תיכון חבצלת

15. פיצריה

עוד פרק כן!!!
אני מסוחררת מתרופה שלקחתי אז אם כתבתי שטויות תגידוו🤪

*

כשתלמה וטופז הגיעו בחזרה לעירן - אחרי שנסעו יחד ונמנמו מרבית מהנסיעה - הן נפרדו בהינף יד ותלמה צעדה מתחנת האוטובוס לכיוון ביתה בקצב איטי.

כשעברה ברחוב הראשי, נזכרה בפתאומיות בהודעה שקיבלה מאדם. בהיעדר דבר טוב יותר לעשות באותה שעה - שכן היא נעשתה עירנית אחרי הנמנום באוטובוס ולא היה לה מה לעשות בביתה - היא חיפשה בעיניה את פיצריית 'בצק' ששם כתב אדם שהוא עובד, והלכה לשם.

אדם עמד מאחורי הדלפק והגיש מגש חם ומדיף ניחוח בצל ועגבניות לאיש מזוקן. הוא אפילו שכח מתלמה לשם שינוי. זה היה מרכיב נוסף בימי האומץ שלו: הוא היה הרבה פחות אובססיבי.
"מה תרצי להזמ - " הוא שאל בפנותו אל הבאה בתור. "אה! תלמה!" פניו הוארו כשהוא הבחין בה. "באת!"
"כן, באתי." תלמה גיחכה.

"אז אני אקיים את ההבטחה ואתן לך משולש עלי."
"אתה לא צריך, רק רציתי להגיד שלום."
אדם הרגיש את לבו ממריא. אולי היא באמת מרגישה אלי משהו? הוא תהה בינו לבין עצמו. אבל אז, ברגע אחד, הוא נזכר בדבריו של רום: "מצחיקול, יש לה חבר." כל האוויר יצא מריאותיו.

"אדם? קרה משהו?" שאלה תלמה בחשש.
אדם הבחין שהיא נראית יפה אפילו יותר מהרגיל; היא הייתה מאופרת ולבושה בהידור. מעניין מהיכן היא הגיעה, חשב אדם.
הוא בלע את רוקו. "לא, הכול בסדר. אני פשוט לא כל כך יכול לדבר עכשיו, אז, אה, אני אתן לך את המשולש ואחזור לעבוד. אה - בסדר?"
"לא צריך שום משולש," תלמה הנידה בראשה. "רק עברתי כאן בדרך הביתה ונזכרתי שהזמנת אותי. רציתי להגיד שלום. אז לילה טוב," היא אמרה.

"לילה טוב..." מלמל אדם וצפה בה מתרחקת. נעלי העקב שנעלה נקשו על רצפת העץ של הפיצריה והפכו את יציאתה לדרמטית במיוחד.
אדם החמיץ את פניו. זה היה ברור שיש לה חבר עם כמה שהיא מדהימה, נזף בעצמו. איך לא העליתי את זה על דעתי לפני כן? איך נתתי לעצמי לפתח תקוות מטופשות?
"אדם, אתה עובד?" נשמע הקול של מנהל המשמרת מאחוריו.
בעגמומיות הוא היטיב את הכובע על ראשו וחזר לעבוד.

---

רום התעורר בבוקר המחרת עם כאב ראש. הוא הודה לאל על כך שזהו יום שישי, משמע: חופש.

הוא גילה שגלי שלחה לו הבוקר כבר כמה הודעות, אבל לא היו לו הכוחות לפתוח אותן בינתיים. הוא הרגיש שנקלע לבוץ טובעני, והוא לא ידע איך לצאת מהמצב הזה. מגלי.
באמת. הייתי צריך פשוט להתנצל על הנשיקה במקום להפוך להיות החבר של גלי. הוא הלך להתקלח.

המים עזרו לו מעט להקל על המחשבות, אבל לא לגמרי. רום היה נער שרגיל לעשות תמיד את 'הדבר הנכון'; ועכשיו, אחרי הנפילה שלו - הנשיקה חסרת הרגש עם גלי - הוא הרגיש ששום דבר לא יכול להפוך את המצב להיות בסדר. הוא הרגיש חוטא, טמא. האשמה רבצה על לבו וטרדה אותו והוא לא ידע איך להשתחרר ממנה.

הוא יצא מהמקלחת, לבש חולצה ומכנסיים נוחים ופשוטים והתבונן בבבואתו. לאחר כמה רגעים החלטה התקבלה בלבו.

---

גלי מדדה את השמלה החדשה שלה כשרום התקשר אליה.
"רום שלי!" היא צעקה בקול דקיק. "בוקר טוב! איך אתה מרגיש היום?"
"בסדר..."
"אתה לא מבין, קניתי שמלה חדשה. אנחנו חייבים לצאת לאנשהו ואני אלבש אותה בשבילך."
רום לא ענה.
"רום?"
"אני - אני מצטער, גלי."
שקט קצר השתרר ביניהם.
"מה זאת אומרת?" גלי הצמידה את הפלאפון לאוזנה בחוזקה. למען האמת היא חששה שהיא יודעת מה עומד לקרות. היא הרגישה שאחרי הנשיקה, היא יזמה כל התקרבות ביניהם, ורום נראה לא להוט להתקרב אליה אף פעם. אפילו את הנשיקות שלהם היא תמיד יזמה.
"אני חושב שאנחנו צריכים לדבר."

גלי הצטמררה. חשדותיה התאמתו. היא גייסה את כל קור רוחה ואמרה בקול קליל: "בטח! שאני אבוא אליך?"
"בואי ניפגש בפארק." רום לא רצה שהפגישה תהיה אינטימית מדי.
"בסדר."
"ביי."
"ביי."

כשרום ניתק, גלי פרצה בבכי. היא כבר הרגישה קודם לכן שהוא לא באמת אוהב אותה. אבל אם ככה, למה הוא נישק אותי? היא תהתה. זה היה דחף רגעי ותו לא? זה לא מתאים לרום!
ואז היא גמלה בלבה להילחם עליו, לא לתת לו להיפרד ממנה.
אני אגרום לו להתאהב בי, חשבה גלי בעיניים דומעות. אני אגרום לו! אני אבוא לפארק לפגוש אותו, אבל אני אמנע ממנו להיפרד ממני.
היא הקשיחה את לסתותיה. גלי פרטוש יודעת להיות פייטרית כשצריך, אמרה בלבה.

רום המתין לה על אחד הספסלים. גלי התיישבה לידו.
"גלי..." פתח רום בעיניים מושפלות.
"רק שנייה, לפני שאתה מתחיל - " היא חייכה אליו בשובבות ושלפה מתיקה שוקולד בצורת לב. "בשבילך!"
רום בלע את רוקו. "וואו, תודה..."
גלי הדביקה נשיקה על לחיו ונדקרה קלות מהזיפים. "אז מה רצית להגיד?"

רום לא היה מסוגל להיפרד ממנה. לא ככה, כשהיא כל כך השקיעה בשבילו. הוא לא רצה לשבור את לבה. הוא ידע שבינתיים הוא משלה אותה, אבל הוא פשוט לא יכל לעשות את זה עכשיו.
"רציתי ש..." רום נשף אוויר בחוסר נוחות. "רציתי להגיד תודה שעזרת לי אתמול, כשלא הרגשתי טוב, שהכנת לי תה. אני מצטער שלא הודיתי לך אתמול. היית ממש נחמדה אלי, תודה."

"אוה," גלי אמרה. היא התלבטה האם זה מה שהוא רצה להגיד מלכתחילה או שהוא כן רצה להיפרד ממנה ושינה את דעתו בגלל השוקולד והנשיקה. "מכל הלב, באמת."

גלי חיבקה אותו, נצמדת לכתפו בכוח. אני לא רוצה לאבד אותו, חשבה ודמעות עלו בעיניה, אני רוצה שהוא יישאר שלי.

*

אני מזכירה, אם אתם אוהבים - תלחצו על הכוכבים! (זה אפילו חרוז) 😍