תיכון חבצלת

23. חוג דרמה

עוד פרק!👑

*

טופז הטילה את הפלאפון שלה על מיטתה והתהלכה בחדרה המעוצב בחוסר מנוחה. עד שהצליחה לכבוש את לבו של בן מחוג הדרמה, אחרי כמה חודשים שבהם עמלה על כך - היא עכשיו לא יכולה להיות איתו למרות שהוא מראה בה עניין.

ולמה?
בגלל אצילות מוזרה שאמרה לה שהיא לא יכולה לצאת עם מי ששבר את לבה של תלמה.

אבל מה אכפת לי? הקשתה בפני עצמה. תלמה באמת ראוייה להערכה, ואני מחבבת אותה, אבל זה לא כאילו אנחנו חברות טובות או משהו! אנחנו בקושי מדברות. כל אחת נמצאת עם מעגל החברים שלה. אז למה שבגללה אאבד את בן עוד לפני שהשגתי אותו, ועד שהוא התחיל להראות בי עניין!

הוא התחיל להראות בך עניין רק אחרי שראה את אורי, החבר החתיך שלך, אמר קול בראשה של טופז. טופז השתיקה אותו בעצבים. בן עכשיו מעוניין בי, לא משנה למה, ואני לא יכולה להיות איתו?! מי ישמע כדבר הזה? זה לא הגיוני. אני לא מוכנה להמשיך עם השטות הזאת שנקראת "מוסריות". אני הולכת לצאת עם בן.

המחשבה הזאת השרתה עליה הקלה.
כן, אני הולכת לצאת עם בן.
היא הרימה את הפלאפון שלה מהמיטה וחייגה.
"טופי, יפה שלי - " אמר אורי, החייל בן התשע עשרה.
"אתה מפוטר."
"אה - מה?"
"אנחנו נפרדים."
שתיקה השתררה. "אבל למה?" שאל אורי לבסוף.
כי סיימת את תפקידך, חשבה טופז ברשעות. "ככה." היא אמרה וניתקה את השיחה.

*

אדם טייל בגן הציבורי שליד ביתו, שואב השראה מהטבע. הוא הרהר לאטו במשמעות החיים, משרך רגליו בין השבילים המטופחים.
עובד ניקיון במדים שעובר לידו הפיל בטעות את שקית העלים שעליה עמל דקות ארוכות ופלט אנחת צער.
אדם התכופף ומיהר לעזור לו לאסוף את תכולת השקית שהתפזרה.

"הו, אתה לא צריך..." אמר העובד המבוגר בקול אסיר תודה.
"לא, בשמחה," אמר אדם במהירות ואסף את העלים.
"תודה," אמר האיש לבסוף לאדם כשכפות ידיו לוחצות על לוח לבו. "אתה בן אדם טוב."
אדם המשיך להסתובב בגן כשמילותיו של האיש מצטלצלות באוזניו שוב ושוב. אתה בן אדם טוב.

אז למה, חשב אדם בתסכול פתאומי שגאה בו, למה אני לא מעניין את תלמה? מה, אני צריך להיות רע כדי שהיא תסתכל עלי? כן, אומרים שבנות אוהבות בנים רעים... למרות ש... הוא חשב, נראה כאילו יש לה משהו עם רום, ורום הוא לא רע... פניו נפלו. לא, אני בטח מדמיין. הם סתם ידידים טובים.

*

טופז התלבשה בטייץ שחור ובחולצה ירוקה צמודה עם מחשוף קטן. היא ענדה שרשרת זהב בעלת תליון עדין ועגילים תואמים. היא נעלה נעלי בובה שחורות עם עקבים נמוכים והתחילה להתאפר.
היא הייתה נחושה לסיים את היום הזה כאשר בן הוא החבר שלה. והיא הניחה שלהיראות טוב לא יזיק.

טופז החנתה את מכוניתה בחניון ונכנסה לבניין החוג. היא קלטה בשדה ראייתה את בן מבחין בה, אבל התעלמה ממנו אסטרטגית ודווקא פלירטטה עם שני בחורים אחרים ואפילו גם קצת עם המדריך המבוגר.
רק כאשר בן ניגש אליה בעצמו היא הואילה בטובה להתייחס אליו. הוא הניח את ידיו על בטנה ומשך אותה למקום צדדי.
"טופז."

"בן..." לחשה טופז בקול מגרה. היא העבירה את עיניה על גופו השרירי ועיניה נעצרו על פניו. שיערו הבלונדיני בהק יותר מתמיד והיא תהתה אם הוא צבע אותו כדי לחזק את הגוון, עיניו היו שחורות כמו החושך ולחייו חלקות.
"את נראית טוב."
"באמת?"
בן הרים את סנטרה לעברו וניסה לנשק אותה פתאום, אבל היא חמקה ממנו באלגנטיות.

"מה, עוד לא נפרדת מהלוזר ההוא?" שאל בן בקוצר רוח.
"דווקא נשמע שאתה די מקנא," אמרה טופז בחיוך ידעני.
"מה את - " בן התרחק ממנה בלגלוג.
"כן. נפרדתי ממנו," היא שיספה את דבריו.
עיניו נצצו וגרמו לטופז לחוש שביעות רצון. "אז עכשיו אפשר - "
"עכשיו המדריך קורא לנו. אז בוא." טופז התרחקה ממנו, מפטירה אליו רק חיוך מתוק אחרון ועולה על הבמה. היא התיישבה במעגל השחקנים שישבו על הבמה והקשיבו בתשומת לב למדריך שהתהלך ביניהם וכבר החל לדבר.

"אחרי ההצלחה המסחררת בהצגה שהעלנו בשבוע שעבר - הצלחה שגברת טופז כאן אחראית לה במידה רבה - " נשמעו כמה מחיאות כפיים ותרועות, " - יש מאיתנו ציפיות גבוהות מאוד מהצגת הסיום. גבוהות מאוד."

המדריך היה איש מזוקן כבן שלושים שבילה את צעירותו במופעים מצליחים מסביב לעולם, עד שבריאותו נעשתה רופפת והוא החליט להפסיק עם ה"טירוף" הזה, כפי שכינה את ההופעות. הוא היה צולע מלידה - דבר שדווקא הקנה לו יתרון בכל מיני תפקידים - וכעת צלע ביניהם והמשיך לדבר בטון רציני תהומי, כרגיל.

"אי לכך ובהתאם לזאת, אני רוצה שהליהוק לתפקידים השונים יתבצע באופן הנכון ביותר, כי כמו שאתם יודעים, ליהוק טוב הוא..."
"שלושת רבעי מההצלחה," השלימו רוב הנערים והנערות במקהלה. הוא נהג לומר זאת בכל הזדמנות.
"בדיוק. וכדי שהליהוק יהיה מושלם, אני רוצה לתת לכם זמן בשיעור הזה להתאמן על התפקיד שאתם חושקים בו, במקום שתעשו זאת בבית. ואני אסתובב ביניכם ואתן טיפים כדי שתוכלו לבוא לאודישן בצורה הכי טובה."

כולם היו נרגשים. ואלה שלא נראו כך, פשוט הסתירו את זה היטב עם פרצוף פוקר. כל אחד רצה את ההזדמנות לקבל תפקיד מרכזי בהצגת הסיום ולככב מול משפחתו וחבריו כשיבואו לצפות בהצגה. אחרי שנים בחוג, אף אחד לא רצה יותר להישאר בין הצללים. כולם דרשו את ה"פרונט".

המדריך תיאר להם בקווים כללים את העלילה של המחזה הצפוי.
"ועכשיו," הוא אמר לבסוף, "שכל אחד ייקח תסריט מהערימה וידפדף בו, עד שהוא יחליט לאיזו דמות הוא רוצה לעשות אודישן."

טופז כיווצה את עיניה בנחישות וקמה ראשונה לקחת תסריט.

*

פרק ללא תלמה, אכן. לא רק היא קיימת בעולם.😌