נ.מ ג'גאנגקוק.
"צריך ללכת עכשיו." עניתי ליונג'ון וכל החבורה הפסיקה ישר את מה שעשתה והסתכלה עליי,
"למה?" נאמג'ון ישר לקח פיקוד בשם כולם ושאל,
הסתכלתי על טאהיונג לא ידעתי מה להגיד, מרגיש את הלחץ עולה בחזהי.
"אני לא יכול להסביר לכם כרגע, אבל תקשיבו לי חייבים ללכת עכשיו!" אמרתי ושמעתי קולות של רכב נכנס לתוך הרחוב.
הם הסתכלו על פרצופי הלחוץ והבינו שהם באמת חייבים לזוז עכשיו.
השתמשתי במהירות-על שלי וסידרתי את הסלון תוך שניות, מחזיר כל דבר למקום כשבנתיים כל השאר יצאו לכיון המכוניות,
תוך שניות כבר הרכבים התחילו לצאת מהחניה, אחד אחרי השני בלי לחכות.
הסתכלתי על טאה במבט מצטער, יודע שבגללי הוא נכנס לצרה הזאת, הבאתי לו חיבוק אחרון והלכתי להצטרף לכל האחרים בלי לבזבז זמן.
נ.מ טאהיונג.
לא עבר יותר מעשר שניות ואבי כבר נכנס לבית.
"היי טאהיונגי" אמר לי וחיוך הופיע על פניו
"היי אבא, איך היה בעבודה?" שאלתי את השאלה הראשונה שעלתה לי במוח,
"היה בסדר אך מעייף אני אוכל משהו ואלך לנוח" סיכם לי את יומו ואת מעשיו הבאים שיעשה
"אוקיי אבא, בתיאבון." איחלתי לו, מתנהג בטבעיות,
לא רציתי לחשוב אפילו מה היה קורה אם אבי היה תופס את ג'אנגקוק וחבריו אצלנו בבית,
לא היה לוקח לו יותר משניות ספורות לגלות את מוצאם האמיתי. העובדה שהם אנשי זאב.
ואז... כואב לי כבר לדמיין מה היה עושה להם,
אני יודע.. עדיין קשה לי לחשוב על אבא שלי בתור צייד מנוסה, האדם שתפס ועינה יצורים כמו לא אחר מאשר החבר שלי.
אני אצטרך להתרגל לזה בזמן מסוים,
אין לי ברירה.
עברתי על כל שאר הבית,
מחפש בעיניי דבר שיכול להסגיר את העובדה שחבורה של שמונה אנשים היו אצלי בבית,
"טאה טאה"
שמעתי את קולו של הוסוק קורא לי,
אני לא מאמין.
איך הספקתי לשכוח שגם הוא כאן!?
"היי, איפה היית?" שאלתי אותו, רוצה לברר כמה הוא שמע מהשיחה שהתקיימה לפני דקות ספורות.
"בשירותים" אמר לא מבין את פשר השאלה,
"רגע.. איפה כולם?" שאל במבט לא מבין
היססתי לרגע אך עניתי כמדקלם טקסט,
"הם היו חייבים ללכת" אמרתי וטחנתי במוחי למציאת סיבה,
"קרה איזה משהו לחבר שהם כולם מכירים" אמרתי לבסוף והוא הרים גבה בחוסר הבנה,
"גם לי לא אמרו כלום. הם פשוט עפו מפה" הסברתי לו בתקווה שזה יגרום לפקפוק שלו להעלם,
"טוב.. אני מקווה שחבר שלהם יהיה בסדר"
סיכם בסוף והתיישב על המיטה שלי כהרגלו, נשען על הקיר, מסתכל בטלפון שלו,
"עזוב את זה עכשיו" התחלתי להגיד לו כמשנה נושא, והתקדמתי אליו תוך כדיי, מתיישב על ידו
"ראיתי שאתה ויונג'ון נהנתם נורא ביחד" וכאילו נלחץ כפתור, חיוך בלתי מודע עלה על פניו, ומפי יצא גיחוך שמראה עד כמה אני מכיר את חברי הטוב,
"הוא מצחיק נורא, יותר מהחבר שלך הפוץ"
הוא התחיל ישר, וחיוכו גדל,
"ג'אנגקוק לא פוץ" מחיתי מיד
"מה שתגיד" ביטל את דברי עם צחוק מתגלגל שנבע מגרונו,
באתי לקחת כרית ולהתחיל מלחמה רצינית שהייתה מכסה את כל החדר בשכבה של נוצות כשהוסוק פתאום שאל
"תגיד.. ג'ין והאחד הכי גבוה, הם ביחד נכון?"
למשמע שאלתו כבר לא הצלחתי להשתלט על צחוקי, מהסיבה הפשוטה שהשניים האלה כל כך שקופים כך שאפילו הוסוק שהיה איתם שעות ספורות כבר שם לב לאהבה שבוערת בין שניהם.
"זה מסובך, הם אוהבים אחד את השני אבל מפחדים שלא יקבלו אותם, באיזור שלהם זה לא כל כך נפוץ" הסברתי לו. את מה ששמעתי מקוקי באחת הפעמים.
דיברתי איתו בכנות, כי החלטתי שאת האמת שאני כן יכול לספר לו אני אגיד לו עד הסוף, בלי להסתיר. זה הביא לי נחמה קטנה,
"ותגיד ג'ימין והשני, מה איתם?" המשיך לשאול
"אתה מתכוון ליונגי?"וידאתי איתו
"כן, הם ביחד נכון?" המשיך את השאלה שלו, ועכשיו כבר לא היה שעון על הקיר אלא יושב מולי עם רגליים משולבות, בלי אפילו מבט אחד במסך
"כן" אמרתי בלי להסתיר יותר מידיי, והמשכתי בעקבות ההחלטה שלי.
"את האמת.. שאני וקוקי היינו חלק גדול מההפיכה שלהם לזוג" סיפרתי לו
"באמת??" שאל מופתע.
באתי להגיד כן ואפילו גאווה קטנה עלתה בליבי, כשפתאום לקח בחזרה את דבריו.
"רגע רגע קוקי? לא להאמין יש לך כבר שמות חיבה בשבילו, מה יהיה הבא דאדי?" שאל בצחוק מתגלגל עם חיוך תחמן,
ואני שלא ראיתי את השאלה הזאת מגיעה נחנקתי מהצחוק המתפרץ שיצא מגרוני ותוך שניות נכנסנו להתקף צחוק שנמשך דקות ארוכות וטובות של צחוק אמיתי,
אחרי שנרגענו קצת התיישבתי שוב מולו ושאלתי:
"אז אתה רוצה לשמוע איך עזרנו להם להיות ביחד?"
והוא במבט משתוקק הנהן במרץ, נכנס למוד רציני,
התחלתי לספר.
YOU ARE READING
my wolf boyfriend. taekook
Werewolfהרמתי את מבטי לא מאמין למה שאני רואה, העיניים, אני ראיתי אותם כבר עיניים צהובות, זה- זה של הזאב שנשך אותי.... הכל השתנה בגלל משימה אחת של האלפא האכזרי, בזמן שאביו דוחף עליו לעשות לבצע אותה בלי שום היסוס,
