Stay With Me- KIT&TY FANFIC

פרולוג

הייתה סיבה לכך שהנעת מכחול על פני קנבס חיוור, ריק ונתון לגחמות מחשבותיו גרמה לתחושת שליטה מוכרת להתפשט במעלה גופו של ג'וליאן בכל פעם מחדש. שכן על הציור הוא היה האחראי, מיצירת הגוון עצמו על ידי עירבובים עדינים וממושכים ועד נגיעות ההצללה האחרונות. הוא היה זה שהפך את פרי דימיונו ליצירה אמיתית שהצליחה להביע את רגשותיו בצורה שמילים לעולם לא יוכלו.
כל אלו הפכו את הציור למין תחושה מלאת נחמה ומשכרת חושים שדבר לא היה מסוגל להתעלות מעליה, מלבד, כמובן, מישהי אחת.
תחושה חזקה בהרבה מזו שהתלוותה לציור סירבה להתפוגג מאז שהכיר אותה. היא תמיד הייתה שם, שכנה במעמקי ליבו ולא נאבדה לאורך כל השנים בהם השניים התבגרו זה לצד זה, ובעקשונה היא נשארה גם לאחר שג'וליאן מצא את הנערה ואחד מבני כיתתה מתגופפים אל מול עיניו לפני כחצי תריסר ימים.
ג'וליאן למד להכיר את התחושה, ולבסוף נכנע לה והניח לה להשאר שם, תמיד נוכחת בקצה תודעתו, אפילו עכשיו, כשנאל. להתווכח עם הנערה, שעון על השיש הקריר.
"הסידור הוא רק למשך הקיץ" היא התנגדה לטענתו פעם נוספת, בדיוק כפי שעשתה במשך רבע השעה האחרונה. הוא ראה עד כמה היא הייתה נואשת, ולמרות זאת לא הצליח לשים את האצבע על הסיבה. הוא הבין מדוע שאמה, שהתייתמה משני הוריה בגיל צעיר תרצה לעזור לאדם שנמצא בדיוק באותו מצב בו היא הייתה לפני שנים ספורות, אבל שניהם ידעו מהי כובד הבקשה, אמנם רק ג'וליאן ידע שהקושי בלדאוג לאדם נוסף עלול להיות יותר מדיי אפילו עבורו, ואם הוא יקרוס לא יהייה מי שיטפל בבני משפחתו.
"אני עדיין לא מבין למה" ידיו פעלו מעצמן, נעות באוויר כמביעות את תסכולו. אילו רק היה לו מכחול.
הוא באמת ובתמים לא הצליח להבין מדוע שלאחר שבוע וחצי של שתיקה מתוחה בין השניים אמה תקרא לו מטה על מנת שישוחחו ביחידו, ואז לפתע תבקש ממנו לאמץ אל משפחתם נער בן גילם של טיי וליבי, שעליו מעולם לא שמע.
ג'וליאן ההמום לא היה בטוח כיצד להגיב, ולכן החל להמטיר עליה טיעוניים נגדיים ושאלות אינסוף.
לנער לא היה שום קשר אל ג'וליאן או למשפחתו , והיה סבור שאמה מעולם לא פגשה בו. מבחינתו, הנער היה זר מוחלט שאם הוא יכניס אל ביתו, עלול לפגוע באחד באחיו או באמה.
ולמרות זאת, אז ומתמיד הוא הצליח לפענח את מחשבותיה הכמוסות ביותר של אמה תוך מבט קצרצר אל תוך עינייה, כל עוד נתנה לו. הפעם היא לא פתחה את עצמה בפניו, ולכן הוא היה משוכנע שלבלונדינית יש סיבה נוספת שמשום מה היא בוחרת להסתיר. הוא נפגע מעט, הוא חשב שאין ביניהם סודות.
"רק ספרי לי, אמה" הוא אמר, " ספרי לי את הסיבה האמיתית שלך".
אמה נאנחה, חזה עולה מעלה ומטה תחת ידיה השלובות, ואז החליטה לשלוף את הקלף האחרון שהיה ברשותה, נאחזת בתקווה הקלושה שתצליח לשכנע את ירוק העיניים . "טסה וג'ם התקשרו" היא הניחה לג'וליאן להבין את כובד משמעותם של המילים, "הם ביקשו ממני לעשות את זה".
"מארק אמור לחזור בקרוב-" .
"ג'וליאן".
"ואין לו קרובי משפחה או-".
"ג'וליאן" היא אמרה, מושיטה את ידיה אל קצות אצבעותיו, שרפרפו מעליהן בעדינות, בזהירות קפדנית. קפדנית מדיי, כאילו חששה שקרבתה, שחיכוך פיסה מעורה בעורו עלולה לגרום לפצע בלתי ניתן לאיחוי להפתח בשנית. "עברנו על זה כבר. קרוב המשפחה היחיד שלו הוא רק נער בעצמו, ובאשר למארק, הוא וקירן אמורים לחזור בעוד שבועיים, ושנינו יודעים שהוא לא קשור אל העניין. לא יהייה לו אכפת".
"את צודקת, אני פשוט לא מרוכז" הוא העביר יד בשיערו הגלי, הכהה. "אני צריך ללכת להשכיב את טאבי לישון." הוא אמר, פוסע לעבר גרם המדרגות בעודו שומע את קולות צעדיהם של התאומים ממהרים מעלה אל חדרם.
"ג'וליאן, חכה" היא אמרה. מופתעת כאשר הוא באמת הסתובב חזרה, עדיין לא יודעת שגם אם היא הייתה מבקשת ממנו לקפוץ מגגו של הבניין הגבוה ביותר בעולם עבורה, הוא היה עושה זאת. "שנינו היינו שם. מפוחדים, לבדנו. היית רוצה שעוד מישהו יחיה במציאות שחיינו כשאתה יודע שיש דרך למנוע את זה?" היא כבר שאלה אותו את השאלה הזאת במהלך הוויכוח הנצחי שלהם, אבל היה משהו בקול שלה, בין אם היה האימה הברורה שלה למצבו העתידי של הנער או ההזדהות שלו למצבו שגרם לו לנענע את ראשו בהסכמה. מניח שהוא הולך להתחרט על ההחלטה הזו, הוא נאנח. הוא אמר לעצמו שזו ההחלטה הנכונה, שבין כה וכה אמה הייתה מוצאת דרך לכך שהנער היה מוצא את דרכו אל ביתם. אמה עקשנית, היא לא היה נותנת לדבר להשכח רק מפני שאמר כך והייתה נוקטת פעולה .ייתכן שפזיזותה עוד הייתה מעמידה אותה בסכנה, וזה היה החוק היחיד, הדבר היחיד שג'וליאן לא היה יכול לחיות איתו. משפחה מעל הכל, ואמה היא משפחה. לא בדמה, כמובן, אבל בנשמתה. היא הייתה בת בלאקתורן בכל רמח מאיבריה ואחות אמיתית לכל אחד מבני המשפחה, אבל בדרכה המיוחדת, היא מעולם לא הזניחה את הוריה, אלו שגידלו אותה באהבה ובמסירות. אלו שמתו באכזריות קורעת לב. אלו שהיא חלמה לנקום את מותם. לפחות עכשיו היה לו את החיוך החמים והגאה של אמה להאחז בו.
קול האנחה נשמע עד חדרם של התאומים בקצה המסדרון שבקומה השנייה, שעדיין היו המומים למחשבה שייתכן שאל משפחתם יצתרף אדם נוסף. ליבי הפגינה את התרגשותה בקפיצות ממקום למקום ודיבור ללא הפסקה, אך אחיה רק הגביר את עוצמת המוזיקה באוזניות האהובות והנאמנות שלו, שמח להאבד בתוך הקצב הסדיר אך לא מצליח להפסיק לתהות לעצמו מה העתיד צופן למשפחתו ולנער המסכן ההוא, ששמו הוזכר בשיחה-ריב של אמה וג'וליאן.
הוא גלגל את השם המסקרן במוחו. 
כריסטופר הרונדייל