עולם האפלה-מכשף הימים (מוקפא)

פרק 6

נועם-המשך

ראיתי זקנה נחמדה בשמלה ורודה ונעליים אדומות עם שיער אפור וחיוך קטן על פניה. המון קמטים הופיעו לה על הפרצוף אבל זה לא נראה שזה הפריע לה במיוחד, ועיניים בצבע דבש חלומי. זה היה לא אחת מאשר דודה רוזה. "דודה רוזה?!?!?!??!" צווחתי. אית'ן וליאם לא הבינו למה אני קוראת לזקנה הזאת ככה. אז אמרתי להם, "זה... זה דודה שלי. הדודה הכי טובה שיכולתי לבקש. היא היתה מאושרת, אהבה לשחק ולדבר ולבזבז זמן בעיקרון. היה לה מלא ממתקים בבית ובכללי הבישול שלה ברמה גבוהה, אבל אותי היא אהבה יותר מכל דבר בעולם. בואו נגיד את זה כך, מה שהיא עשתה הרגע היה לא הכי מתאים בשבילה..." "מה? באמת?" "כע, ונראלי ש-שהרגתי אותה!!" אמרתי כולי דמעות. " אבל היא ניסתה להרוג אותנו" אמר ליאם. "מה אכפת לי? מצידי שתהרוג את כולנו, בזכותה כל הרגעים שהייתי הכי עצובה ומפוחדת היו נגמרים לאחר שהייתי פוגשת את דודה רוזה, היא שמרה על קשר כשלא היה הזדמנות להיפגש, היא.. היא הייתה מלאך!!!" ופרצתי בבכי רב. "יכול להיות שהרוזה הזאת זה לא מי שחשבת?" אמר אית'ן חצי שואל חצי מקווה. "לא, אין סכוי. אחרי שנים של אמון, לא. זה לא הגיוני." אמרתי וניסיתי לנגב את הברזייה שעשיתי מעצמי. "כן, אבל מה שקורה לנו כאן הגיוניייייי לגמרי נכון" אמר ליאם בציניות. "יכול להיות. אבל אני לא חושבת שזה מה שקרה. אבל אתה באמת צודק! עם כל מה שקורה כאן יכול להיות שמישהו כישף אותה! זה הגיוני!!" צעקתי בתקווה. מה שקורה כאן, מאוד מסובך. "אוי.. 'סתכלו על הזאב" אמר אית'ן."לאאא! הזאב!!! מה איתו??" הקול שלי כבר נשבר. באמת. "חייבים לטפל בו!! שמישהו יביא ערכת עזרה ראשונה." אמר אית'ן כולו מודאג. "ערכת עזרה ראשונה? לזאב?" ציחקק ליאם. "זה לא מצחיק! הוא שלי!" אמרתי בכעס ובעלבון. איך אפשר להתנהג ככה במצב שכזה? ואז ראיתי את את הזאב. כל כך פצוע הוא היה, שאפילו לתאר איך הוא נראה בסיפור זה יכול לעשות סיוטים. אפילו אני לא שרדתי והתעלפתי.

אית'ן

וואו, הזאב באמת לא  היה משהו. טיפלנו בו ועכשיו הוא חבוש היטב. גם לנועם היה כמה פציעות קטנות וטיפלנו גם בהן. כל זה לקח חצי שעה, ולבסוף התיישבנו בספסלים והתנשמנו ונרגענו. ואז שאלתי את אית'ן "אית'ן, מה הלך כאן? למה הדודה הזאת נלחמה? למה נרדמנו? ולמה...." "אני לא יודע, אבל יש לי משהו לספר לך, משהו שקשור לחלום" אמר אית'ן.

סיפרתי לליאם הכל, והוא נשאר במבט המום ופה פעור. "מה? מה זה הדבר הזה? יש חלום לנועם, אחרי זה לך, זה אומר משהו! זה רמז!" הוא צעק בנחישות עזה להבין את הדבר שאנחנו עוברים כרגע. "אנ'לא יודע אבל בהחלט משהו מסריח כאן" אמרתי. "כן, יש פה ריח מסריח. נראה לי שהחרדל מההמבורגר עדיין עליך, קצת נימוסים בבקשה!" ציחקק ליאם. "אוך שתוק" סיננתי וניגבתי את החרדל.  לאחר כמה דקות של שקט אמרתי לו "אתה לא תספר לנועם על זה נכון?" "על מה?" נשמע קול מאחורינו. "אה.. נועם.. התעוררת..." לחשתי. "הבחנה מדוייקת, אבל מה סיפרת לליאם שאמרת לו שלא יגלה לי?" "אה! אממ תקשיבי זה סתם משהו ששיתפתי אותו שלא קשור אליך, את יודעת, סתם ענייני בנים וכאלה" שיקרתי וניסיתי להראות עם ביטחון. "כן? אז למה כל כך דאגת שאני לא אגלה את זה? אני יודעת שזה משהו חשוב" היא אמרה וכעסה. "טוב טוב את כל כך עקשנית אז אני אגיד לך שחלמתי חלום".

-=+=-=+=-=+=-=+=-

סיפרתי את הכל בקצרה, ונועם הביטה בי ובמקום המומה היה לה מבט מעוצבן. כשסיימתי לספר, היא אמרה
"את זה רצית להסתיר ממני?! תגיד השתגעת? המידע הזה יכול לעזור לנו לצאת מה'מצב' (עם אפשר איכשהוא לקרוא לדבר הזה שקורה להם ברגעים אלה), מי יודע יכול להיות שזה איזה חידה שצריך לפצח!" "אוי לא נראה לי שזה מה שאנחנו צריכים לעשות. שום חידה אין כאן, רק פשוט להתקדם מהר למחוץ ליער ולברוח, ובום! כל מה שקרה נשכח. מה אומרים?" אמרתי בתקווה שיסכימו איתי. ואז ליאם סוף סוף פתח את הפה ואמר "אני חושב שיש איזה רמז קסום לכל מה שיש לנו כאן, לא סתם לצאת מהיער ולחיות חיים חופשיים. לא, חייב לעבור מסע בשביל להתקדם." "נכון! שמעת אית'ן? אפילו ליאם מסכים. נו אל תהיה פחדן, בוא נחקור יותר לעומק את המצב הזה" אמרה נועם בהתלהבות. "טוב..." נאנחתי מייאוש. "כנראה שנמשיך במסע... איזה כיף."

אז כן חברים! פרק 6 יוצא לדרך! מה חושבים עליו? וואו העלילה הזאת מגיעה לכיוונים משונים הא? תכתבו בתגובות אם אהבתם, גם עם טיפונת נהנתם עדיין תנו כוכב כדי שאני אדע אם אתם רוצים המשך