"היי, טופז?"
"מי זה?"
"זאת תלמה מהכיתה שלך."
"אוה, היי."
תלמה בלעה את רוקה בהיסוס. "יש לך כמה דקות?"
"תכף אני צריכה לצאת להופעה שלי. אז יש לי לא יותר משלוש דקות - אבל בשלוש דקות האלה אני איתך במאה אחוז." הקול שלה היה מסודר, ענייני.
"תודה," אמרה תלמה בכנות. "את מבינה בבנים, נכון?" היא גיחכה קלות.
"ממ, אני מניחה שכן."
---
באותו זמן היו רום וגלי ישובים על הדשא בבית הספר. הם נשארו אחרי בית הספר כדי שרום יעזור לגלי להדביק את הפערים שצברה במתמטיקה.
גלי רכנה קרוב לרום, כדי שיריח את הבושם ששמה לכבודו וכדי ששיערה הרך והמצודד יפול בליטוף על זרועותיו כאילו במקרה.
"אז..." רום החזיר את השיעור למסלולו בפעם המאה. הפעם השיחה סבה לנושא המשפחה שלו. "נדבר על האחים שלי אחר כך, בסדר, גלי? אם את רוצה להצליח במבחן הקרוב את חייבת להתרכז. יש רק עוד שבוע וחצי."
"אתה צודק, רו - ו - ם." היא מתחה את שמו בחיבה.
הוא חייך אליה והיא זרחה. "יופי. אז בואי נעבור למספרים משלימים. מה זה אומר?"
"זה - " גלי השתוקקה לרצות אותו אבל נכשלה שוב ושוב, כי הייתה עסוקה בכחול עיניו במקום במספרים, ולמען האמת, המבחן לא כל כך עניין אותה. היא ניסתה בכל זאת. "זה המספר המרוכב כשכופלים אותו במינוס אחת."
"קרוב, אבל לא בדיוק," רום התנסח בעדינות. "אם היינו עושים ככה זה לא היה עוזר לנו להיפטר מהמספר המדומה, שזאת ה - ?"
"זאת ה - מה?"
"זאת המטרה שלנו, גלי. אז נזכרת אולי מה זה מספר מדומה?"
"לא," גלי יבבה. "אני מאכזבת אותך?"
"מה פתאום."
---
תלמה נשכבה על המיטה, מהורהרת. טופז בהחלט עזרה לה - בהראותה לתלמה את גישתה המתנשאת לחיים, היא הנחתה את תלמה לצפצף על החבר שלה ולא לענות לו יותר בחיים, אלא אם כן היא צריכה ממנו משהו. תלמה לא הייתה בטוחה עד כמה היא מעוניינת לתת לגישה הזו להוביל את חייה, אבל היא ללא ספק צחקה כהוגן וחלק מהמתח שאפף אותה נעלם כלא היה.
בסיום השיחה היא אמרה לטופז בכנות, "עזרת לי מאוד. את בן אדם מעניין."
השיחה חרגה בכמה שניות ממגבלת שלוש הדקות, וטופז אמרה לה שהיא נהנתה לדבר איתה אבל שהיא חייבת ללכת.
לאן היא מיהרה כל כך? תלמה ניסתה להיזכר. להופעה?
---
למחרת, אדם הגיע לבית הספר עם תוכנית פשוטה: להתקרב לתלמה בכל הזדמנות. הוא כבר לא יכל לסבול את העובדה שכל מחשבותיו סובבות סביב היצור השמיימי הזה, כפי שכינה אותה במוחו.
לכן כשראה אותה לבדה בדרך לכיתה, זאת הייתה בשבילו הזדמנות פז.
להפתעתו הגדולה, היא ניגשה אליו וחייכה, ואמרה בעדינות, "סליחה שהייתי מעצבנת אתמול. תודה ששאלת מה שלומי."
אדם פתח את פיו בהשתוממות. תלמה דיברה איתי עכשיו מיוזמתה?!
"אממ - " פתח אדם והעביר יד בשיערו שבגוון הקקאו. "אז את... בסדר עכשיו?"
"כן, אני בסדר גמור," היא הפטירה בהנפת יד. "הכול בסדר."
"אה, יופי, מעולה."
"כן." תלמה הייתה משועשעת מהתנהגותו. היא תהתה האם הוא תמיד מתנהג ככה או שהוא נדלק עליה או משהו.
"אדם," היא אמרה, והוא הזדקף מיד בקשב. "אתה אדם מצחיק."
אדם הרים גבותיו, מנסה לבדוק האם היא יורדת עליו או צוחקת איתו, ואז קלט אותה צוחקת בקול.
"מה?" שאל.
"אדם - אדם מצחיק - " היא כמעט דמעה מרוב צחוק, ואדם לא הבין אותה. "אמרתי לך שאתה - אדם מצחיק - " היא התפוצצה מצחוק.
אדם הצטרף לצחוקה למרות שלא הבין אותה. הצחוק שלה היה מידבק.
כשהגיעו לכיתה היא מחתה את עיניה מהדמעות ונכנסה לפניו. היא הניחה את תיקה בכיסאה ואז הסתובבה לראות את רום שיושב מאחוריה.
"רום!" היא נופפה לו. רום, שגבו היה מכוון אליה, הסתובב וחייך אליה. "בוקר טוב," הוא אמר.
רק כשעיניו פגשו בשלה היא נזכרה במאורעות האתמול. "אה... גלי." קולו של רום התנגן בראשה, כשבחר אותה על פניה כנערה היפה ביותר בקבוצה. המועקה שחשה אתמול שבה לבטנה, והחיוך נמחה מעל פניה בפתאומיות. היא התיישבה בכיסאה באיטיות.
"היי - תלמה?" יד אחזה בכתפה. תלמה ידעה שזה רום לפי קולו. היא שקלה להתעלם ממנו אבל אמרה לעצמה שוב ושוב שזה קטנוני.
"מה?" שאלה בבוטות.
"את בוכה?"
"אה? לא, לא, רק צחקתי מקודם. בכיתי מצחוק."
"את בטוחה שזה רק זה?" מבטו נעשה חודר פתאום. תלמה הזיזה ממנו את מבטה וענתה בהנהון קצר.
"ובכל מקרה, מה גרם לך לבכות מצחוק?"
"במבט לאחור, זה לא היה כל כך מצחיק."
"בכל זאת?"
"אמרתי לאדם שהוא אדם מצחיק," הגיחוך שב ועלה לפניה של תלמה בעל כורחה. "הבנת? אדם - "
"כן, הבנתי." למרבה הפתעתה של תלמה, בפניו של רום לא עלה אפילו רמז לחיוך. במקום זאת, נדמה היה לה שפניו נופלים מעט. חוש ההומור שלי עד כדי כך גרוע? שאלה את עצמה בחשש.
"קרה משהו?" שאלה תלמה בזהירות והסיטה בעצבנות שיער שחור מעיניה.
"לא, לא." רום נעץ בה מבט מוזר ואז שב לעיסוקיו. תלמה חזרה עם פניה לכיוון המורה שנכנסה ותהתה מה קרה לו.
---
רום לא הצליח להתרכז בשיעור. במקום להסתכל על הלוח, שעליו שורבטו מושגים שונים בנושא אזרחות, מבטו נדד כל העת לשיער העורב של תלמה היושבת לפניו. הוא אפילו ניסה לצוד את מבטה דרך ההשתקפות במגילת העצמאות כפי שעשו פעם, אבל תלמה נראתה דווקא מרותקת לשיעור.
היא צחקה עם אדם על השם שלו, חשב רום בעגמומיות, בדיוק כמו שהיא עשתה איתי. קולה התנגן באוזניו: "רום-רומאנו! זה כמו שיקראו לי תלמה-תלמנו!"
רום לא הבין למה זה כל כך מפריע לו. הוא חיבב אותה, אבל היא לא נראתה לו יפה במיוחד. למרות, חשב לעצמו, שכרגע היא נראית לי יפה יותר מאשר בפעם הראשונה שהתראינו. ו - טוב - היא בהחלט לא מכוערת. אבל יש בנות הרבה יותר יפות בכיתה. נגיד, טופז... רום מקמט את מצחו. אבל איתה אף פעם לא הייתי יוצא. ומה עם... גלי? רום הימהם לעצמו.
תלמה שמעה את הימהומיו המהורהרים ומשום מה קיוותה שהם קשורים אליה.
*
מקווה שאתם אוהבים! מוזמנים לכתוב מה דעתכם ולתקן כל דבר!
YOU ARE READING
תיכון חבצלת
Romanceחדש! --- הספר עוסק באהבה, דימוי עצמי, חברות, התבגרות, קנאה, זוגיות, לימודים - כל הדברים, בעצם, שתלמיד כיתה י"ב מתמודד איתם... ועוד קצת. הספר בתהליך כתיבה. אני מקווה שתתחברו לסיפור מהמקום שלכם ותאהבו אותו❤ ואשמח לקבל כל הערה, הארה, דירוג וחוות דעת. 3...
