ליאם-המשך
"אמממ אממממ" המשיכה נועם לגמגם. מה הולך איתה?
"נועם תגידי כבר, אנחנו מחכים" אמרתי בחוסר סבלנות. "טוב בסדר, אני אספר." ואז היא סיפרה את הדבר הכי מוזר ששמעתי מעולם. "תקשיבי, זה רק חלום, זה בכלל לא אמיתי... לא יודע למה את מודאגת ככה" אמר אית'ן. "כן אבל המחנה שלנו גם נשרף, זוכר? זה קרה לפני כמה דקות, בדיוק כשהחיזיון הסתיים. יכול להיות שהוא חזה את העתיד?" אמרה נועם עם מבט מאוד מבולבל. "אממממ אממממ" עכשיו אית'ן מגמגם. מוזר, איך באמת היא/החלום ידעו את זה? מה הולך כאן?
"טוב, חלום או לא חלום יש לנו פה מקום ממש מוזר. אז בואו נחקור אותו! מילא אנחנו לא יודעים את הדרך שממנה באנו..." אמרתי. "יאללה" אמרה נועם במבט מאוד נלחץ, בעיקר מהקטע של "אין לאן לחזור".
נועם
התחלנו ללכת וראינו דברים מדהימים, לא אוכל לתאר הכל אבל הנה חלק שאני יכולה לשתף אתכם: היו שם מלא צלילים ורעשים שיצאו ממקומות מוזרים, היו שם מלא נחלים שנראו כאילו ירוקים-כחולים אבל בהשתקפות הם היו ורודים, סלעים ואבנים שהיה חרוט עליהם כל מיני סמלים וציורים מיוחדים, העשב הגיעה לכל כך הרבה גדלים שזה מטורף, ועוד המון. כבר הגיעה הבוקר (כן מי שלא הבין עד עכשיו היה לילה), חקרנו מלא דברים והיינו נורא עייפים, אז מצאנו מחסה קטן וישר שכבנו ונרדמנו על המקום. המחשבה האחרונה שלי הייתה, איפה יש כאן יצורים? אפילו לא חיות? כזה יער קסום אבל שום חיה קסומה או משהו בסגנון?
דמות לא ידועה
הילדים האלה, עוברים הרבה ביער. אני רואה שהם מתעניינים במקום הזה, יופי להם. צריך לאסוף עוד מידע עליהם עד לחטיפה שלהם... הם לא יודעים מה הגורל שלהם, וטוב שכך. צריך לחטוף אותם כמה שיותר מהר כדי שלא יגלו עוד כלום על הדברים הסודיים שיש להם בידע והם אפילו לא מודעים לזה. מסכנים, חושבים שהם סך הכל ילדים רגילים בחיים רגילים. חייב לרגל אחריהם יותר, עוד מידע עליהם זה מעולה. כשאני אחטוף אותם, וואו.. עם כל הכוח שלהם.. הם יהיו הדבר הכי מועיל שהשגתי עד היום.
בחזרה לנועם
התעוררנו, כבר היה צהריים. היינו ממש רעבים אז קטפנו הרבה פירות כי לא היה משהו אחר. "יש להם טעם שבחיים לא ראיתי ולא שמעתי עליו", אמר ליאם והמשיך לנגוס בתפוח שבידו. אני המשכתי להסתכל קצת על הסביבה, לא יודעת, זה פשוט כל כך מעניין. לא היה לי מתח בכלל ועכשיו... אולי קצת מפחיד כי יש לנו משפחה והכל... אבל בתכלס כל הדבר הזה היה החוויה הכי טובה שעברתי. וואו, אני לא מאמינה שאמרתי את זה. כמה לא מתחשב מצידי, לילדים שבכיתה שלנו בטח יש טראומות ממה שקרה שם. ואולי, אפילו שקשה לי לעכל שגם העובדה הזאת יכולה להיות נכונה, אבל אולי הם מתו. הלב שלי החסיר פעימה. רק עכשיו חשבתי על זה, כמה עצוב. כעבור כמה דקות שמתי לב שבכיתי, אבל ליאם המשיך לאכול עוד תפוחים ואית'ן היה עדיין עייף אז הוא המשיך לישון, כך שאין מי שיעודד אותי ויגיד לי שהכל בסדר. לאחר הרבה זמן שבו המשכתי לחשוב ולחשוב, נשמעה פתאום יללת זאב. ניצוץ של תקווה בער בעיני- אולי בכל זאת יש כאן חיים כלשהם- והיללה המשיכה להתחזק. בשלב הזה ליאם כבר זרק את התפוחים שהיו אצלו ואית'ן גם התעורר. היללה המשיכה והמשיכה וחשבתי שהאזניים שלי עוד שניה יתפוצצו, ואז בלי מילים שלושתנו התקדמנו לכיוון שממנו היא מגיעה, ולאחר כמה צעדים ראינו את הדבר הכי מטורף/יפה/מוזר/מושלם שיש אבר.
היי, מה הולך? פרק 3 כבר כאן! וואו אתם לא מבינים כמה כיף לי לכתוב את הכל... אתם גם אהבתם? יאללה תכתבו בתגובות ותשתפו את דעתכם ואני אוציא את חלק 4!!! לא כדאי לכם לפספס
YOU ARE READING
עולם האפלה-מכשף הימים (מוקפא)
Fantasyנועם, אית'ן, וליאם הם היו שלושה נערים רגילים שיצאו לטיול מחנאות עם בית הספר. הם נהנים ממש עד שמגיע הלילה ומשהו גרם למחנה שלהם להישרף. הם בורחים ומוצאים את עצמם ביער אפל. הם מגלים חזיונות ורמזים אבל מה שהם לא יודעים זה שיש מישהו גדול במיוחד שעומד מאח...
