my wolf boyfriend. taekook

הוסוק {36}

נ.מ הוסוק.
השבועות האחרונים היו מוזרים כל כך. זה אף פעם לא קרה לי שטאהיונג התחמק ממני לא משנה איך ניסיתי לדבר איתו. כן, הבנתי את הרמז שלו בהתחלה והתרחקתי לבד אבל אז פתאום יש לו חבר, איך הוא יכל לא לספר לי היינו חברי ילדות. תמיד ידעתי על הנטייה שלו ובגלל זה היה קשה לו למצוא בן זוג ועוד אחרי שעזרתי לו כל כך עם האקס.. אז כן ציפיתי שהוא יגיד לי עוד הרבה לפני זה לא רק כשזה קורה, נגיד מתי הם נפגשו בפעם הראשונה, מי התאהב במי ראשון וכל מיניי כאלה,
ואז עם אבא שלו איך שהוא נעלם פתאום, הכי תמכתי וניסיתי להיות בשבילו שם אבל אחרי זה כלום, לא שיחת הסבר על מה שקרה, לא הודעה אפילו. אז שוב ניסיתי להמשיך בשלי אבל זה פשוט חירפן. שלחתי לו הודעות, התקשרתי אליו אבל שום דבר, עד שנימאס לי אני הולך להשיג ממנו תשובות, קמתי והתלבשתי בלי הודעה מראש שלא יוכל להתחמק.
אנחנו גרים ממש קרוב ככה שלא היה לי דרך ארוכה אבל בכל זאת שקעתי במחשבות שלי ותהיתי אם אני עושה את הדבר הנכון רק שכבר הגעתי לבית שלו עוד לפני שמצאתי תשובה מדוייקת,

דפקתי כמה פעמים בלי באמת לצפות לתגובה אבל הופתעתי כשטאהיונג פתח את הדלת עוד עם השיער המבולגן של הבוקר והפרצוף כרית,
"הוסוק" הוא אמר והסתכל עליי בשוק "היי" אמרתי תוך כדיי שנכנסתי לביתו, מתיישב בכיסא במטבח, אני כמו בעל בית פה. זה היה רגיל לי ככה גם הוא לא אמר לי על זה כלום והתיישב בכיסא לידי
"אז מה קורה?" הוא התחיל שיחה, נבוך
"תגיד לי אתה" עניתי לו בחוצפה
"הוסוק.." הוא התחיל ונאנח ידע ישר למה אני מתכוון
"אני יודע שנעלמתי להרבה זמן בלי להגיד כלום אבל רציתי, באמת פשוט.." הוא עצר,
"פשוט מה?" דירבנתי אותו "פשוט ש.. אני לא יכול לספר אם כמה שבא לי ובא לי" הוא אמר והרים את מבטו אלי, ראיתי שזה רציני ונלחצתי קצת אבל ידעתי מכל הזמן שאני מכיר אותו שהוא לא יספר לי, כל מה שנשאר לי זה להיות לצידו עיוור ולשמור עליו מהצרה שהוא נכנס אליה.
"זה בסדר" עניתי והשלמתי את זה באמת עם עצמי, הוא יספר לי בזמן הנכון.
אוקיי ועכשיו,
"נו שאני אחכה עוד הרבה או שאתה הולך לספר לי מה קורה עם חבר שלך?"
"איזה חבר?" הגיע קול מאחורינו והסתובבתי אוטומטית, ראיתי את ג'אנגקוק החבר של טאהיונג ורק עכשיו הבנתי עד כמה קרובים הם הפכו להיות בזמן כל כך קצר. טאהיונג קם והלך להכין קפה מתעלם מחברו שהתעורר הרגע
"הוסוק כן?" ג'אנגקוק שאל, והתיישב בספה מולי  "כן" עניתי לו והמשכנו את השיחה ככה לאט לאט, מוצאים דברים משותפים בזמן שטאהיונג הלך להתקלח, בשלב מסויים של השיחה ג'אנגקוק היה צריך לקום כי התקשרו אליו והוא הלך לדבר בחדר של טאהיונג,

נ.מ טאהיונג.

יצאתי מהמקלחת, מנגב את השיער במגבת כדיי שלא יטפטף לי על הבגדים. שמעתי את הוסוק וג'אנגקוק מדברים בסלון ושמחתי שהם התחברו אבל ישר חשבתי על כל השקרים שהוסוק שומע מג'אנגקוק וזה העציב אותי טיפה אבל אמרתי לעצמי שברגע שכל הסיפור הזה עם אבא שלי והתמונה יהיה מובן יותר, אני מספר לו, היה לי קשה להשאיר אותו מאחורי זה אבל ידעתי שאני עושה את זה בשבילו, כדיי שישאר מוגן.
התקדמתי לסלון מפריע לשיחה שלהם פונה אל ג'אנגקוק בקושי מעז להביט בעיניו, אחרי אתמול זה כל כך מביך, אני כל הזמן נזכר בפלאשבקים בדברים שקרו בנינו וסומק עולה בי בידיוק באותה מהירות שהפרפרים והחום נכנסים לגופי, אני ברצינות לא יודע איך אנשים יכולים להתנהג נורמלי אחד עם השני אחרי שהם עשו דבר כזה,
לפחות לא ביומיים הקרובים שהכל כל כך טרי.
בכל זאת התיישבתי בספה ליד ג'אנגקוק, הוא הסתכל עליי וחייך "אתה עייף?" שאל אותי והנהנתי "אז לך לישון" אמר לי "אני גם ככה בידיוק צריך ללכת" סיים ורכן לנשק אותי, ושוב מגע שפתיו הזכירו לי כל כך את אתמול והסמקתי ישר, למזלי הוא לא ראה כי הלך לכיון הדלת ויצא מהבית.
"אז אתה הולך להסביר לי מה קרה אתמול שלא ישנת בלילה?" הוסוק שאל וכיסיתי את פני בכרית
מסמיק עד אוזניי "אנחנו רק קצת התפרענו אתמול.." עניתי לו מרגיש שהוא הבין "טאה אני מקווה שאתה חושב שהוא שווה את זה" הוא ענה, הבנתי ישר שהוא דיבר על האקס שלי ובכמויות הבכי שיצאו ממני כשגיליתי שהוא בגד בי,
"הוא שווה את זה, הוא שונה" עניתי בביטחון, מאמין בזה בכל ליבי.
"אז תגיד מה איתך ועם לונה?" שאלתי אותו הוא בא לענות לי אבל בידיוק אבא שלי נכנס לבית
"הו טאהיונג מה קורה?" הוא שאל אותי ולא באמת חיכה לתשובה "יפה אני רואה שהוסוק כאן, טוב תהנו לכם" שוב רק אמר ולא ציפה שנענה לו וכך גם עשינו,
"שמע, אני חייב ללכת עוד רגע מתחיל לי העבודה אבל אני רוצה פרטים מלאים ברגע שאני מסיים את המשמרת" אמר לי הוסוק ובשנייה קם כבר לכיון דלת הבית אחרי שעבר עם העיניים לבדוק שלא שכח כלום, אמרתי לו ביי והוא יצא.
עכשיו מוחי היה פנוי להתעסק בדברים אחרים "אבא" קראתי לו והתקדמתי לחדרו והופתעתי כי ראיתי את המעבר הסודי שמצא ג'אנגקוק פתוח והחדר של אבי ריק לא ידעתי מה לעשות, לרדת אחריו? להתנהג כאילו לא ראיתי כלום?
החלטתי שאני ארד רק כמה מדרגות לנסות לשמוע מה קורה שם למטה, וכך עשיתי
בהתחלה לא שמעתי כלום, המשכתי לרדת במדרגות עד ששמעתי את צעדיי אבי מהמרתף ונעצרתי, הוא הלך שם ונגע בכלי מתכת, בטח כל מה שהוא עושה למטה זה סתם להיזכר בזמנים הישנים חשבתי לעצמי ופתאום שמעתי קול חבטה של מתכת ברצפה ואת אבי נאנק,
לא חשבתי פעמיים ורצתי לבדוק מה קרה.
מה שראיתי היה נורא, אבי היה שרוע על הרצפה עם דם מסביבו "אבא!" אמרתי לו ורצתי אליו תוך כדיי זה מפליל את עצמי, הוא לא עונה נגעתי בכתפו, מנענע אותו. לא חשבתי פעמיים ונגעתי לו בעורק הצוואר, הוא חי! חשבתי לעצמי ונשמתי לרווחה "טאהיונג?" אבא שלי שאל בקול חלוש ופתאום כאילו לא קרה כלום עיניו נפערו בבהלה והוא התרומם בחדות לישיבה הוא נאנק שוב ותפס בבטנו, מקום החתך.
"מה אתה עושה כאן?" שאל אותי בכעס
"אנ- אני שמעתי אותך צועק וקול של מתכת נופל" אמרתי מנסה לשלוף שקרים
"שמעת אותי צועק מהבית למעלה?" הוא שאל והסתכל לתוך עיניי
"כ-כן" עניתי לו מנסה להחדיר את הביטחון של התשובה גם בעיניי שהרי הן מגלות הכל,
"טוב צא מפה, אתה לא אמור להיות כאן!" אמר לי ולא האמנתי "אבל אבא אתה פצוע" צעקתי לו בחזרה "אני אסתדר לבד, לך" צעק עליי בקול ארסי שלא שמעתי אותו אף פעם, נבהלתי כן, אבל החלטתי כבר:
אני לא יוצא מפה בלי תשובות!

יאללה אז איך יצא?
סליחה על הזמן הארוך פשוט תקופת מבחנים
שלכם mx2💜