפה בחוסר אמון. "אבל זה בדיוק מה - שאת - עשית - לאורי!"
טופז נאנחה. "טוב, אולי זה פשוט שלא אכפת לי מאורי, וממך כן אכפת לי."

תלמה חשבה שההיגיון של טופז חולני למדי, אבל בכל זאת חמימות התפשטה בגופה. הנאמנות המוזרה שלה כלפיה נגעה ללבה, גם אם היא לא הבינה אותה. היא ניגשה לטופז וחיבקה אותה חזק. ואז היא הלכה לבן כשטופז לצדה, אמרה לו חרש: "אתה זבל," והלכה משם. היא הניחה שהוא יבין שזה משפט הפרידה שלה ממנו.