נ.מ טאהיונג.
יצאתי מהמקלחת כשמגבת לבנה כחלוק עטופה סביבי ושיעורי רטוב, נכנסתי לחדר שלי ברגליים יחפות, נעמד מול הארון ומתחיל לבחור מה ללבוש לפגישה שלי עם ג׳אנגקוק עוד שעה וחצי, הוצאתי סט בגדים והחלפתי אליהם, נעמדתי מול המראה ו.. אהבתי איך שזה נראה עלי, דיי התפלאתי שזה קרה על הפעם הראשונה כי בדרך כלל שאני מתארגן לפגישה עם ג׳אנגקוק יוצא שחצי מהארון שלי בחוץ עד שאני מוצא בגד מספיק יפה שאני אוהב, סירקתי טיפה את שערי שהיה ארוך והגיע עד לאמצע אוזני, אבל לא התעסקתי איתו הרבה כך שהוא עדיין ישאר רטוב וככה המשכתי להשים גרביים ונעליים, אחרי חצי שעה סיימתי להתלבש עד הסוף והלכתי למטבח לאכול, ציפיתי ליראות שם את אבי מכין לעצמו קפה לפני שילך לעבודה אבל לא, הוא לא היה שם והמטבח עמד קיר בלי אף סימן חיים שמישהו היה בו בזמן האחרון, לא ידעתי אם אבי כבר הלך לעבודה או לא אבל לא בדקתי, פתחתי את המקרר והוצאתי ממנו כל מיניי דברים קטנים לנשנש ביחד עם קפה שישאיר אותי ער אחרי לילה שלם שלא ישנתי למרות שזה ניחם אותי טיפה כי אני יודע שגם ג׳אנגקוק לא ישן וזה אומר ששנינו ניהיה עייפים ולא רק אני, עברתי מול מראה קטנה שהייתה במטבח ועצרתי להביט בעצמי, אחרי חמש דקות שמתי לב שאני פשוט בוהה בהשתקפות של עצמי וצחוק קטן יצא מפי כששמתי לב שאני מתנהג כמו שהחבר של ג׳אנגקוק, ג׳ין שבעצם הפך להיות חבר שלי גם כי ג׳אנגקוק פתח קבוצה שלי ושל החבורה שלו וככה יצא שאני מתכתב עם כולם, מלא פעמים אני חושב שהוסוק גם צריך להיכנס לקבוצה, זה כאילו הוא חסר שם, אני רוצה להכניס אותו אבל זה יגרום לזה שאני אצטרך לשקר לו עוד וכבר שיקרתי לו מספיק.
סיימתי לאכול והכנסתי את כל הכלים שהשתמשתי בהם לתוך הכיור, לקחתי את המפתחות לרכב, הטלפון ועד כמה דברים חשובים כמו ארנק והתחלתי לנסוע לכיון היער, התקשרתי לג׳אנגקוק להגיד לו שאני בדרך כי אתמול לא בידיוק קבענו שעה מסויימת ככה שהוא ידע אני לא אלך להיפגש עם עצמי, הדלקתי לי שירים באקראי מהפלייליסט והתרכזתי בנסיעה,
אחרי ששוב נסעתי את אותו הנסיעה שאני עושה כל כך הרבה פעמים בזמן האחרון הגעתי יצאתי מהרכב ונעלתי אותו, שם את המפתחות בכיס עם הטלפון ביד, צעדתי אל פתח היער מחכה לראות את דמותו של קוקי באופק, התחלתי להתקרב למקום עד שפתאום שמתי לב שאני כבר לא הולך, אני רץ! זה לא הגיוני חשבתי לעצמי תוך כדיי שרגליי ממשיכות בקצבן המהיר לא הגיוני שאני כל כך מתגעגע אליו, אני ראיתי אותו אתמול! חשבתי לעצמי, אבל זה מרגיש כאילו עבר כל כך הרבה זמן, כאילו עבר ימים מאז שראיתי אותו, עם כל הסיפור הזה של אבא שלי ומה שג׳אנגקוק עבר בלילה לבן זה מרגיש כאילו אין לנו זמן להיות בכלל ביחד, המשכתי לחשוב עד ראיתי את ג׳אנגקוק, לא אמרתי לו שלום, לא כלום ישר התנפלתי עליו בחיבוק, הוא הופתע מעט אבל ישר הרים אותי אליו והחזיק בי חזק, עוטף את זרועתיו מסביבי ״טאהיונג..״ הוא אמר אחרי כמה דקות של חיבוק, הבנתי את הרמז והתרחקתי מאט ״קוקי שלי אני התגעגעתי אליך מאוד מאו-״ התחלתי להגיד והשתתקתי ישר כשראיתי את פרצופו בבירור, לא שלטתי בזה ודמעות התחילו לעלות בעיניי כשראיתי עד כמה פרצופו חבול ומלא פציעות ״ג׳אנגקוק ה.. הפרצוף שלך מה קרה? איך ניפצעת?״ שאלתי בקול שבור לא יכול לראות את מה שקרה לו, הוא נאנח עמוקות וזה רק גרם לעוד מדמעותי לצאת החוצה למרות שאני יודע שאין לי למה לבכות אני אפילו לא זה שנפגע, ששרטו אותו פשוט.. אני לא יכול לראות אותו ככה, שהוא עבר דברים כואבים ואני לא יכולתי להיות שם בשבילו ״טאהיונג בו נלך למקום אחר ואני אסביר לך הכל טוב?״ הוא אמר ברכות ומיקד את פרצופו מולי, מנגב את דמעותי עם אגודלו, הנהנתי ונתתי לו להוביל, הגענו אחרי הליכה קצרה של חמש דקות וכשהסתכלתי סביב הרגשתי כאילו אנחנו באמת לבד ביער הענק הזה, למרות שידעתי שזה לא נכון ההרגשה הייתה שונה, הוא התקדם כמה צעדים למה שהיה נראה כמו גבעה קטנה ונשכב עליה מסמן לי לבוא לידו, עשיתי מבט של שאלה רומז לו להתחיל לספר, הוא הבין והוזיז את ראשו מסתכל לשמים כשאני מסתכל על הצד שלו בציפייה ״טוב אז אתמול היה לילה לבן ואני תמיד שומר על אח שלי הקטן כי כמו שאמרתי פעם אנחנו מסוכנים מאוד בירח מלא״ הוא התחיל לספר ואני הקשבתי מתפלא מכל מילה שהוא אומר ״ו.. זהו מפה אתה כבר יודע מה קרה״ הוא סיים להגיד וסוף סוף הביט בי ולא הייתי צריך שניה אחת יותר להביט בעיניו בשביל שתחושה גדולה של חרטה מילאה את ליבי, הרגשתי אנוכי, ״ג׳אנגקוק אני מצטער.. אתמול אתה עברת דברים הרבה יותר קשים ממני ועוד אני ביקשתי ממך עזרה ורציתי להיפגש, אני לא הייתי צריך להתרכז רק בעצמי, סליחה״ אמרתי ועכשיו אני עברתי את מבטי לשמיים נמנע מקשר עין ״טאה.. אין לך למה להצטער ממש לא, זה בסדר, מה שקרה אתמול לא קשור אליך והוא היה קורה לא משנה מה, אתה לא צריך להצטער על זה ממש לא״ הוא התחיל להגיד לי וניסה לתפוס קשר עין איתי אבל עדיין לא הפנתי את מבטי ״טאהיונג אני.. אני שמח שלא הגעת אתמול, אני שמח שלא נפגעת ושלא קרה לך כלום כי אם כן היה קורה, אני לא הייתי סולח לעצמי, אתה חשוב לי טאה, אני אמות ואני לא אתן שיקרה לך משהו״ הוא סיים להגיד והפנה את ראשי אל ראשו עם ידו, לא התנגדתי, לא יכולתי מה שהוא אמר לפני שניות אחדות התנגן בראשי שוב ושוב כך שפחדתי שאני אשכח אותם מרוב הפעמים שהם חזרו על עצמם, בכל זמן אחר הייתי מתנגד ואומר לג׳אנגקוק שזה לא טוב ושהוא צריך להגן על עצמו אבל עכשיו לא יכלתי, הייתי המום מידיי מהדברים שאמר, הבטתי בעיניו, ועמוק בראשי החלטתי החלטה ואני יודע שאני הולך לעשות אותה עכשיו לא משנה מה, קירבתי את ראשי אליו באיטיות מביט בעיניו ולאט לאט מבטי יורד לשפתיו כשאחרי זמן שנדמה לנצח סוף סוף עשיתי את זה, נישקתי אותו.
אוקי סורי על הפרק הקצר ועל הכשלות יתר (ואני באמת באמת מתכוונת לזה) פשוט עשיתי היום 3 מבחנים ו3 עבודות, ככה שהמוח שלי כבר לא קיים במיוחד שהיום הזה.. טוב הוא יום עצוב אבל.. לא משנה שלכם mx2💔
YOU ARE READING
my wolf boyfriend. taekook
Người sóiהרמתי את מבטי לא מאמין למה שאני רואה, העיניים, אני ראיתי אותם כבר עיניים צהובות, זה- זה של הזאב שנשך אותי.... הכל השתנה בגלל משימה אחת של האלפא האכזרי, בזמן שאביו דוחף עליו לעשות לבצע אותה בלי שום היסוס,
