עולם האפלה-מכשף הימים (מוקפא)

פרק 18

נועם

זה היה כמו סיוט אחד גדול: אנחנו עפים ומתרסקים ברוח שמתחזקת כל שניה, כמעט מתים (בפעם האלף) ואין כלום לעשות חוץ מלחכות עד שכולנו נאבד אחיזה ואז כל הסיכויים שלנו יגמרו. 

אחרי 10 דקות

כבר התייאשתי מלנסות להציל את עצמי. עכשיו התחלתי לעוף הרחק הרחק ומי יודע לאן אגיע או האם כשאנחת אהיה בחיים, אבל המחשבות שלי נתקעו כי שמעתי קולות. מיד נבהלתי כי ידעתי שקולות של אנשים/יצורים אף פעם לא מבשר טובות. אחרי כמה צעקות הרוח נפסקה, והאנשים התקרבו אלינו בסקרנות. "מי אתם?" שאלו הזרים. "אמ, מי אתם?" שאל אית'ן בתשובה. "אתם הפולשים, אתם צריכים להגיד מי אתם ראשונים" "תוכלו לחכות בצד לכמה שניות?" שאלתי "תזדרזו" אמר איש שכנראה היו חשוב כי השאר הסתכלו עליו ביראה. שלושתינו התרחקנו וישר שאלתי אותם "אנחנו יכולים ככה להגיד את השם שלנו מול זרים?" "למה לא?" שאל ליאם "כי אנחנו מבוקשים, להזכירך. כל המפלצות שפגשנו היו של המכשף המרושע הזה! אתה עדיין לא הבנת? הוא רוצה אותנו" "את חושבת שהמכשף הזה שלח את האנשים האלה? כאילו שהוא יודע איפה אנחנו!!" "ת'אמת, יש לו מעקב אחרינו. אחרת איך הוא כל פעם ידע איפה אנחנו ושלח לשם את המפלצות?" אמר אית'ן והצטרף לשיחה. "טוב.. לא משנה. אבל אני חושב שהם לא יעשו לנו כלום, בסך הכל אנשים שגרים כאן" "אה כן? וכאלה הגנות יש להם מפני פולשים? אני אומרת לכם, הם העוזרים של המכשף." "מסקנה יפה אבל אין לנו הוכחות" אמר אית'ן "אין לנו זמן כל כך לחשוב על מה שקורה כאן! חייב לנחש!" "נסתכן..?" שאל ליאם "טוב," אמרתי "- אבל תפקחו עיניים."

התקרבנו בזהירות אל האנשים והם אמרו "עכשיו תגידו מי אתם". "אני ליאם, זו נועם, וזה אית'ן" אמר ליאם במהירות. "השמות האלה נשמעים לי מוכרים..." אמר האיש החשוב "*אהמ* אז מי אתם?" אמרתי לפני שהם יזהו אותנו. "אנחנו אנשיו של האחד והיחיד, האדון שלנו!" והסתכלתי על שני הבנים במבט של 'אמרתי לכם' ואז האיש החשוב התחיל לחקור אותנו. "מאיפה אתם?" "מהעולם של בני האדם," "מה? היצורים ללא הכוחות?" "כן! ואנחנו נתקענו ביער קסום, והנה אנחנו נמצאים כאן היום" אמרתי בקצרה " "אתם דומים לילדים שהאדון רצה מאוד... תגידו, אתם יודעים משהו על הנבואה?" "לא, מה זה בכלל הנבואה?" אמרתי באדישות מוגזמת. " אבל הנבואה מדברת על שלושה ילדים.." "רגע אחד" קרא אחד מהאנשים "מה אם השורות של:

יסתובבו יחדיו, יחקרו עולם,

את הנקמה ירצו, תם אך לא נשלם.

"דומה לא?" שאל האיש ואני הייתי בהלם, גילו לנו עוד שורות של הנבואה!!

"כן, דומה מאוד. מה יש לכם לומר על זה ילדים?" ומיד חזרתי למציאות וידעתי שהם יזהו אם אנחנו נשקר וחייבים להמציא משהו אמין. "אבל על מי זה מדבר?" אמרתי בחיקוי של קול תמים אבל זה כנראה לא עבד לי כי האיש צעק עלינו "אתם יודעים טוב על מי זה מדבר!" "באמת?" שאל אית'ן. "נמאס לי. תתקפו אותם. אם זה הילדים, האדון יאהב אותנו כל כך!" אמר בקול חולמני. "לסגת!!!" צעקתי ושלושתינו רצנו במהירות האור אבל זה לא עזר כי בטעות נכנסנו לבתים שלהם. או יותר נכון, זה היה נראה כמו המחנה שלהם.

מקום אחר, זמן אחר

התיישבתי על הספה וצפיתי בחדשות, הכותרת היתה : הטיול שהביא לאסון. זה היה כתבה ארוכה וקראתי את כולה.

היה זה טיול שנתי לתלמידי כיתה ז' והם הקימו אוהלים ביער נידח. הם היו שם כמה ימים עד שפרצה שריפה בלה בלה בלה... כמה ילדים מתו והשאר ניצלו בדרך נס... בלה בלה בלה... שלושה ילדים נעלמו ולא חוזרים כבר שבועות, ושמם נועם אית'ן וליאם.

רגע מה?! נועם שלי, המתוקה שלי, הלכה לאיבוד? ועוד עם חבריה? אני חייב להתקשר להורים של ליאם ואית'ן. חייגתי לאבא של אית'ן ואמרתי "תקשיב" "אני יודע" הוא אמר בקול אומלל. "הילדים?.." "אהא" אמר בייאוש. "אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות?" שאלתי "שום דבר, לבינתיים," "ואבא של ליאם יודע?" "כן" "אוי לא. מה עושים? הילדים שלנו בסכנה איומה!" "אני מאוד עייף... אני לא רוצה לדבר." הוא אמר וניתק מיד. "מה קרה?" שאלה אשתי "הילדה שלנו.. וחברים שלה.. נאבדו" "אתה משקר לי" החליטה. "לא, זה אמיתי." אמרתי ודמעות עלו בעיניה והיא התחילה לבכות ואני התקרבתי אליה והראתי לה מבט של "יהיה בסדר" אבל היא עלתה במדרגות ולא אמרה יותר כלום. התיישבתי על הספה בעצב והדלקתי את הטלוויזיה וישר זה הראה לי 'הטיול שהביא לאסון' ואני דילגתי מהחדשות וצפיתי במשחקי כדורגל ובסוף הלכתי לישון בדאגה עצומה. אל תדאג, חשבתי לעצמי, הם יסתדרו. חסר להם שלא.

~~~~~~~~~~~~~~

פרק יחסית קצר, בגלל שאני מתחילה סיפור חדש!! אעדכן אותכם מתי הוא יצא. ביייי