פרק נוסף! תרגישו חופשי להעיר על כל דבר, מגדול ועד קטן. קריאה נעימה💋
*
הלובי של המבנה המהודר היה הרבה יותר מדי מפואר, לטעמה של תלמה, בשביל הופעת חוג נוער. למרבה המזל, תלמה לפחות הייתה מודעת לאופי היוקרתי של המקום והתארגנה בהתאם; היא לבשה שמלה ירוקה מבהיקה שאיכשהו גרמה לעיניה להיראות זהובות אפילו יותר מאשר בדרך כלל, והיא התאפרה מעט, בעיקר בעיניה. היא רצתה שבן יראה שהיא השקיעה בשבילו, שלא יעיף את הקשר שלהם לכל הרוחות. שיילחם עליה קצת בכל זאת. שירצה אותה.
"בן!" תלמה קראה כשזיהתה אותו לפתע בין כל השחקנים הלבושים בתחפושות בשלל צבעים. הוא לא שמע אותה. היא הלכה מהר, משתדלת לא למעוד על נעלי העקב שנעלה במיוחד בשביל הערב המיוחד הזה.
"בן!" תלמה צעקה והאיצה את צעדיה, בעוד דמותו הבולטת והגבוהה ממשיכה להיעלם כל הזמן מאחורי דמויות אחרות.
לבסוף תלמה התייאשה מהמרדף. היא הניחה לדמותו להיעלם מעיניה והתיישבה על אחד הספסלים המרופדים בלובי המואר בנורות אדומות וכתומות. היא נשענה על הקיר ושלפה מתיקה את הפלאפון שלה. היא חייגה אליו.
להפתעתה, רטט הורגש על ספסלה פתאום. היא בדקה את מקורו וגילתה לא אחר מאשר פלאפונו של בן, מונח ממש ליד מקום מושבה, מתחת לג'קט עור שחור שהיה שם.
בדחף פתאומי, תלמה הטביעה את אפה בתוך הג'קט ושאפה את הריח. הריח המוכר שלו, של בן.
"תלמה?" נשמע קול מעליה.
היא התרוממה מיד, שומטת את הג'קט. לחייה התלהטו. "בן," היא אמרה וסקרה אותו.
הוא היה לבוש בחליפת שחור-לבן בסגנון ערפדי משהו (לדעתה של תלמה). הוא היה יחף עדיין ונראה שחמק מחדר ההלבשה של השחקנים.
"מה שלומך?" הוא שאל בריחוק שגרם לתלמה להחוויר.
"שום חיבוק?" היא שאלה, מתאמצת לחייך לשווא.
"אני אדבר איתך אחר כך," הוא אמר בקולו האדיש. "אני חייב ללכת אל מאחורי הקלעים, ההופעה מתחילה עוד - "
"עשר דקות."
"כן."
הוא לקח את הפלאפון ואת הג'קט בידיו, העיף מבט אחרון לעבר תלמה והלך בצעדים מהירים ברגליו היחפות לעבר חדר ההלבשה.
תלמה חשקה את שיניה והחלה ללכת לאולם שבדיוק נפתח. היא נעמדה בתור וכשהגיע תורה הראתה את כרטיסה שקיבלה מבן באימייל קודם לכן, ונכנסה.
האולם החשוך למדי היה גדול, אם כי לא עצום ממדים. שורות-שורות של כסאות אדומים כיסו את החדר בגבהים הולכים ועולים, והמושבים התמלאו במהירות.
היא התיישבה במושב שלה, בקצה השורה הימנית. בן היה יכול לדאוג למקום קצת יותר טוב בשבילי, חשבה בזעף בעודה נאבקת לראות את הבמה מעבר לכמה ראשים גבוהים ועמודי תאורה שהסתירו לה.
ואז האולם החשיך, והמסך עלה.
טופז צעדה למרכז הבמה בהליכה דרמטית על נעלי עקב לבנות. היא הייתה לבושה בשמלה לבנה, שמלת כלה יפה. פניה המאופרות בהקו באור הזהוב ששפכו עליה נורות הבמה, כשפתחה את המופע בשורה, "זה היום הגדול שלי!"
תלמה חשבה שהיא מדמיינת. מה טופז עושה כאן, לעזאזל? מה היא עושה על הבמה של המופע של בן? היא הרגישה שהיא מחווירה יותר ויותר. מה קורה כאן?
אחרי כמה דקות שבהן טופז כיכבה על הבמה - והיא בכלל לא רעה, חשבה תלמה שבהתה בה בהערכה בפה פתוח מעט - המסך ירד; כן, נראה שטופז זכתה במערכה שלמה שהיא כמעט מערכת סולו.
המסך עלה שוב והפעם הופיעה החתונה. טופז צעדה בהתרגשות מופגנת אל מתחת לחופה, שם המתין לה החתן.
אחרי כמה רגעים החתן צעד קדימה, אחז בידה של הכלה טופז והכריז; "הרי את מקודשת - "
אבל דבריו נקטעו על ידי אדם לבוש שחור-לבן שפתאום הופיע מאחורי החתן וחסם את פיו. הקהל פלט כמה קולות תדהמה. החתן נאבק, אבל לבוש השחור-לבן הכריע אותו בקלות וקרא, "יפהפיה, חיכיתי לך כל השנים. האם תהיי שלי? או שתתני לו - " הוא ירק במופגן על החתן השרוע על הריצפה, " - לקחת אותך במקומי?"
בשלב זה תלמה הייתה המומה לחלוטין, ופרקי אצבעותיה הלבינו כשאחזה בחוזקה במשענת המושב שלפניה. לבוש השחור-לבן שהתפרץ לחתונה המבוימת היה כמובן בן. תלמה הייתה בטוחה שהיא הוזה. היא לא ציפתה לראות אי פעם בימי חייה את טופז מכיתתה ואת בן החבר שלה מביטים זה בזה בערגה, גם אם כחלק מהצגה. היא פשוט לא ציפתה לזה.
"ילדה, הכול בסדר?" האדם שישב לפני תלמה הסתובב אליה.
תלמה צמצמה את עיניה. הוא נראה טוב במיוחד, היא ידעה בבירור. הוא נראה בערך בן עשרים.
"למה אתה שואל?" היא שאלה בגסות מסוימת.
"את פשוט תופסת את המשענת שלי ממש חזק," הוא אמר בקוצר רוח. "את מפריעה לי."
"אה - סליחה," תלמה הזדעפה. איזה אנשים.
הבחור כנראה הבחין שהוא היה גס רוח מדי, והפטיר לכיוונה, "זאת פשוט חברה שלי, היפה הזאת שם. אני לא רוצה לפספס אותה."
"מה - טופז?!" הזדעקה תלמה. כמה אנשים היסו אותה בעצבנות.
"את מכירה אותה?" הוא תמה.
"היא בכיתה שלי. אתה ה - חבר שלה?"
"כן, זה מה שאמרתי. אני אורי, חבר שלה."
"אז תגיד לי - תגיד לי - " תלמה נאחזה בו כבחבל הצלה.
"מה?"
"מה היא עושה פה?!" תלמה שאלה סוף סוף את הדבר שהטריד אותה.
"מי, טופי?" שאל אורי.
"אמ - כן, טופז. היא בחוג הזה?!"
"כן, היא בחוג הזה." אורי הביט בתלמה כאילו היא משוגעת.
תלמה לא הגיבה לו. היא הייתה שקועה בעולמה הפנימי.
אני לא מאמינה, היא חשבה לעצמה בהשתוממות, החוג של בן והחוג של טופז הוא - אותו חוג?!
ושניהם משחקים את הדמויות הראשיות בהצגה?
שמשחקות... סיפור אהבה?
YOU ARE READING
תיכון חבצלת
Romanceחדש! --- הספר עוסק באהבה, דימוי עצמי, חברות, התבגרות, קנאה, זוגיות, לימודים - כל הדברים, בעצם, שתלמיד כיתה י"ב מתמודד איתם... ועוד קצת. הספר בתהליך כתיבה. אני מקווה שתתחברו לסיפור מהמקום שלכם ותאהבו אותו❤ ואשמח לקבל כל הערה, הארה, דירוג וחוות דעת. 3...
