ליאם
אני ואית'ן התעלפנו אבל זה לא מונע ממני לחלום חלום:
התעוררתי ביער נידח וטיילתי בהנאה. אחרי כמה זמן אני הגעתי לכוורת יחסית גדולה אבל בגלל שבחלום הייתי ממש ילד טבע אז לא היה אכפת לי. נכנסתי לתוך הכוורת ומבפנים היה פשוט מרהיב, זה היה אולם גדול מצופה דבש וזהב ומזרקות מפוארות בכל פנייה, ממש כמו ארמון מלכותי של דבורים. אבל כנראה המראה של המקום תיעתע אותי כי שתי דבורים תפסו אותי מאחור וקשרו אותי מבלי ששמתי לב, ומצאתי את עצמי מתכווץ ומפרכס כי דבר ראשון היה מולי דבורים עם עוקץ ישר מכוון אלי ודבר שני החבל שקשר אותי ניסה לחנוק אותי.
לאחר כמה שניות הופיע דלת ענקית מצופה אבני חן ומשם יצאו שלוש דבורים שנראו סמכותיות ומאחוריהן יצאה המלכה. למלכת דבורה היה כתר יפייפה עם יהלומים. כל הדבורים העובדות מיד השתחוו בפני המלכה והמראה הגדול שלה היה מעורר אימה, והיא ישר פנתה אלי "מה מעשיך בארמון הצנוע שלי?" והמחושים שלה זזו במקום בהתרגשות לא מוסברת. "אני... אני בטעות נכנסתי..." אמרתי בבהלה. "אצלי אין רחמים." אמרה בקור. לא ידעתי איך להגיב. "בכל מקרה - כבר ביקרו כאן ילדים לפני כמה שעות בערך" "מי?" אמרתי והתפרצתי לדבריה. "אתה חושב שאתה מכיר אותם?" אמרה בצינה. "לא," אמרתי. "אז למה אתה מתעניין?" "כי ככה." לחשתי "אז אתה אומר שאתה מכיר את נועם ואית'ן?" והלב שני צנח לתחתונים. "איפה הם?!" צעקתי. "כמובן, הם נמצאים בכלא הידוע למי שפורץ לפה" אמרה כבדרך אגב. "שחררי אותם." אמרתי בניסיון להשיג אומץ אבל עדין נראתי חלש וקטן בהשוואה למה שיש מסביבי. הדבורים רק ציחקקו והביטו בי במבטים מעוררי רחמים, והמלכה רק בחנה אותי ולבסוף אמרה "הגזע שלכם, בני האדם, מאוד מעניין אותי. כאלה גופים בחיים לא ראיתי, אולי אעשה עליך כמה ניסויים.." והעצבים שלי עלו וצרחתי "את לא מעניינת אותי במיוחד!! תביאי את חברים שלי מיד!!!" והיא רק הסתכלה עלי ישר עם העיניים שלה ואז לא יכולתי שלא להסתכל עליה. זה הרגיש כמו היפנוט, אבל גם לא. וכשהסתכלתי עמוק יותר ראיתי חיזיון ובו נועם ואית'ן כלואים במין חוטי עכביש שנכרכו סביבם וחנקו אותם למוות, ומולם עומדת דבורה עם עוקץ חד ביותר ומקרבת אותו כל כמה דקות ודוקרת אותם דקירות רעל והם צורחים ומנסים לברוח אך החוטים לא נותנים להם ועוד דבורות מגיעות ועוד וכולן צוחקות בקול רם וממשיכות לצחוק בעונג.
המכשפה
גררתי את הילדה על פני האדמה הבוצית והחלקלקה והמון שריטות ודם מילאו את הגוף ואת פניה. אני עדיין לא מבינה איך האדון לא מצליח לתפוס אותם, הם הקורבן הכי תמים וקל שתפסתי עד היום. טוב, אני יודעת שהאדון יודע מה הוא עושה ואפשר לראות שיש לו סודות שהוא מחביא.
הושבתי את הילדה והחטפתי לה חזק בפרצוף והיא התעוררה מיד, אני רואה שאני משפיע עליה בצורה רעה וזה מצוין. "ספרי לי הכל" אמרתי בקולי המאיים. "מה את רוצה...?" לחשה בצרידות. "את יודעת טוב מאוד על מה אני מדברת." והיא הביטה בי במבט שואל וצעקתי "הכוחות שלך! ושל חברים שלך! תספרי לי על הכוחות שלכם!" "מה את רוצה שאני אספר? הכוחות שלנו לא כאלה מרשימים" אמרה בקושי רב לאזן את עצמה. "מה הכוחות שלך? לא אכפת לי אם הם לא חזקים!! פשוט תגידי מה הם," "ומה המטרה של המידע הזה?" שאלה. "לא עניינך לחלוטין." אמרתי בכעס.
דווקא זה מעניין אותי -"
"תקשיבי לי טוב! אני נמצאת בעמדת כוח הרבה יותר טובה משלך, אז תגידי כבר ובלי לבזבז זמן!!!"
היא רק חייכה. הפעלתי את הכוח שלי מרוב זעם, והיא הסתכלה עלי מבועתת וחלשה יותר ממה שכבר היתה, ואמרה "אני לא מוותרת בקלות" ועכשיו היא התכווצה לתוך עצמה בסחרחורות אבל אני הפסקתי את זה כי נזכרתי שהאדון רוצה אותם בחיים. היא חזרה לתפקד ואמרה "למה את לא הורגת אותי פשוט? הכל יסתדר ככה מושלם לא?" "אני צריכה אותך למטרות יותר מועילות, אבל זה לא מונע ממני לענות אותך." אמרתי בקצרה כדי שלא תשאל שאלות. אבל היא משכה את הזמן ושאלה "יש לך איזה בוס או אדון שפקד עלייך לעשות את זה נכון? את לא עובדת עם עצמך, הא?" ואני האדמתי ואמרתי לה "את לא תעליבי את אדוני!!" ואז ישר סתמתי את הפה עם ידי כי עכשיו גיליתי לילדה פרט חשוב, והיא אמרה "יפה" "מה יפה?" אמרתי והרצנתי פנים. "יפה שעכשיו הלך עלייך." וישר קפצה עלי ושלפה סכין וניסתה לקרוע לי את הצוואר אבל היא היתה נטולת כוחות והיא פשוט נפלה לרצפה באמצע הזינוק הנועז שלה. התפוצצתי מצחוק ואמרתי "זה היה ניסיון מעולה, רק בפעם הבאה תשקלי את זה יותר", ואז היא לחשה "אני מציעה לך גם להיזהר... נגיד מאנשים שקופצים אליך מאחורי הגב -" ואז ילד קפץ לי על הפנים וטישטש אותי לגמרי. שמעתי רק את הילדה אומרת "אית'ן!" ואז הם התחבקו באושר. ניצלתי את הרגעים האלה וקמתי מהאדמה וכיוונתי אליהם כישוף אפל שלמדתי מהאדון האהוב שלי, אבל הם זינקו אלי והילד התעופף באוויר וכיוון את חרבו ישירות לגרון שלי והילדה הפכה לנמר לבן זורחני ופרווה אפורה בהירה היתה ברגליים שלה ושיניה איימו על בטני שהתהפכה ברגעים אלה. הם תפסו אותי אבל גם אני הייתי מתוחכמת והפעלתי קסם שיתוק וותיק על שניהם והסתלקתי משם. עכשיו חסר לי רק הכוח של הילד השלישי.
YOU ARE READING
עולם האפלה-מכשף הימים (מוקפא)
Fantasyנועם, אית'ן, וליאם הם היו שלושה נערים רגילים שיצאו לטיול מחנאות עם בית הספר. הם נהנים ממש עד שמגיע הלילה ומשהו גרם למחנה שלהם להישרף. הם בורחים ומוצאים את עצמם ביער אפל. הם מגלים חזיונות ורמזים אבל מה שהם לא יודעים זה שיש מישהו גדול במיוחד שעומד מאח...
