תיכון חבצלת

9. מחשבון אהבה

אני קצת חולה ולא יכולה להוציא מילים מהפה, לפחות דרך האצבעות אני יכולה...❤

*

"תלמה!" טופז קראה לה. תלמה, שהייתה בדרכה לכיסא שלה, שינתה את מסלולה וניגשה אליה.
"היי," היא ענתה לה בחום.
"הסתדרת עם המניאק הזה?" טופז שאלה והתעסקה עם הנזם שבאפה.
שפתיה של תלמה נמתחו לחיוך. "הכול בסדר, אל תדאגי. אצל כל זוג יש לפעמים מריבות."
"טוב," טופז גלגלה עיניים, תוהה בלבה למה יש אנשים כל כך סלחניים. מה האינטרס שלה לשכוח לו את זה ככה סתם? היא שאלה את עצמה, ומיד יעצה לה, "לא, לא, אל תסלחי לו עדיין. תגרמי לו לרצות לפצות אותך."

"לפצות אותי?"
"כן, את יודעת, צמיד, שרשרת, פרוזן יוגורט, מסעדה..."
"אה, לא. אין לו יותר מדי כסף לבזבוזים. הוא משקיע את כל הכסף שלו בחוג שלו, כי ההורים שלו לא מרשים לממן לו את החוג."
"איזה חוג - ?" טופז התחילה לשאול, אבל בדיוק אז סיגל נכנסה לכיתה בחיוך רחב והתחילה לנאום על אקטיביזם שיפוטי כאילו זה הדבר הכי מעניין בעולם.

---

גלי לא האמינה למזלה הטוב. היא הצליחה להתיישב ליד רום! רון, שישב לידו בדרך כלל, לא הגיע היום וגלי הודתה על כך לאל.

בכל מקרה, נהגה לחשוב במרירות, רום ורון לא יכולים לשבת ביחד כי יש להם פשוט שמות דומים מדי. גלי ורום, לעומת זאת... היא הייתה חושבת, זה שילוב מושלם. אני בטוחה שאם נחשב את הערכים הנומרולוגיים שלנו נקבל שאנחנו מיועדים זה לזה.

עכשיו גלי הורידה במהרה את אפליקציית "מחשבון אהבה" כדי לאמת את התיאוריה שלה. למרבה בהלתה היא קיבלה שסיכויי ההצלחה של הקשר בינה לבין רום הם רק 27 אחוזים. משתאה, היא הורידה אפליקצייה אחרת. אין סיכוי שזה נכון, היא חשבה ומוללה קווצת שיער ארוכה, בלונדינית וכהה, בין אצבעותיה בדאגה.

אבל באפליקצייה הזאת נדרש פרטים שלא היה ידוע לגלי; שם אמו של רום. היא התחבטה האם לשאול אותו או לא ומה הוא יחשוב, כשהוא אמר ליד אוזנה: "גלי?"

גלי הפכה את הפלאפון שלה על ברכיה והזדקפה במהירות. "כן, רום?" שאלה בחיוך קטן.
"מה את עושה מתחת לשולחן?"
"סתם," גלי קיוותה שהיא לא מאדימה. או שאולי עדיף שכן, כי זה חמוד להסמיק! הרהרה וניסתה כעת להסמיק בכוח.
"גלי?" רום נשמע חשדני. "את בסדר? את רוצה להקיא?"

גלי פערה את עיניה הירוקות והן החלו להתרוצץ סביב, נחות מדי פעם על פניו האיטלקיים של רום.
"אה, רום," אמרה גלי כבדרך אגב, "איך קוראים להורים שלך?"
"אה - למה?"
"כי הבנתי שאנחנו לומדים ביחד כבר ארבע שנים ואני לא יודעת עליך כמעט כלום!" גלי ניסתנ להישמע אמינה ככל יכולתה והמשיכה להתעסק בשיערה, שלא היה ברור לרום אם הוא חום בהיר או בלונדיני מלוכלך. או אולי שטני? תהה. גלי כל הזמן התעסקה בשיערה, דבר שהפך אותו לסימן היכר בולט שלה.

"רום?" גלי ניערה אותו מהרהוריו. "ההורים שלך?"
"אה, כן," רום גירד בראשו. "איזבלה וטוני."
"איזה שמות איטלקיים, רומאנו שלי!" גלי צחקה, ורק באיחור הבחינה באיזה שם כינתה אותו, והסמיקה - ממש כפי שרצתה בתחילה.
רום קלט את דבריה. כבר מזמן, למען האמת, הבחין בכך שהיא מאוהבת בו.

"טוב..." גלי צללה שוב מתחת לשולחן ופתחה את האפליקצייה מבלי שרום יראה. היא הקלידה את שמותיהם ואת שמות אמותיהם והסתכלה בכמיהה על המסך בעודו מחשב את סיכויי הצלחת קשר זוגי שלהם.

"גלי," רום אמר.
"רגע," גלי לא הייתה מסוגלת להתיק את מבטה מהמסך עד שהאחוזים יופיעו בו.
"נו, גלי!" רום הציץ בשובבות אל מתחת לשולחן.
"89%, זוגיות מצוינת!" היה כתוב שם. ידעתי, ידעתי שהמחשבון הקודם לא היה אמיתי! גלי פלטה קריאת חדווה קטנה ומיד השתתקה - כי היא הבחינה בפרצופו של רום שלוטש מבט למסך הפלאפון שלה יחד איתה.

הצלצול הושיע את גלי, שנעמדה מיד על רגליה כשלחייה סמוקות. היא פלטה אנחת רווחה והתכוננה להתחמק מרום.

תלמה, שישבה במקומה בשולחן שלפני שולחנו של רום, שמעה את האנחה והסתובבה אחורה. כל השיעור היא שמעה אותם מחליפים כמה מילים בטון ידידותי מדי, קרוב מדי. היא לא הודתה בכך בפני עצמה אבל זה פשוט הרתיח אותה. היא הבחינה בגלי הסמוקה שאוספת את הדברים שלה מהשולחן של רום ומתחמקת ממבטיו.
למה הוא מסתכל עליה ככה?! תלמה התלהטה.

רום הבחין מזווית עינו שתלמה מסתכלת עליהם. הוא ניצל את הרגע, אחז בסנטרה של גלי ונשק ברכות לשפתיה. מזל שעיניה נעצמו, כי כך לא ראתה את רום פוזל לעבר תלמה ומוודא שראתה את הנשיקה.

והיא בהחלט ראתה.
תלמה בלעה את רוקה והלכה משם, מחשבות שונות מנקרות בראשה. ללא ספק הנשיקה הפריעה לה, היא ידעה זאת בוודאות. אבל מדוע? שאלה את עצמה. הרי יש לה חבר והיא מאושרת איתו! פניו של בן עלו לנגד עיניה וגרמו לה לחוש אשמה. מותר לרום להתנשק עם מי שהוא רוצה, אמרה לעצמה בתקיפות, אבל לא הצליחה להיות שלמה עם מחשבה זו.

היא חשה תסכול ודמעות בודדות נשרו מעיניה. כשגל הדמעות החל לגאות, היא מיהרה לשירותים והסתגרה בתוך תא. שם היא נתנה לדמעות חוסר האונים לזרום מעיניה בחופשיות, ואז ניגבה אותן. היא ידעה שהיא מאחרת לשיעור מתמטיקה, והיא גם ידעה היטב שהיא חייבת להשקיע במתמטיקה אם היא רוצה ציון טוב. היא פשוט לא מאלה שזה בא להם בקלות.

היא יצאה מהתא והעבירה מבט מהיר במראה. היא ידעה שרואים שבכתה, אבל לא חשבה שזה יעניין מישהו כל כך. וחוץ מזה, היא ידעה שבכל רגע שעובר היא מתרחקת מציון המאה במבחן הבא.