עולם האפלה-מכשף הימים (מוקפא)

פרק 5

ליאם

אז נכנסנו. היה שם מלא מדפים עם הרבה מאכלים מכל המינים, במקררים היה את המשקאות הכי טובים שאפשר לחשוב. אבל, היה שם מישהו, או מישהי, לא ידעתי כי היה לאדם הזה ברדס ירוק שכיסה את כל הגוף. את הפנים גם לא יכולנו לראות, רק צל שחור. הוא פנה אלינו ואמר: "שלום חמודים, רעבים? יש כאן המון אוכל!" מסתבר שזה בת, או ליתר דיוק אישה. הבנתי את זה מהכל הצרוד שלה. טוב בואו נמשיך.

כולנו התקרבנו לשולחן גדול והאישה המסתורית הביאה לנו המבורגרים ומשקאות קלים. אני ואית'ן חטפנו את האוכל מיד, אבל רק נועם התלבטה. נועם אמרה לאישה "אממ אני די צימחונית... אפשר בבקשה משהו בלי בשר?" "למה? זה מאוד טעים!! הבנים כל כך נהנים." אמרה האישה ועשתה מבט של 'את חייבת לאכול את ההמבורגר לא משנה מה'. אבל, (בצער קטן), האישה אמרה לנועם "אין לי כאן שום אוכל צימחוני. אולי תנסי את ההמבורגרים?" "את מחייבת אותי?" שאלה נועם. "בוודאי שלא," ענתה האישה. אני ואית'ן כבר סיימנו את ההמבורגרים, ואז אית'ן נפל לרצפה. התקרבתי אליו כדי לעזור לו לקום, אבל אז גם אני נפלתי (בניגוד לרצוני) ונרדמתי.

אית'ן

נו באמת, האישה המעצבנת הזאת לא רק הרדימה אותי, אלא גם גרמה לי לחלום חלום מוזר. (ממש אחד פלוס אחד הא?) טוב אז בואו אני אראה לכם מה ראיתי: עמדתי על רצפה מעפר, השמיים ירו ברקים מכל כיוון, והערפל הרס לי את הראייה רשמית.

-=+=-=+=-=+=-=+=-

ראיתי בשמיים לאחר כמה דקות שבהן ניסיתי להבין איך לראות משהו, והיה בשמיים צורה של מלבן עם צבעים שטיפונת זוהרים וראיתי תזוזה משם. ניסיתי להבין מה יש שם ובסוף הבנתי. זה כרישים. כרישים מעופפים.    לפתע, כריש אחד שם לב אלי ושלח לי מבט ניבזי. ואז אני הרגשתי שאני מעופף ונחתתי הישר לאמצע הריבוע. הייתי שם 2 שניות, ושיננתי על פה את כל מה שהיה שם, זה היה רחבת ריקודים ענקית וכרישים מעופפים רוקדים בה. כולם שמו לב אלי, וכריש אחד פנה לכריש אחר ואמר "מה זה בוב? בן אדם?" ואז הכריש שקוראים לו בוב אמר "כן, ראיתי אותו מתרוצץ למטה וחשבתי שהוא יהיה קורבן מצוין" "אדיר, אני מת על קורבנות. נראה אותו מולנו בקרב ריקודים עסיסי." אמר בסיפוק, "נכון גורג'?" ופנה אל עוד כריש מהקהל. "בטח! איזה כיף, המפקד!" אוקיי, חשבתי לעצמי בראש, אז יש את המפקד, שהוא זה שהביא אותי לכאן, יש את בוב, שהוא כנראה העוזר של המפקד, וגורג' שהרגע המפקד קרא לו. כן שמות של כרישים זה מסובך. וואו, אני מרגיש כאילו אני בסרט עם כל הרגשות האלה. ואז המפקד הסתובב לעברי ואמר, "אתה מוכן לקרב ריקודים ילד? אם אתה מפסיד אז אתה מת. הכל מובן. מתחילים" "הי! אני לא יודע לרקוד, וגם מה אני לא מקבל פרס עם אני מנצח אתכם? לא הוגן." ואז בוב זרק לעברי כדור רעל שפגע לי במצח והתחיל לזלוג לשאר הגוף. "טוב טוב אז נתחיל אני מניח.." אמרתי כשהבנתי שאין לי סיכוי מולם וידעתי שאני פשוט אמות.