my wolf boyfriend. taekook

התחלה של ביקור משפחתי {13}

נ.מ טאהיונג.

הורדתי מבט אל הטלפון כי ראיתי ששלחו לי הודעה וסומק עלה על פניי כשראיתי שזה מג'אנגקוק "מי זה טאהיונג?" אבא שלי שאל, ובלי לחשוב הצמדתי את הטלפון לגוף מסתיר מאבי את המסך, "אה אממ סתם סתם, איזה חבר שלך לי משהו" אמרתי מגמגם, קמתי והלכתי לחדר שלי לענות להודעה של ג'אנגקוק כשהקלה ענקית בליבי, אבי כמעט גילה על ג'אנגקוק, הוא לא יכול לגלות עליו כי אז הוא ישר ישים לב שמשהו בו שונה ויעלה על זה שהוא איש זאב ואז פשוט אני יכול להגיד לג'אנגקוק ביי ואני ממש לא רוצה שזה יקרה.

ראיתי את ההודעות שג'אנגקוק שלח לי ומהרתי להגיב 'אממ סבבה' שלחתי, ואז שאלתי בחזרה 'איך אתה?' לא עבר כמה שניות והוא ראה והגיב לי גם 'אני גם סבבה' הוא כתב ואז ראיתי שהוא ממשיך להקליד, אז חיכיתי, אחרי כמה שניות שלח את ההודעה 'אממ תקשיב דיברתי אתמול עם ג'ין ונאמג'ון שני חברים שלי, שכן הם גם אנשי זאב, ושאלתי אותם לגבי הנשיכה ביער, על זה שלא נהפכת לאיש זאב ואפילו לא התחלת להרגיש משהו' קראתי וחיכיתי להמשך שלא איחר מלהגיע 'ו.. הם גם אמרו שזה מוזר ושהם מחפשים דרך להבין את זה אבל בשביל להבין את זה יותר טוב הם רוצים שתבוא אל המקום שאני גר בו... ביער' סיים להגיד והבנתי שהוא מחכה לתשובתי, 'אממ אתה תיהיה שם גם?' שאלתי מנסה לברר כמה שיותר 'אה כן כן ברור' הוא שלח ואז שוב התחיל להקליד, 'אנחנו נפגש בכניסה ליער ואז אני אראה לך איפה זה. כאילו אם אתה רוצה..' סיים פה את ההודעה ודיי רמז, 'טוב כן אין לי בעיה, אבל אתה לא עוזב אותי' שלחתי, דיי רועד ואז המשכתי את ההודעה מחכה לאישור ממנו 'טוב?' אחרי כמה רגעים הוא ענה 'טוב אני לא אעזוב אותך' ת'אמת עכשיו הלב שלי פשוט פירפר שקראתי את ההודעה הזאת, כי ידעתי שהסיבה האמיתית שאני הולך למקום הזה שם, זה רק בגללו, רק בגלל ג'אנגקוק, כי בהכי כנות אני משקשק ללכת לשם, מאיש זאב אחד אני מפחד מוות אז מכפר שלם? אני לא יודע עד כמה חזקה האהבה שלי לג'אנגקוק שאני הולך לשם בגללו, או בשבילו? אין לי מושג כל כך מה הם רוצים ממני, לא מעניין אותי גם הנשיכה, העיקר שבגלל זה נפגשתי עם קוקי, כן נכון, עניתי לעצמי, רגע מה? מה אמרתי? קוקי?
תוך כדי מחשבה עליו שמתי לב שהפנים שלי לא נשארו לבנות כמו שהן תמיד, הלכתי למראה ואמרתי לעצמי בקול "אייש איך אפשר להסמיק אפילו אם רק חושבים על מישהו" זה היה חצי שאלה חצי אנחה, לא מאמין לזה שהוא משפיע עלי כל כך, פתחתי שוב את הטלפון וכתבתי לג׳אנגקוק הודעה ׳מתי נפגשים?׳ תוך כדי זה שמעתי את אבי יוצא מהבית ואחרי כמה רגעים לוקח את המכונית ונוסע, הבטתי לטלפון שלי שוב כששמעתי את רעש ההודעה בשנית ׳אממ בכללי חשבתי על עכשיו..׳ ראיתי את מה שג׳אנגקוק כתב וטיפה החוורתי אבל נשמתי עמוק וכתבתי לו ׳אה אוקי אז נפגש עוד חצי שעה בכניסה ליער?׳ כתבתי לו וכבר התחלתי להתארגן ׳אוקי׳ הוא שלח לי, כיביתי את הטלפון ומיהרתי לחפש בגדים ללבוש. 

נסעתי, לא מוריד את הרגל מהגז, הייתי לחוץ, מאוד, מה אם משהו לא ילך טוב? אני הרי לא איש זאב כל הכפר שם יעלה עלי בשניה! אבל לא לא, אין לי למה להיות לחוץ אני עם ג׳אנגקוק, כן הוא ישמור עלי אני בטוח, ניסיתי להרגיע את עצמי טיפה ואני חושב שגם הצלחתי. אחרי עוד כמה דקות של נסיעה הגעתי לכניסה ליער והחנתי את המכונית, מחפש כבר עכשיו את ג׳אנגקוק בעיניים שלי, יצאתי, נעלתי אחרי את המכונית ושמתי את המפתחות בכיס הג׳קט, התקדמתי עוד טיפה, ואז ראיתי אותו, עומד שם, רגוע וחתיך, כאילו שום דבר לא הולך לקרות, ככל שהתקרבתי יותר ככה הפכתי לאדום יותר ויותר, עצרתי, נשמתי עמוק, וניסיתי להירגע, ולהחזיר את הצבע הלבן לפרצופי. המשכתי להתקדם והגעתי אליו, ״היי״ אמרתי מובך ״היי״ הוא החזיר ואוטומטית השפלתי את ראשי, מחוסר הידיעה של מה להגיד, ״אתה מפחד?״ שמעתי אותו שואל, וקולו היה כל כל רך ונעים עד שזה לא יאומן. דיי הופתעתי מהשאלה, הרמתי את ראשי והעיניים שלנו נפגשו, הבטתי בעיניים החומות שאני מכיר וזוכר כל כך טוב, העיניים שראיתי ביער, כשהכל התחיל, ויכולתי להביט בהן שעות על גבי שעות, נשבע. ״כן, אני מפחד״ אמרתי והבטתי למטה, משפיל את ראשי בשנית ״טאהיונג, תסתכל עלי״ אמר והרים את ראשי עם אצבעו ״אף פעם אל תשפיל את ראשך ככה, אתה לא יכול להסתיר את הפנים היפות האלה, טוב?״ המשיך להגיד והסתכל עלי ברכות, אחרי כמה שניות שבו הסתכלנו אחד על השני הוא אמר, ״וכן זה בסדר שאתה מפחד אני מבין את זה, אבל תזכור שאני איתך, ואני לא אתן לאף אחד לפגוע בך״ הרים את ידו השניה לידי וקירב את ראשו, עוד לפני שהספקתי לקלוט מה קורה הרגשתי את שפתיו על שלי, הופתעתי, אבל לא התנגדתי והמשכתי את הנשיקה, זה הרגיש טוב, טוב מאוד, אני לא מאמין שהתגעגעתי לטעם שפתיו כל כך, לא רציתי שהנשיקה תתנתק לעולם, אבל אחרי כמה שניות זה בידיוק מה שקרה, עיניי עדיין היו עצומות ושפתחתי אותן הרגשתי את ג׳אנגקוק מחבק אותי, חזק, הלב שלי פירפר, שמחתי כל כך שהוא לא דוחה אותי ושמתי את ידי על מותניו מהדק עוד את החיבוק, התנתקנו, ג׳אנגקוק החזיק בידי, הסתכל עלי, הנהנתי, והתחלנו לצעוד לתוך היער.  

אני לא יכול אפילו לתאר את ההרגשה הזאת ללכת עם ג׳אנגקוק כל כך הרבה זמן ולצחוק על כל כך הרבה דברים, כמעט שכחתי לאן אני הולך והפחד הלך ונעלם מליבי, הרגשתי בטוח עם ג׳אנגקוק, עכשיו ידעתי שהוא הולך לשמור עלי ויהי מה. הוא סיפר לי על החבורה שלו, ועל החבר הכי טוב שלו, ג׳ימין , הוא סיפר לי גם שיש לו אח קטן שקוראים לו יונג׳ון ואיך שהוא קורא לו ג׳ון ג׳ון, וזה מעצבן אותו נורא. ככה כל הדרך הוא סיפר לי דברים על עצמו ואני צחקתי והוספתי הערות, ואהבתי את זה, שהוא מספר לי דברים, ועוד יותר אהבתי שאני לא צריך לספר דברים, לא רציתי לספר על זה שאבא שלי היה מחפש פעם אנשי זאב, או על זה שאימי, טוב אין לי כל כך מושג מה קורה איתה, אם היא מתה או נעלמה, אני לא יודע שום דבר עליה כל פעם שאני שואל אבי מספר לי שהיא הלכה, לאן? אף אחד לא יודע. הלכנו יד ביד עוד כמה דקות עד שג׳אנגקוק עצר ואמר, ״הגענו״.    

אז כן עוד פרק, ושוב אני יודעת שלוקח לי ממש מלא זמן לעלות ושהפרקים יוצאים זוועה, אני כל פעם מעלה פרק, בלי שמץ של מושג מה יקרה מחר ואם אני אוכל לעלות פרק, כי זה סתם זבלה של תקופה, וכיף לי לעלות לפה פרקים, אבל הקטע הקשה זה שהפרקים לא יצאו טרגים, ולהמשיך עם קו העלילה, וזה דורש לגייס שמחה שלא קיימת, אז שוב סורי.