תיכון חבצלת

25. הצעה

היי אנשים שקוראים את הסיפור שלי ולא מצביעים! בבקשה תצביעו (תלחצו על הכוכב) 🥰

*

"כן, תלמה זאת אני," אמרה תלמה בזהירות וניסתה להבין מי זאת האישה הזו.
האישה שלפה כרטיס מתיק היד האלגנטי שלה והושיטה אותו לתלמה.
"אני אדל, נציגה מסוכנות AG," האישה אמרה בקול ייצוגי את מה שהיה כתוב על הכרטיס.
"סוכנות? איזו סוכנות?" תלמה שאלה בחוסר הבנה מוחלט.

"הפכי את הכרטיס," אדל אמרה בחיוך.
תלמה הפכה אותו וקראה בקול את מה שהיה כתוב שם: "סוכנות דוגמנות."
"נכון מאוד."
"מה?" תלמה הרגישה את לחייה מאדימות. הם רוצים להציע לי להיות... דוגמנית? מה קורה פה? ואיך הם ידעו מי אני ואיפה אני גרה?

"פרסמנו בפייסבוק שאנחנו מחפשים דוגמניות חדשות, וקיבלנו המלצה עלייך בעילום שם."
תלמה הרגישה את פניה מסמיקות עוד יותר. "באמת?"
"כן, קיבלנו תמונות שלך והבטחה שיש לך יופי מיוחד ולא רגיל. עכשיו אני רואה עד כמה הוא צדק." אדל החוותה בידיה על תלמה.
בעילום שם? תהתה תלמה בסקרנות.
"אה - טוב - זה ממש מחמיא לי, אבל - "
"אבל מה?"
"אני לא רוצה לדגמן..." המילה האחרונה הייתה זרה לפיה של תלמה והיא הגתה אותה בחוסר נוחות נראה לעין.

"תלמה, יקירה. חיכיתי כאן כבר שעתיים עד שתצאי, כי רציתי לראות אותך בלי שתשימי לב לפני שאציע לך את ההצעה. ואז יצאת, וראיתי אותך, והייתי ה - מו - מה! את מהממת! היופי שלך מיוחד ואת יכולה להצליח בארץ ואולי אפילו בעולם! העיניים ה... ה... צהובות שלך... הגוף... את לא נראית כמו כל שאר הבנות בתעשייה, ועם זאת את יפהפיה!"

במהלך כל נאומה של אדל, תלמה שיננה בראשה: אל תפלי למלכודת שלהם, הם מחמיאים ומחניפים כדי לרכך אותך. זאת הטקטיקה הכי ידועה שיש. ולמרות זאת, תלמה לא יכלה להישאר אדישה לגמרי למטר המחמאות.

"אני מצטערת. אני לא רוצה," היא ענתה בחדות.
"טוב... טוב. תשמרי אצלך את הכרטיס שלי - " היא טפחה בידה המטופחת על ידה של תלמה שאחזה בבלבול את כרטיס הביקור, " - יש כאן את מספר הטלפון שלי. תרגישי חופשי להתקשר, לברר... הכול."

---

בבוקר המחרת רום ישב בכיסאו שבכיתה, והעיף מבטים חטופים לעבר מקום הישיבה של תלמה ומדלן. תלמה נראית מאושרת למדי בלעדיי, חשב רום בצער. היא בכלל חושבת עלי לפעמים? למה ניתקנו ככה את הקשר? היה עדיף אילו נשארנו כמו לפני היום ההוא, ידידים טובים.

"רום שלי!" גלי צצה לצדו. רום תהה לאן רון נעלם ואיך העז לפנות את מקומו כשגלי בסביבה.
הוא נאנח. "מה, גלי?"
"נשיקה," גלי אמרה בחיוך שובב ומשכה אותו אל פניה. רום עמד לנשק אותה ללא כל רגש כפי שעשה תמיד, אבל תלמה לפתע הסתובבה לכיוונו ועיניה הבזיקו אליו וגרמו ללבו לפעום מהר יותר. המחשבה שהוא עומד להתנשק עם גלי כשהוא לחלוטין מרוכז בנערה אחרת החליאה אותו, והוא התחמק מהנשיקה.

"מה - מה קרה, רום?" גלי שאלה ושיחקה בעצבנות בשיערה. הוא לא רוצה לנשק אותי! חשבה לעצמה. אמנם הצלחתי למנוע ממנו להיפרד ממני לפני חודש וחצי, אבל אני חוששת ש... לא, גלי! אל תחשבי על זה.
"אני צריך לדבר איתך," אמר רום ועיניו התחמקו ממבטה המודאג.
לא! חשבה גלי באימה. הוא עומד לעשות את זה עכשיו. טוב, כמו שהצלחתי להניא אותו מלהיפרד ממני בעבר, אעשה את זה שוב!
"אוקיי, תדבר," גלי אמרה בחיוך מאומץ. "אה! שנייה, כמעט שכחתי. קניתי לך משהו הבוקר."
רום התנועע במקומו באי נוחות. "באמת?" שאל. איך אני יכול להיפרד ממנה ככה? שאל את עצמו בייאוש.
"כן! אני אביא לך." גלי מיהרה למקומה ושלפה מתיקה חטיף "טעמי" קטן שאימה קנתה לה ושהיה אמור לשמש לה למאכל בארוחת העשר.
היא הושיטה את החטיף לרום. "מצטערת, הוא נמס קצת," היא צחקה ורכנה לנשק את לחיו מכוסת הזיפים.

ברגע זה רום הבין. הוא עצר אותה בדרכה ללחיו והיא, מבוהלת, התיישבה על הכיסא ושיחקה בשיערה הבהיר.

"מה יש, רום?"
"גם בפעם הקודמת... שקראתי לך כדי לדבר איתך בפארק... את הבאת לי מתנה..." רום מלמל, ספק לעצמו ספק לגלי.
גלי בלעה את רוקה.
"את ידעת..." הוא הוסיף.
גלי השפילה את מבטה ואז שבה והרימה אותו.
"אני רוצה שניפרד, גלי. אני מצטער."
גלי פערה את עיניה. היא ציפתה שזה יהיה מה שהוא יגיד אבל כשזה קרה בפועל היא הרגישה חולשה אוחזת בה.
"אני מצטער," הוסיף רום בכאב. איך אפשר להתנצל על כך שהייתי חבר של נערה חודש וחצי מבלי לאהוב אותה? אני מטומטם.
גלי התרחקה משולחנו בצעדים כושלים.
בדיוק אז סיגל נכנסה לכיתה כשהיא אוחזת קלסר גדול והתחילה את השיעור.
גלי יצאה מהכיתה בדמעות.

תלמה לא הבחינה בבכייה של גלי. היא שאלה את עצמה מה אדם, שיושב בקרבתה, כותב כל הזמן במחברת שלו. היא בחנה את האופן שבו כתב ואת קשת ההבעות השונות שעלו בפניו כשעשה זאת. רגע אחד היה מיוסר ובזה שאחריו נעשה חולמני. לפעמים נדמה היה לתלמה שדמעות עומדות לבקוע מעיניו החומות ולעתים נראה היה לה שהוא הולך להכות בזעם בשולחנו. מפעם לפעם היו עיניו של אדם מופנות אליה וכשמבטיהם היו מצטלבים הוא היה מסמיק. תלמה הייתה די בטוחה שהוא קצת דלוק עליה.
הסקרנות על עניין המחברת בערה בתלמה, והיא ניסתה להביא אותו לידי שיחה על תוכן המחברת האדומה שלו, אבל הוא תמיד סירב והחל לגמגם.

"מדלן," אמרה תלמה בלחש לשכנתה לשולחן שהקשיבה למורה.
"את מפריעה לי להקשיב."
"את חייבת לענות לי. מה זה החורים האלה שיש לך תמיד בבגדים?!" תלמה הייתה נחושה בדעתה לגלות. הספיק לה שאדם שומר לעצמו סודות. נראה לה מוגזם שגם מדלן, חברתה הטובה ביותר בכיתה כרגע, תשמור סודות משלה. במיוחד עקב העובדה שמדלן יודעת את הסוד שלה, הסיפור עם ולדימיר המכה.
להפתעתה, מדלן הזעיפה את פניה ואמרה, "נמאס לי להסתיר את זה ולהתחמק ממך. בסדר, אם את כל כך רוצה אני אספר לך. נודניקית."